יש ספר של יעקב ב. פרידמן
"נפש הישיבה", והפתיע אותי לגלות באיזו צורה מפורשת הוא הקדיש את אחד הפרקים לנושא. על בחור שמתאהב בחבורתא שלו, והמשפחה נלחצת ורוצה למצוא לו שידוך. פרידמן מצדו טוען שהבחור הזה לא מתאים להשתדך כי יחסו כלפי החבורתא הוא תלותי ומעיד על חוסר בגרות ובעיה נפשית. זה טקסט חרדי - הופך אהבה רומנטית, שהיא אחד הרגשות האנושיים האוניברסליים ביותר, למחלת נפש, במקום לתהות האם המחלה היא דווקא של החברה החרדית שמונעת מצעירים להכיר בנות גילם בצורה פתוחה.