מחשבות על גיל הזקנה כגייז
היי פורטי בוקר אור
לאחרונה ייצא לי הרבה לחשוב על גיל הזיקנה. אני מאמין שבעקבות הנסיעות הרבות שלי לחיפה, לעזור ולתמוך באבי גרמו לי לא אחת לחשוב על גיל הזיקנה. המשפט
לא טוב היות האדם לבדו הידהד לי מאוד חזק. באחת הפעמיים שהיינו בבית חולים חכנו בחדר המיון לרופא שיגיע. בזמן שישבנו על הכסאות, הגיעה אישה זקנה מאוד, על כיסא גלגלים, מאוד מאוד זקנה, וביקשה שמישהו ייקח אותה למונית. היא דיברה בקול רם בכדי שיישמעו אותה ואמרה "מי מוכן לקחת אותי למונית". אמרתי לאבי "חכה כאן" וניגשתי אל האישה. שאלתי אותה היא צריכה, והאם הרופא אמר לה שהיא יכולה ללכת הביתה. היא לא ממש יידעה מה לענות - אך חזרה ואמרה קח אותי למונית. לקחתי את המסמכים שהיו ברשותה והלכתי איתה לקבלת המיון וביקשתי שייבדקו וייראו אם היא יכולה להשתחרר. בסוף הסיפור - אישפזו אותה. היה לי מאוד עצוב לראות אישה במצבה ולבד, אני כמה זה חשוב שיש בגיל הזה מי שייתמוך, יעודד, יעזור, והתחלתי לחשוב מה יהיה כשאני אתבגר, האם יהיו לי כלכךהרבה ילדים שיוכלו לעזור לי, לתמוך בי. האם אהיה בזוגיות לאורך שנים
ואם לא אז......
אני התחלתי להנחות את הקבוצה bgay באגודה בנחמני ומגיעים שלם מכל הגילאים. ואני לומד כלכך הרבה מכולם - שזו מתנה מבורכת. אך עדיין עולה בי לפעמיים פחד מפני העתיד, להיות לבד, כגיי - ועל כל מה שקורה היום בחברה הרצון לשמור על הנעורים לאורך זמן - עד כדי גיחוך לפעמיים - מבהיר ומראה כי החיים זה לא פיקניק. אז נכון שהזוג הזה וסביר להניח שיש עוד רבים ואחרים הנמצאים בזוגיות לאורך שנים. ומבלים ונהנים בביחד שלהם גם בגיל זיקנה. אך מעט מאוד רואים את זה - ואולי זה מה שחסק בנוף הבחרתי שלנו. כמה מודלים טובים ל"חיקוי". החיים כגייז והחיים בלבד - מדיי פעם באים ועולים במחשבתי. האמת זה קצת מפחיד לעיתים. מפחיד לחשוב שגם בגיל זיקנה - אתה מרגיש לבד. ושלא נדבר על רגש הדחייה והידיעה שמאחר ואתה זקן נקרא לזה סיכוייך למצוא אהבה הולכים וקטנים בשל אותה כמיהה לנעורים. בברכת המשך יום נעים ומלא גשמי ברכה. יוסף.
הם שמחים בחלקם, יש להם עיסוקים שונים והם מרוצים מהחיים. (התמונה מתוך הירחון "העיר בוורד")
