ToryMaster
New member
הום
אחרי שבכיתי לשחרית שנה שאני לא מצליחה לכתוב (שבוע שעבר), ואחרי שכמעט אכלתי את המחשב מרוב עצבים, הצלחתי להוציא משהו עלוב למדי. אני שוקלת להשתמש בזה כפרולוג לספר (
), אבל לא בטוחה. אגב, אם למישהו יש רעיונות לשמות, אני אשמח אין שם/ויקי יער עבות, עשרות עצים, עצי עד, ירוקים, זהובים. בתוך היער, קרחת יער, שלא ציפית לראות. רגליים שקטות, צעדים מתגנבים אל קרחת היער. ושם, אספה, מעין מועצה. חבורת אנשים... לא, לא אנשים, יצורים קסומים. עלפים, נימפות, פיות, וכן, גם כמה אנשים. ובאמצע המעגל, צעירה כורעת על ברכיה, בתנוחה שכולה אומרת תחינה. "בבקשה לא, למה אני? אני לא יכולה" ועלפית גבוהה, שערה לבן כעין השלג, מתבוננת בצעירה בחמלה. "אם את לא יכולה, איש לא יוכל" היא אומרת "קומי על רגלייך מיסט, הביטי בשמיים, הביטי אל תוך עצמך, אל היחידה שיכולה" ומיסט נעמדה, נשמה עמוק את אוויר היער העשיר, הקדום, העתיק. נשמה את כל החיים שבתוכו, את כל יצורי היער הנחבאים מהעין, חשה את פחדם, את תקוותם. תקווה התלויה רק בה. "מיסט, כל תקוותנו תלויה בך, את היחידה, את האחרונה המסוגלת לעשות זאת" הוסיפה העלפית הגבוהה, יושבת ראש המועצה. מיסט נענעה בראשה "אינני מסוגלת מלאיה, אין בי די כוח לעשות זאת" מלאיה קמה על רגליה והביטה עמוק אל תוך עיניה הסגולות של הצעירה "את מקור הכוח מיסט, את ולא אחרת. הכוח נמצא בך, בפנים, אם לא תעשי זאת, את גוזרת עלינו כליה" מיסט נאנחה והביטה אל שאר חברי המועצה, כמבקשת עזרה, כקוראת להם לסתור את דברי מלאיה, איש לא זע. "מלאיה, אינני מסוגלת להציל אתכם, את עצמי. אינני מסוגלת להציל איש" "מיסט, את חייבת, את מוכרחה" אמרה מלאיה, בטון שקטע את תחנוניה של העלפית הצעירה "מולאן יצטרף אלייך" אדם צעיר קם על רגליו וניגש אליהן "לשירותך עלמתי" מיסט הביטה בו בעיניים חודרות ואז סבה על עקביה, היא הרימה עיניה לשמיים ועצמה אותן, ואז הרימה ידיה לשני צידיה, וסבה סביב עצמה. "אם אין ברירה, אז אין ברירה" אמרה כשעצרה.
אחרי שבכיתי לשחרית שנה שאני לא מצליחה לכתוב (שבוע שעבר), ואחרי שכמעט אכלתי את המחשב מרוב עצבים, הצלחתי להוציא משהו עלוב למדי. אני שוקלת להשתמש בזה כפרולוג לספר (