הורות ורגשות אשם

דינהלה1

New member
הורות ורגשות אשם../images/Emo67.gif

אתמול הייתי עם התאומים אחר הצהרים בבית לבד, בסך הכל אירגנו את הבית שיהיה ידידותי לילדים: כיסינו והרחקנו את שקעי החשמל, שמנו סוגרי בטיחות במגרות, ארונות ודלתות, אנו מקפידים לא לשים במרחק נגיעה של הילדים חמרים מסוכנים וכו...אבל הילדים כל כך שובבים. אין יום שבו הם לא נופלים, רבים, דוחפים, מושכים וכו...אני כל הזמן משגיחה ב 10 עינים בבית ובחוץ. ולמרות זאת אתמול הפנתי את הגב ל5 דקות, אופק השובב טיפס על הצעועים נפל וחטף מכה באף. ירד לו הרבה דם והיו הרבה דמעות וכאב...כל כך כאב לי שזה קרה לו ושלא הצלחתי למנוע...הבוקר לקחתי אותו לרופא לבדיקה ליתר בטחון לוודא שלא נישבר שם משהוא ושהכל בסידר. הנחיר שלו עדין אדום...
 

מעצימה

New member
רגשות האשם האלה..

נולדים בנו עם הולדת ילדינו הראשון ולא עוזבים לעולם, אבל הם חייבים לנסות,להתנסות, לעמוד,ליפול,לקום ולהתנסות שוב.. ואנחנו עם רגשות האשם,רוצים שילכו בדרך ללא מהמורות שיתפתחו בלי לקבל מכות (פיזיות או נפשיות), שיהיה להם קל.. ולכל גיל יש את ההתנסויות שלו..לשמור עליהם שהם קטנים שיקבלו כמה שפחות מכות פיזיות,לתת להם כלים שכשיתבגרו יקבלו כמה שפחות מכות נפשיות..ולהבין שכנראה אין ברירה וזה דרך החיים...וכן..ככה גם השערות שלנו נהיות לבנות מהר יותר.. שלחברות הצבע לשיער יהיה הרבה עבודה
מקווה שהפשוש ירגיש טוב מהר...............ומתי אתם מגיעים לאזור?
 

דינהלה1

New member
תודה על העדוד

יחסית אני לא מהאמהות הלחוצות, הילדים מסתובבים חופשי בבית ומידי פעם אני דוגמת לראות שהכל בסדר. אבל כנראה אין מה לעשות תחושת האחריות רובצת על הכתפים שלנו מרגע שהם ניקלטים ברחם גם אם לא כל דבר שקורה להם תלוי בנו... לגבי המעבר בסוף השבוע אמורים להתקין לנו את המטבח בדירה החדשה. אני ממש על קוצים ומקווה שהמטבח יצא טוב מאחר והחברה לא כל כך מוכרת לנו אבל לא היתה לנו ברירה זה הבחירה של הקבלן. קבלת הדירה לפי החוזה רק בספטמבר. בינתיים התחושה שאנחנו חיים על הקרטונים...מין תקופת ביינים כזאת שעד למעבר דוחים מליון תוכניות. נראה לי שאני עדין לא קולטת את המשמעות כי די השתרשתי כאן בשכונה ובעיר. חוץ מזה עוד לא מכרנו את הדירה שלנו שגם זה פרוייקט בפני עצמו.
 

מעצימה

New member
שינויים..לטובה...

תסתכלי על זה כשינוי לטובה,הילדים שלך עוד קטנים וההסתגלות של הקטנים יותר מהירה (בדרך כלל אנחנו הלחוצים עבורם), הסביבה שאת מגיעה אליה חדשה ברובה, המון המון צעירים וילדים, הקניון ממש קרוב,המון גינות שעשועים..פתחו כבישים חדשים ליציאה מהעיר כך שיש הרבה פחות פקקים.ובכלל ממעברים ושינויים אפשר "לצמוח" ולכך צריך מחשבות חיוביות. ואנחנו כאן...
 
אם על זה את מסתובבת עם רגשות אשם אז אני

צריכה לסבול מרגשות אשם קשים ביותר שתי דוגמאות נתנאל בן שנה וקצת - אבא שלו מתקלח אני בסלון - הוא דופק על דלת המקלחת בחוזקה הדלת נפתחת ונטרקת חזרה על האצבע שלו התוצאה - קטיעה כמעט מלאה של הרקמות הרכות - בילינו לילה בבית חולים - תפרים וכל הבלגנים נעה בת 6 וחצי בפסח האחרון - האם אני צריכה לפרט יותר?
 

מעצימה

New member
איזה פחד....מזעזע..

בהודו כנראה יש הרבה נישואים וילודה בתוך המשפחה..ונולדים שם ילדים פשוט מסכנים...הייתה תינוקת בת שנה שאחותה התאומה גדלה איתה בתוך הבטן שלה..ובגיל שנה נתחו והוציאו אותה..והשבוע הראו בן 38 עם בטן של חודש עשירי..חשב שיש לו גידול בניתוח הוציאו את אחיו התאום שגדל בתוך ביטנו 38 שנה בבטן..מפלצת יצאה ממנו...
 

ר ע נ נ ה

New member
אוי דינהלה קבלי ../images/Emo24.gif

השבוע גם אני נדבקתי במקרה חדש של רגשות אשם.... הסייעת בגן העלתה השערה שליהי רבה עם החברה הכי טובה שלה הרבה כי לחברה יש עוד חברות והיא לא תמיד רוצה לשחק עם ליהי.... אני יודעת שהסיבה היא שהאמא של הילדה השניה דואגת שהבת שלה תפגש עם הרבה חברות מהגן בשעות אחה"צ (היא בת יחידה) ואילו אני מסתפקת בכך שליהי משחקת עם אח שלה או עם הילדים של החברות שלי או של השכנים... כמובן שמיד התמלאתי ברגשות אשם שאני לא עושה מספיק כדי לחשוף אותה בשעות שאחרי הגן לילדות אחרות מהגן. זהו אני מסתובבת כבר כמה ימים עם תחושה של אמא רעה, כזו שלא דואגת לחיי החברה של הבת שלה!
 

דינהלה1

New member
אצלי המצב דומה

אני מתקשה לארח לרותם חברות בגלל שגם כך ההשגחה על התאומים קשה אז המשמעות של אירוח עבורי זה להשגיח על עוד ילד נוסף. "בתמורה" לזה גם רותם שלי מוזמנת פחות...אני מאוד משתדלת לארח לה חבר/ה לפחות אחת לשבוע או ללכת איתם לגינה השכונתית אחרי הגן. לכן גם אני מרגישה שהיא מפסידה בגללי אבל אני יודעת שאני עושה מה שאני יכולה... מאחר והקשרים החברתיים חשובים מאוד וגם אותם ילדים ילוו אותה הלאה גם בבית הספר ממליצה לך מאוד כן להפגיש אותה עם בנות מהגן.
 
רגשות האשם

גם אצלי הן סביב העולם החברתי של אוּרי שלנו- הוא בן יחד לנו הורים מבוגרים... אני רואה שהוא משחק כל כך יפה ובכייף עם ילדים אחרים, עצוב לי שלא יהיו לו אח או אחות... וסביב זה שאני לא הכי בריאה בעולם, ועכשיו בכלל אני עוברת תקופה בריאותית קשה. והילד הקטן שלי עסוק בלהזכיר ולעזור לי לבלוע תרופות או להזריק אינסולין. בעקבות כל הבאלגאן הזה אני נורא חסרת סבלנות, מוצאת את עצמי כועסת נורא, ואפילו קרה שאמרתי דברים שאני כל כך מצטערת עליהם, וכל כך אכולת רגשי אשם. (והנה אני עם דמעות העיניים) עושה סנד לפני שאתחרט.
 
רגשות אשם תמיד יהיו

אני רוצה לחלוק איתך את האני מאמין שלי ומקווה שזה יעזור לך קצת. בגדול ובתור עקרון אני חושבת שבתור הורים אנחנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים. אנחנו צריכים לאזן בין לשמור עליהם ובין לתת להם מרחב פעולה עצמאי. אם נשמור עליהם כל דקה עטופים בצמר גפן ולא ניתן לילדים לעשות כלום לבד זה גם יפגע בהם. אני בתור ילדה שברתי הרבה ידיים ורגליים ונפלתי מכל מיני מקומות והיום הכל בסדר.
 
למעלה