הודעה נוספת על סבל איתכם הסליחה|חבו

forever young1

New member
הודעה נוספת על סבל איתכם הסליחה|חבו

חודשיים מהחיים שלי עפו להם בגלל סבל. ועכשיו הגיע תור הזהב עד להודעה חדשה. חודשיים זה הרבה זמן מהחיים. והחיים רצופים עליות ומורדות רק שאצלי כך נראה לי הם ארוכים מדי. מה אני מפסידה מזה? את החיים. יוצא שהחיים הטובים יחסית מצטמצמים לכמה פרוסות מהעוגה שקוראים לה בריאות שבעזרתה אפשר וניתן לעשות טוב על הנשמה. לעזאזאל עם הסבל הזה!!!!!!!!!!! כמה אפשר לסבול??????????????? למה אי אפשר פשוט לחיות נורמלי?!?!!!!!!!!!!!!!! forever young
 
יקרה ../images/Emo24.gif

לי בחישוב כולל עפו הרבה יותר מחודשיים בגלל סבל ואולי זה לא מעודד אותך כי לך יחסית חודשיים זה נראה הרבה, אבל אני זוכרת מרישומים קודמים שלך שאת מטופלת, וזה אמור להתאזן-אם לא יש פתרונות אחרים. ממי...אנחנו צריכים להפנים, שאין מה לעשות בחיים האלה יש טוב ויש פחות טוב צריכים להנות מהפרוסות שניתנות לנו לאכול ביס אחרי ביס בהנאה, להרגיש את הטעמים בפה, לנצור אותם בזכרון- כשלא תהיה עוגה לפחות נוכל לבלוע את הרוק ולדמיין שזו העוגה. צריך לזכור שיש רגעים טובים, וכשאת סובלת להתאמץ להגיע שוב לרגעים הטובים האלה שחווית. מה זה נורמלי בעינייך ? כי אני עד היום לא יודעת מה זה, אני חיה, אני שורדת, אני מנסה - בכל הכוחות מנסה, ויש לי לפעמים נפילות, והיום אני יודעת להתמודד עם הנפילות האלו, להרכין את הראש ולתת לגל הזה לעבור. כי הוא יעבור. ואז יגיע סוג של שקט, של שיגרה, ויקרה משהו שיערער את השיגרה הזו. החוכמה היא לזהות לפני שזה מגיע, להתכונן לזה, ולא להלקות ולייסר את הנפש כשזה מגיע. לדעת שזה מגיע וזה יעבור. ואנחנו נעזור לזה לעבור. תשתדלי להנות מתור הזהב הזה חומד למצות אותו עד תום. לזכור אותו חזק חזק.
 

forever young1

New member
לשרוד זה שם המשחק

אין משהו נורמלי בחיים האלה להלחם-כל יום זו מלחמה מחודשת לשרוד-בכל בכח זה מה שצריך לעשות יקרה זה נכון שאני מטופלת אבל אף אחד לא יכול לקחת את הסבל שלי הוא שלי פרטי והוא חוזר על עצמו. ולמרות העזרה התרופתית שצריך לתת לה את הזמן הדרוש אין תהליך שיקצר את הסבל. אני פשוט ציינתי עובדה שבינתיים עף לו הזמן עד שדברים מתאזנים ומגיעה קצת שלווה. וכל כך חבל לי על הזמן הזה כי יש לי הרבה איבוד זמן בגלל המחלה שאני סובלת ממנה. תחשבי שיכולתי להכניס קצת תוכן והנאה אל החור השחור שמכסה אותי חדשות לבקרים. החיים היו נראים אחרת. forever young
 
גם אני חושבת כמוך

וזו לא מחשבה ממש אופטימית שהחיים האלו הם פשוט לשרוד יום אחרי יום אבל הגעתי למסקנה שהמחשבה הזו עוזרת לי לסחוב הלאה. אני יודעת שהסבל שלך הוא פרטי כל אחד והסבל הפרטי שלו אבל אנחנו חולקים אותם תחושות. זה יפה (וממש לא בציניות) שאת מצליחה בזמן כזה לחשוב על הזמן שמתבזבז, מעולם לא עלתה בי מחשבה כזו. רק התבוססות בתוך הרחמים העצמיים המגעילים כל כך. והסבל הזה ייגמר מתישהוא בינתיים אם תוכלי ולו במעט לא להתחרט כל כך על הזמן שעובר אלא להתמלא בתקווה שעוד מעט בזמן שיגיע יהיו ימים טובים יותר, אולי זה קצת יעזור ??? אני חושבת שזה חלק מהמחלה וזה קשה לקבל את זה אבל כשאנחנו חולים והחור השחור מגיע לא ממש מעניין תוכן והנאה. אנחנו רק רוצים שיעזבו אותנו בשקט. מאחלת לך שהחיים שלך יראו אחרת שהחור השחור יגיע לעיתים רחוקות יותר ויותר.
 

forever young1

New member
להולכת לאיבוד המקסימה../images/Emo24.gif

את כל כך חכמה שממש כיף לקרוא את מה שאת כותבת. זאת המחלה שמביאה איתה את הסבל. הסבל בצד המחלה. אני מודעת להשלכות של המחלה על החיים שלי. ואת כל כך צודקת שצריך קצת להנמיך את הראש ולחכות שהגל הגדול יתנפץ אל החוף כדי שנוכל להגיע לחוף מבטחים. זה גוזל פשוט את כל האנרגיות אם הן קיימות ואם לא אז פשוט אין מה להפסיד פשוט לחכות שהמצברים יתמלאו שוב. פרויד אמר משפט חכם על החיים שאני לא זוכרת אותו במדויק. הוא אמר שהסבל הוא מנת חלקנו וכל עוד הוא סביל זאת הנחמה. אולי הוא צודק. אוהבת ומזדהה עם כל מילה forever young
 
תודה ממי...

אני דווקא מזדהה עם המשפט שזכור לי בערך "אנחנו מקבלים את הקושי שאנחנו יכולים להתמודד איתו" משהו כזה, בכל מקרה אני מאמינה בזה אנחנו כל כך חזקים לפעמים קשה לנו לראות את זה אבל אנחנו לא מקבלים מעבר למה שאנחנו יכולים להתמודד איתו. ואנחנו יכולים, תאמיני לי. התבוססתי בכזה רפש, שהיום כל קושי שמגיע "קטן" עליי, והיום אני יכולה להסתכל לאחור על כל מה שעברתי ורק להעריך את עצמי כל פעם מחדש. ורציתי לומר לך משהו כבר קודם ואיכשהוא זה נשכח מתוקה....אל תצטערי שאת כותבת על הסבל שלך בשביל זה אנחנו פה. איתך מקשיבים,מזדהים,מבינים. אוהבת אותך גם.
 

סהר-תמיכה

Member
מנהל
צעירה יקרה...

צעירה לנצח...והנצח כה ארוך.. שומעים את היאוש,והכאב מהסבל שאינו מרפה. הגעת לאור שבקצה המנהרה, ואת מגלה שלא כל הנוצץ זהב הוא... המבט לאחור מפחיד... מפחיד לראות כמה עמוק היית. את נמצאת בעליה, ומלמעלה הנפילה חזרה כואבת יותר. ואת ממשיכה להלחם,על כל שבריר של אושר כאשר כל רגע מביא עימו עוד דקה שלמה של סבל.. והיית נותנת הכל שתהיה זו דקה תמימה של אושר. הזמן שאבד לא ישוב ואנו מקווים יחד איתך כי בכל יום יהיו פחות רגעים של סבל ויותר רגעים של שלווה צעירה יקרה, אנחנו איתך בעליה ובמורד, באור ובחושך ובמלחמה הניתשת בינהם... מחבקים אותך חזק אמיצה, המשיכי לשתף אותנו.
 
למעלה