הודעה מוקדמת - אשמח לעזרה

[גליה שמילוביץ עוד]

אודה לך מאוד,מאוד,מאוד,מאוד,מאוד

הודעה מוקדמת הגדולה מהקבוע בחוק
זכור לי שראיתי תמצית של פסק דין, שקבע בפרוש שניתן לחפוף ימי חופשה עם תקופת הודעה מוקדמת הגדולה מהקבוע בחוק (שהיתה גם גדולה מ 14 יום). אולי בערב אני אנסה לחפש את פסק הדין הנ"ל. לפי מה שקראתי ישנם שני מקרים גבוליים בהם אין פסיקה חד-משמעית. חפיפה בין ימי חופשה לימי הודעה מוקדמת על פי חוק , כאשר אלו אינם נכללים ב 14 ימי הודעה מוקדמת הראשונים. חפיפה בין ימי חופשה לימי הודעה מוקדמת מעבר למחויב בחוק, אף שתקופת ההודעה המוקדמת קצרה או שווה ל-14 יום. (לדוגמא: עובד עבד חצי שנה וצבר 6 ימי חופשה שלא ניצל אותם), על פי החוזה מגיעה לו תקופת הודעה מוקדמת של 14 יום (לפי החוק רק 6 ימים), האם ניתן לחפוף את 8 הימים העודפים על החיוב החוקי, עם ששת ימי החופשה הצבורה?

אודה לך מאוד,מאוד,מאוד,מאוד,מאוד
אם תמצא פס"ד כזה. לדעתי, אתה מתבלבל. יש פס"ד שקובע שלעובד אשר קיבל הודעה מוקדמת כחוק והמעסיק ויתר על שירותיו בתקופה זו, אזי, במקרה כזה, המעסיק לא יהיה רשאי לחפוף את ימי החופשה עם ההודעה המוקדמת. המעסיק צריך לשלם לעובד גם הודעה מוקדמת וגם פידיון חופשה. זו היתה פסיקה ששינתה את ההלכה שהיתה נהוגה עד אז ואשר ניצמדה לחוק והשליכה ממנו. לדוגמא: עובד עבד שנה וזכאי ל-30 ימי הודעה ממוקדמת, המעסיק ויתר על שירותיו ושילם לו 14 יום בגין הודעה מוקדמת ואת השאר חפף עם ימי החופשה שלו. אם היו לו פחות מ-16 ימי חופשה, המעסיק השלים את היתרה בתשלום על ימי הודעה מוקדמת עד למלוא ה-30 יום ואם היה לו יותר ימי חופשה, אזי הוא שילם לו על היתרה מעל השלושים. כיום, לאחר פסק הדין ההוא, נותרנו קצת מבולבלים. פסק הדין בעצמו קובע כי ישנן מספר שאלות שנותרות פתוחות, בין השאר, השאלה לגבי חפיפת חופשה כאשר ההועה המוקדמת גדולה מהקבוע בחוק. עד כמה שידוע לי, היא עדין פתוחה..... מחר אוכל לתת לך את שם פסק הדין. לא זוכרת בעל-פה.

 

[שיר ורד]

בינתיים מצאתי רק תקציר שמפנה

אודה לך מאוד,מאוד,מאוד,מאוד,מאוד
אם תמצא פס"ד כזה. לדעתי, אתה מתבלבל. יש פס"ד שקובע שלעובד אשר קיבל הודעה מוקדמת כחוק והמעסיק ויתר על שירותיו בתקופה זו, אזי, במקרה כזה, המעסיק לא יהיה רשאי לחפוף את ימי החופשה עם ההודעה המוקדמת. המעסיק צריך לשלם לעובד גם הודעה מוקדמת וגם פידיון חופשה. זו היתה פסיקה ששינתה את ההלכה שהיתה נהוגה עד אז ואשר ניצמדה לחוק והשליכה ממנו. לדוגמא: עובד עבד שנה וזכאי ל-30 ימי הודעה ממוקדמת, המעסיק ויתר על שירותיו ושילם לו 14 יום בגין הודעה מוקדמת ואת השאר חפף עם ימי החופשה שלו. אם היו לו פחות מ-16 ימי חופשה, המעסיק השלים את היתרה בתשלום על ימי הודעה מוקדמת עד למלוא ה-30 יום ואם היה לו יותר ימי חופשה, אזי הוא שילם לו על היתרה מעל השלושים. כיום, לאחר פסק הדין ההוא, נותרנו קצת מבולבלים. פסק הדין בעצמו קובע כי ישנן מספר שאלות שנותרות פתוחות, בין השאר, השאלה לגבי חפיפת חופשה כאשר ההועה המוקדמת גדולה מהקבוע בחוק. עד כמה שידוע לי, היא עדין פתוחה..... מחר אוכל לתת לך את שם פסק הדין. לא זוכרת בעל-פה.

בינתיים מצאתי רק תקציר שמפנה
לפס"ד דב"ע נז3-110/, עו"ד רייזמן דן - עיני סימה (טרם פורסם) פסק דין זה בארצי, שנתקבל לפני חקיקת חוק הודעה מוקדמת, קבע בין השאר מאחר שבחוק קבוע מפורשות כי ימי הודעה מוקדמת לפיטורים יכולים לחפוף בתקופה מסויימת את תקופת ימי החופשה השנתית או את פדיונה הכספי, הרי שמן הראוי להחיל דין שווה גם על תמורתה של ההודעה המוקדמת, המשתלמת כפיצוי כספי. לאחר חקיקת חוק הודעה מוקדמת היתה פסיקה תקדימית שאת הזכרת אותה, שבה נאמר שאין לחפוף את תקופת ההודעה המוקדמת המוגדרת בחוק הודעה מוקדמת עם החופשה השנתית, אלא שבפסק דין זה, מדובר היה בעובד שיתרת תקופת ההודעה המוקדמת שלו היתה נמוכה מ 14 יום, ולכן הנושא שבנדון בכלל לא היה רלבנטי לגביו, אך בתי הדין הלכו לפי מה שנכתב בפסק הדין הנ"ל , כאשר לדעתי (וקראתי זאת גם באיזה שהוא מאמר) הניסוח בפסק הדין התקדימי היה מטעה והשופטים כלל לא התכוונו לתוצאה שנוצרה. אבל, בלי קשר לכך, אנחנו מדברים על תקופת הודעה מוקדמת הגדולה מזו המוגדרת בחוק, לכן פסק הדין שאת ציינת לא חל על תקופת ההודעה המוקדמת המוגדלת, ולכן מה שנשאר קובע הוא התקדים המקורי כפי שהיה בטרם נחקק חוק הודעה מוקדמת.

 

[גליה שמילוביץ עוד]

הבוקר, ברגע שיכולתי, רצתי אצתי

בינתיים מצאתי רק תקציר שמפנה
לפס"ד דב"ע נז3-110/, עו"ד רייזמן דן - עיני סימה (טרם פורסם) פסק דין זה בארצי, שנתקבל לפני חקיקת חוק הודעה מוקדמת, קבע בין השאר מאחר שבחוק קבוע מפורשות כי ימי הודעה מוקדמת לפיטורים יכולים לחפוף בתקופה מסויימת את תקופת ימי החופשה השנתית או את פדיונה הכספי, הרי שמן הראוי להחיל דין שווה גם על תמורתה של ההודעה המוקדמת, המשתלמת כפיצוי כספי. לאחר חקיקת חוק הודעה מוקדמת היתה פסיקה תקדימית שאת הזכרת אותה, שבה נאמר שאין לחפוף את תקופת ההודעה המוקדמת המוגדרת בחוק הודעה מוקדמת עם החופשה השנתית, אלא שבפסק דין זה, מדובר היה בעובד שיתרת תקופת ההודעה המוקדמת שלו היתה נמוכה מ 14 יום, ולכן הנושא שבנדון בכלל לא היה רלבנטי לגביו, אך בתי הדין הלכו לפי מה שנכתב בפסק הדין הנ"ל , כאשר לדעתי (וקראתי זאת גם באיזה שהוא מאמר) הניסוח בפסק הדין התקדימי היה מטעה והשופטים כלל לא התכוונו לתוצאה שנוצרה. אבל, בלי קשר לכך, אנחנו מדברים על תקופת הודעה מוקדמת הגדולה מזו המוגדרת בחוק, לכן פסק הדין שאת ציינת לא חל על תקופת ההודעה המוקדמת המוגדלת, ולכן מה שנשאר קובע הוא התקדים המקורי כפי שהיה בטרם נחקק חוק הודעה מוקדמת.

הבוקר, ברגע שיכולתי, רצתי אצתי
למחשב, הפלתי בדרך כיסא, נתקלתי בשולחן, המסך כמעט התעופף באויר - כ"כ קיוויתי שאתה איש בשורות - שמצאת פס"ד שנקבע לאחר חקיקת החוק שאני לא מצאתי. מה אני אגיד לך - אכזבה היא מילה עדינה לעומת מה שאני מרגישה עכשיו

. מכירה את הפס"ד הזה - אבל בגלל שהוא מלפני חקיקת החוק, הוא לא עוזר כמו אם הוא היה נפסק אחרי, שופטים רבים מחזיקים בדעה שזו הלכה בטלה מאחר ונחקק החוק ומאחר ונפסק פסק דין ששינה את ההלכה ההיא. הלוואי והטיעון שלך היה מספיק, לא בטוחה בכלל. עד כמה שזכור לי בפסק הדין שנחקק אחרי החוק דובר על עובד שהיה אמור לצאת ל-30 ימי הודעה מוקדמת. עוד מעט כשירגע קצת הלחץ במשרד, אני אבדוק בדיוק. אני לא קראתי אף פעם טענה שהפס"ד הזה פורש לא נכון. אתה אולי זוכר איפה קראת את זה? בכל מקרה, תודה רבה.

 

[שיר ורד]

לא צריך לשבור חפצים

הבוקר, ברגע שיכולתי, רצתי אצתי
למחשב, הפלתי בדרך כיסא, נתקלתי בשולחן, המסך כמעט התעופף באויר - כ"כ קיוויתי שאתה איש בשורות - שמצאת פס"ד שנקבע לאחר חקיקת החוק שאני לא מצאתי. מה אני אגיד לך - אכזבה היא מילה עדינה לעומת מה שאני מרגישה עכשיו

. מכירה את הפס"ד הזה - אבל בגלל שהוא מלפני חקיקת החוק, הוא לא עוזר כמו אם הוא היה נפסק אחרי, שופטים רבים מחזיקים בדעה שזו הלכה בטלה מאחר ונחקק החוק ומאחר ונפסק פסק דין ששינה את ההלכה ההיא. הלוואי והטיעון שלך היה מספיק, לא בטוחה בכלל. עד כמה שזכור לי בפסק הדין שנחקק אחרי החוק דובר על עובד שהיה אמור לצאת ל-30 ימי הודעה מוקדמת. עוד מעט כשירגע קצת הלחץ במשרד, אני אבדוק בדיוק. אני לא קראתי אף פעם טענה שהפס"ד הזה פורש לא נכון. אתה אולי זוכר איפה קראת את זה? בכל מקרה, תודה רבה.

לא צריך לשבור חפצים
אני אנסה להזכר איפה קראתי את זה.

 

[שיר ורד]

המשך התפלספות

רק עניין התפלספותי קטן

ביה"ד טרם הכריע סופית בשאלה האם כאשר נקבעת הודעה מוקדמת גדולה מהקבוע בחוק ניתן לחפוף את ימי החופשה על דעת המעסיק. הפסיקה קבעה כי כאשר נקבעת הודעה מוקדמת כחוק - אין לחפוף ימי חופשה בימי ההודעה המוקדמת אלא אם העובד מעוניין בכך. נקווה שבקרוב תהיה הכרעה, מבטיחה לעדכן כאשר אקבל את פסק הדין שאמור לענות לי בדיוק על שאלה זו...........

המשך התפלספות
עדיין לא מצאתי את המאמר לגבי תקופת הודעה מוקדמת הגדולה מהמוגדר בחוק. אבל בינתיים, מצאתי מאמר אחר המצטט פסק דין הסותר חלקית את הודעתך למעלה ציטוט מהודעתך: הפסיקה קבעה כי כאשר נקבעת הודעה מוקדמת כחוק - אין לחפוף ימי חופשה בימי ההודעה המוקדמת אלא אם העובד מעוניין בכך. לפי המאמר: במקרה בו המעסיק אינו מבקש מהעובד להפסיק את עבודתו בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת והעובד ממשיך לעבוד בתקופה זו בפועל - חל סעיף 5(א)(7) לחוק חופשה שנתית, לפיו - אם העובד יצא לחופשה שנתית בתקופת ההודעה המוקדמת, מותרת חפיפה בין תקופת החופשה השנתית לתקופת ההודעה המוקדמת בתנאי שיישארו לפחות 14 ימי הודעה מוקדמת לא חפופים. במקרה של עבודה בפועל עד לסיום תקופת ההודעה המוקדמת יקבל העובד את מלוא פדיון החופשה בסיום עבודתו אצל המעסיק. במאמר הנ"ל אין התיחסות לצורך בהסכמתו של העובד. לדעתי, כל עוד הוצאת עובד לחופשה במהלך עבודתו הרגילה , אינה תלויה בהסכמתו של העובד, אזי הוצאת העובד לחופשה בתקופת ההודעה המוקדמת (למעט 14 יום שאסור בכלל לחפוף) גם היא אינה תלויה בהסכמת העובד.

 

[שיר ורד]

הקישור השתבש

המשך התפלספות
עדיין לא מצאתי את המאמר לגבי תקופת הודעה מוקדמת הגדולה מהמוגדר בחוק. אבל בינתיים, מצאתי מאמר אחר המצטט פסק דין הסותר חלקית את הודעתך למעלה ציטוט מהודעתך: הפסיקה קבעה כי כאשר נקבעת הודעה מוקדמת כחוק - אין לחפוף ימי חופשה בימי ההודעה המוקדמת אלא אם העובד מעוניין בכך. לפי המאמר: במקרה בו המעסיק אינו מבקש מהעובד להפסיק את עבודתו בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת והעובד ממשיך לעבוד בתקופה זו בפועל - חל סעיף 5(א)(7) לחוק חופשה שנתית, לפיו - אם העובד יצא לחופשה שנתית בתקופת ההודעה המוקדמת, מותרת חפיפה בין תקופת החופשה השנתית לתקופת ההודעה המוקדמת בתנאי שיישארו לפחות 14 ימי הודעה מוקדמת לא חפופים. במקרה של עבודה בפועל עד לסיום תקופת ההודעה המוקדמת יקבל העובד את מלוא פדיון החופשה בסיום עבודתו אצל המעסיק. במאמר הנ"ל אין התיחסות לצורך בהסכמתו של העובד. לדעתי, כל עוד הוצאת עובד לחופשה במהלך עבודתו הרגילה , אינה תלויה בהסכמתו של העובד, אזי הוצאת העובד לחופשה בתקופת ההודעה המוקדמת (למעט 14 יום שאסור בכלל לחפוף) גם היא אינה תלויה בהסכמת העובד.

הקישור השתבש
מקווה שהפעם יצא בסדר

 

[גליה שמילוביץ עוד]

שיר - זה לא מה שאני אמרתי?

המשך התפלספות
עדיין לא מצאתי את המאמר לגבי תקופת הודעה מוקדמת הגדולה מהמוגדר בחוק. אבל בינתיים, מצאתי מאמר אחר המצטט פסק דין הסותר חלקית את הודעתך למעלה ציטוט מהודעתך: הפסיקה קבעה כי כאשר נקבעת הודעה מוקדמת כחוק - אין לחפוף ימי חופשה בימי ההודעה המוקדמת אלא אם העובד מעוניין בכך. לפי המאמר: במקרה בו המעסיק אינו מבקש מהעובד להפסיק את עבודתו בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת והעובד ממשיך לעבוד בתקופה זו בפועל - חל סעיף 5(א)(7) לחוק חופשה שנתית, לפיו - אם העובד יצא לחופשה שנתית בתקופת ההודעה המוקדמת, מותרת חפיפה בין תקופת החופשה השנתית לתקופת ההודעה המוקדמת בתנאי שיישארו לפחות 14 ימי הודעה מוקדמת לא חפופים. במקרה של עבודה בפועל עד לסיום תקופת ההודעה המוקדמת יקבל העובד את מלוא פדיון החופשה בסיום עבודתו אצל המעסיק. במאמר הנ"ל אין התיחסות לצורך בהסכמתו של העובד. לדעתי, כל עוד הוצאת עובד לחופשה במהלך עבודתו הרגילה , אינה תלויה בהסכמתו של העובד, אזי הוצאת העובד לחופשה בתקופת ההודעה המוקדמת (למעט 14 יום שאסור בכלל לחפוף) גם היא אינה תלויה בהסכמת העובד.

שיר - זה לא מה שאני אמרתי?
אני כבר מבולבלת. לא כ"כ הבנתי מה הסתירה.... מנסה לעשות סדר: נעזוב לרגע את השאלות העולות במקרה של הודעה ארוכה מהחוק. כאשר יש הודעה כחוק (הגדולה מ-14 יום) יכולים להבנתי להיות 3 מצבים: 1. המעסיק דורש נוכחות העובד בתקופת ההודעה המוקדמת והעובד מבקש לנצל את ימי החופשה שלו בחלק ממנה/בכולה לאחר שיעבוד מינימום של 14 יום - לדעתי, העובד רשאי, גם אם המעסיק מסרב. לדעתך, הוא לא רשאי. - כאן אנחנו חלוקים ואין לנו עדין תימוכין לאף אחת מהדעות. 2. הודעה מוקדמת כחוק - העובד עובד כל התקופה, בסופה הוא זכאי לתשלום פידיון חופשה. - אנחנו לא חלוקים. 3. הודעה מוקדמת כחוק - המעסיק מוותר על שירותי העובד - לא ניתן לחפוף ימי חופשה עם דמי ההודעה המוקדמת. אנחנו לא חלוקים כי יש פסיקה שענתה על כך. עכשיו תסביר לי על מה עוד אנחנו חלוקים או מה מהדברים שלי לא מדויק.

 

[שיר ורד]

אנחנו חלוקים במקרה הראשון

שיר - זה לא מה שאני אמרתי?
אני כבר מבולבלת. לא כ"כ הבנתי מה הסתירה.... מנסה לעשות סדר: נעזוב לרגע את השאלות העולות במקרה של הודעה ארוכה מהחוק. כאשר יש הודעה כחוק (הגדולה מ-14 יום) יכולים להבנתי להיות 3 מצבים: 1. המעסיק דורש נוכחות העובד בתקופת ההודעה המוקדמת והעובד מבקש לנצל את ימי החופשה שלו בחלק ממנה/בכולה לאחר שיעבוד מינימום של 14 יום - לדעתי, העובד רשאי, גם אם המעסיק מסרב. לדעתך, הוא לא רשאי. - כאן אנחנו חלוקים ואין לנו עדין תימוכין לאף אחת מהדעות. 2. הודעה מוקדמת כחוק - העובד עובד כל התקופה, בסופה הוא זכאי לתשלום פידיון חופשה. - אנחנו לא חלוקים. 3. הודעה מוקדמת כחוק - המעסיק מוותר על שירותי העובד - לא ניתן לחפוף ימי חופשה עם דמי ההודעה המוקדמת. אנחנו לא חלוקים כי יש פסיקה שענתה על כך. עכשיו תסביר לי על מה עוד אנחנו חלוקים או מה מהדברים שלי לא מדויק.

אנחנו חלוקים במקרה הראשון
לדעתי מי שקובע האם העובד יצא לחופשה בתקופה שמעל ל 14 יום (וגם רשאי לקבוע באלו ימים) הוא המעסיק בלבד. לדעתך מי שקובע את זה , זה העובד בלבד. ישנם מקרים , שבהם אני אסכים אתך באופן תאורטי, למשל כאשר העובד לא קבל חופשה במשך תקופה העולה על שנה. אבל, גם אז, אם המעביד יסרב לאשר את החופשה, זו תחשב העדרות לא מוצדקת שהמעביד יוכל לדרוש ניכוי מהשכר בגין העדרות בתקופת הודעה מוקדמת. אילו היתה לנו מערכת משפט זריזה במיוחד, העובד היה יכול לתבוע את המעסיק לקיים את החוק ולהוציאו לחופשה מידית מאחר ובמשך תקופה של שנה לא קבל חופשה. ישנו מקרה נוסף שלגביו אין לי תשובה. נניח שהעובד מבקש לצאת לחופשה גם בתקופה של 14 יום שאסור לחפוף עם תקופת ההודעה המוקדמת, נניח גם שהמעביד מוכן לאשר את החופשה, האם המעביד צריך לחשוש מתביעה של העובד שלא להכיר בחפיפה, מאחר שויתור עובד על זכות חוקית איננו חוקי והזכות מגיעה לעובד גם לאחר שותר עליה.

 

[גליה שמילוביץ עוד]

או.קיי - - עכשיו אנחנו מסודרים

אנחנו חלוקים במקרה הראשון
לדעתי מי שקובע האם העובד יצא לחופשה בתקופה שמעל ל 14 יום (וגם רשאי לקבוע באלו ימים) הוא המעסיק בלבד. לדעתך מי שקובע את זה , זה העובד בלבד. ישנם מקרים , שבהם אני אסכים אתך באופן תאורטי, למשל כאשר העובד לא קבל חופשה במשך תקופה העולה על שנה. אבל, גם אז, אם המעביד יסרב לאשר את החופשה, זו תחשב העדרות לא מוצדקת שהמעביד יוכל לדרוש ניכוי מהשכר בגין העדרות בתקופת הודעה מוקדמת. אילו היתה לנו מערכת משפט זריזה במיוחד, העובד היה יכול לתבוע את המעסיק לקיים את החוק ולהוציאו לחופשה מידית מאחר ובמשך תקופה של שנה לא קבל חופשה. ישנו מקרה נוסף שלגביו אין לי תשובה. נניח שהעובד מבקש לצאת לחופשה גם בתקופה של 14 יום שאסור לחפוף עם תקופת ההודעה המוקדמת, נניח גם שהמעביד מוכן לאשר את החופשה, האם המעביד צריך לחשוש מתביעה של העובד שלא להכיר בחפיפה, מאחר שויתור עובד על זכות חוקית איננו חוקי והזכות מגיעה לעובד גם לאחר שותר עליה.

או.קיי - - עכשיו אנחנו מסודרים
ברור לנו על מה אין הסכמה וברור על מה יש. אני גם מסכימה איתך שלגבי המקרה הראשון, בסופו של דבר, כמו תמיד, כל מקרה יבלן לגופו. אם העובד היה בחופשה ארוכה ממש ימים לפני תחילת תקופת ההודעה המוקדמת, הרי שאני בהחלט מסכימה שהמעסיק רשאי לסרב לזכותו לנצל את החופשה. לגבי הסיטואציה הנוספת שהבאת, אני לא חושבת שעובד יזכה בתביעה כזו. נכון שאסור לשלול זכות, אולם, המעסיק למעשה נתן את הסכמתו לבקשת העובד, הרי שעולה כאן גם עניין תום הלב. זו לא היתה דרישה של המעסיק שהעובד הסכים לה בלית ברירה ולכן ויתר על זכות, אלא זו דרישה של העובד שהמעביד נעתר לה. בתי הדין היום רואים בעניין תום הלב (גם זה של העובד), כגורם מכריע לא פחות מזכויותיו של העובד.