"הוא רק ילד" / "את 'רק' אמא"...

"הוא רק ילד" / "את 'רק' אמא"...

חוסר הטאקט של אימי שוב פורץ מתוכה ואני, רגישה או לא, נפגעת שוב ונותנת למילותיה לחדור אליי פנימה, זה כואב לי...
היום סבתי הברוכה חזרה ארצה מארה"ב אחרי שלא ראיתי אותה 5 חודשים נסעתי אחרי העבודה ברגליים שבורות בכדי לראות אותה אמא סיפרה לסבתא שירדתי עכשיו 6 קילו ושהיא ממש גאה בי (כרגיל, לפחות בנושא אחד בחיים היא מרגישה שהיא יכולה להתגאות בי) בן דודתי שהיה שם גם (בן 5) ישב לידי והציע לי משקית הבמבה שלו, מאוד רציתי אז לא חסכתי מעצמי ולקחתי לי חופן יד מהשקית... אמא שלי הסתכלה עליי בפנים זועמות שהרי רק הרגע היא סיפרה לסבתי על הדיאטה המוצלחת שלי...
ובמקביל היא אמרה לבן דודה שלי שיאכל מהר מהר את הבמבה שלו או שילך לאכול אותה במטבח ושלא יכבד אחרים בה כי היא רק שלו... הייתי המומה מההתנהגות שלה, היא כל כך פוגעת ומעצבנת! האמת שהמבט שהיא תקעה בי פגע ועיצבן אותי יותר מהמילים שלה... הסתכלתי עליה חזרה במבט זועם!
מיד אחר כך היא הציעה לדודתי שתכין לה לאכול ואני ביקשתי שתכין לי גם (כולה להכניס עוד ביצה קשה לסיר המים) כי בקושי אכלתי בעבודה (וחופן הבמבה ממקודם לא ממש השביע אותי עם כל הכבוד לימבת הקלוריות המצויות בה...) אמא שלי אמרה לי מיד: "את לא צריכה את זה... זה לא בשבילך...!"
בן דודה שלי הסתכל עליי המום יותר משאני הסתכלתי על אימי ושאל אותי בשיא תמימותו... "אפרת, למה אמא שלך לא מרשה לך לאכול?" לא הייתה לי תשובה בשבילו והובכתי בטירוף!
אחר כך נכנסתי עם אימי לאחד החדרים בבית של סבתא והתווכחתי איתה על ההתהנגות המגעילה שלה! ואמרתי לה שידעתי שאסור לי לשתף אותה בכך שאני בדיאטה! כי תמיד היא יודעת איך להוריד לי את המוטיבציה! אני שונאת כל כך שהיא מתערבת לי! שהיא תופסת לי בעלות על הדיאטה ומחליטה בשבילי מה טוב ומה לא ומתי אני אוכל ומתי לא... אני לא רוצה שהיא תיהיה גאה בי כשאני עושה דיאטות ומצליחה, אני מעדיפה שהיא תיהיה גאה בי על שאני כרגע עובדת קשה מאוד למשל בכדי להרוויח כמה גרושים... שתיהיה גאה בי שסיימתי את הצבא עם תעודת שיחרור שלא הייתה מביישת אף אחד... שעברתי כל כך הרבה בחיים שלי ואני חזקה כל כך... (רק מול המילים שלה אני כל כך חלשה...
) התגובה שלה הייתה: "מה הוא מבין? הוא רק ילד..." אמרתי לה... "מה את מבינה??? את רק אמא!" אני כל כך עייפה... פיזית ונפשית... אין לי כוח יותר לכלום, רע לי!
 

מ ח י י ך

New member
מותק

הגיע הזמן לעשות משהו שכבר אמרתי לך שאת חייבת שעוד היית בצבא. אז עכשיו את כבר לא בצבא ויכולה לעשות את זה. תעזבי את הבית. וטובה שעה אחת קודם. :)
 
../images/Emo45.gif

אין שום תירוץ להתנהגויות המכורעות הללו ,ושום "זה מתוך אהבה" לא ישכנע אותי שיש לזה אפילו צל של תירוץ. אפרת, תתרחקי, תצאי משם- ותתחילי לטפל ולבנות את עצמך ולהעלים מתוך את כל הקולות שהיא כבר בטח נטעה בך לגבי עצמך. כמו שאמרו לפניי..יפה שעה אחת קודם.
 

yeahod

New member
כה אמרה ארגמן אור

המומחית ליחסי אנוש..להבנת הנקרא.. מוכיחה שפבלוב חייב לקבל נובל..ומייד
 
אבל אבל אבל...

הסיטואציה הזאת לא יכולה לקרות גם אם נאמר לא אגור בבית? אם הייתי נאמר גרה מחוץ לבית ובאה היום לבקר את סבתא כמו שכל כך רציתי והתאמצתי בשביל זה... המקרה הזה היה יכול לקרות גם בסטטוס של "לא גרה בבית"... כך שבמקרה הזה אין ממש קשה לאיפה אני גרה... מה שכן ובלי קשר לעניין הספציפי הזה- אני יודעת שאני צריכה לעזוב את הבית. אבל קודם אני צריכה כסף... בדיוק בשביל זה אני עובדת... מה זה עובדת...? קורעת את ה***!!!
 
צחי צודק

וגם אני אמרתי לך את זה כמה פעמים ברור שזה יכול לקרות בכל מקום, גם אם את לא גרה בבית אבל החיים לבד, יפתחו אצלך עצמאות, ובזכות העצמאות הזאת את תלמדי מהר מאוד לאהוב את עצמך, להכיר את עצמך, ואז יהיו לך כלים להתמודד עם מה שמפריע לך, ובשלב מסויים זה בכלל, אבל בכלל לא יפריע לך סמכי עליי, מנסיון : )
 

yeahod

New member
../images/Emo45.gif

בניגוד לתאוריות פסיכולוגיות מטורפות בדבר אשמתם המוכחת מראש של ההורים... הורים רוצים בטובתך לפני הכל.. את חושבת שהם טועים קחי אחריות הסבירי נמקי.. בריחה לא מובילה לשום מקום.. ..רק יוצרת דפוס של בריחה במקום התמודדות
 

rotemotek1988

New member
OMG!!! תגובה!!!!!!! ../images/Emo46.gif

היא יותר נוראה מאמא שלי !!! אם הייתי לידה הייתי לוקחת את הבמבה ודוחפת לה לפה ואחרי זה שופת עליה שמן! בעעעעעעעעעע וואי וואי וואי זה עיצבן אותי! צריכים לעשות עמותה נגד הורים בעליל! ומהרררררררררררררררר
 
זה בסדר אפרתוש זה קורה לרתם כי היא

לא ראתה אותי כבר הרבה זמן.. אבל עכשיו היא אצלי.. היא נרגעה... והכל בסדר:) בקשר לאמא שלך, התגובה שלי לאמא שלי היתה נורא קיצונית במקרה הזה, פשוט כי אני יודעת לשים לה גבולות שהיא יודעת שלשם היא לא חודרת.. אם הגבולות פרוצים אז משהו בבסיס לא הכי טוב ואני חושבת שכדאי שתתחילי לשים את הגבולות שלך.. ולהעיר לה בחזרה בהערות עוקצניות כדי שתבחין שהיא עושה משו שהוא מוטעה-וזה קודם כל לפני הכל להתערב לך בחיים ולהגיד לך מה לעשות ולא משנה באיזה נושא. חיבוק:) ~לין~
 

lizush

New member
../images/Emo201.gif

מבינה מאוד, מציעה להתרחק או פשוט להגיד בפנים: "זה לא נעים לי, אני לא רוצה להיות לידך עכשיו".. אצלי זה הדבר היחיד שעובד... לצערי
 
לא קל ../images/Emo201.gif

ובהחלט מבלבל לילד הדבר הכי טוב לעשות זה פשוט להתרחק אין ברירה לא תוכלי לשנות את אמא שלך תחליטי שאת משנה את עצמך לא שומעת לא מתייחסת ולא נפגעת נכון אין לך אפשרות לעזוב את הבית אבל גם אין צורך שתהיי לידה יותר מדי אולי כשהיא תרגיש שאת מתרחקת ממנה זה יכאב לה והיא תשלוט על הפה שלה שולחת לך הרבה
ים ובטוחה שתהיי חזקה ותתגברי על זה אין כמוך
 

solee

New member
חצי הכוס המלאה...

תסכלי על זה מהכיוון ההפוך. שאימא שלך אוהבת אותך ורוצה את טובתך. לפעמיים כשרוצים לעשות טוב יוצא ההפך. בכל מקרה היא אימא. לאימא סולחים !!! שלך,
 
כל כך מבינה

לגבי זה שהיא גאה בך, אין ספק שזה עושה טוב על הלב (לכולנו!!!) לקבל מחמאות ולדעת שגאים בנו. הבעיה היא שאנשים הופכים תלותיים בתגובות האלה ומרגישים טוב עם עצמם רק כאשר הסביבה מרגישה טוב איתם. זו גישה לא נכונה... חבל עלינו! הורים יקרים- כל הורה באשר הוא- אנא הדגישו לילדכם שהוא צריך להיות גאה בעצמו!!! כמה שאתם גאים בו, תמיד שאלו אותו אם הוא גאה בעצמו. כדי שיום יבוא והוא לא יהיה תלוי רק בגאוות אחרים. אפרת, היי חזקה. זה חלק מהדרך. כולנו איתך.
 

chicka

New member
ניתוק נפשי יחד עם ניתוק פיזי

אני חושבת שאת צריכה לעשות שני דברים - ללמוד להתנתק ממנה ברמה הנפשית, לשתף אותה בכמה שפחות מידע על חייך שהיא תוכל לעשות בו שימוש אחר כך בלנסות לשלוט בך. דבר שני, אין ספק שמעבר מחוץ לבית יקל על התחושות שלך, אבל זה לא יפתור אותם לחלוטין. ולכן עבודה בשני המישורים הללו היא קריטית. רק אז תוכלי באמת להיות נאמנה לעצמך ולא להתייחס לכל המקרים האלו.
 

דריה27

New member
זה נכון אבל אותי זה ממש

מבאס שזה הפיתרון, אחרי הכל זו אמא שלה ועצוב לחשוב שרק ניתוק נפשי ממנה ,יחד או ללא ניתוק פיסי, זה מה שצריך. אני בעצמי נמצאת במערכת יחסים כזאת עם אמא שלי ואני שנים כבר לא גרה איתה באותו בית והינה עדיין כל פעם שאני באה לבקר או בטלפון עולה נושא עודף המשקל שלי ,ומה לא ניסיתי איתה משיחות נפש ועד טיפול של ממש כלום לא עזר. אני עם הזמן למדתי לאט לאט ,וזה היה לי קשה, לשתף אותה בכמה שפחות ויש המון המון דברים שהיא בכלל לא יודעת עלי , וזה נכון שרק ככה הייתי יכולה באמת להישאר נאמנה לעצמי אבל אני חייבת להודות שזה עצוב לי עד מאוד וקשה לי עד היום כי זה נורא כייף לשתף, לספר ולהתייעץ עם אמא , אחרי הכל אנחנו בסך הכל מחפשים אוזן קשבת, עזרה, תמיכה, ואפילו חיזוקיים חיוביים והכרה , זה אנושי להיזדקק לכל אלו וחבל לי שעם אמא שלי אני לא יכולה. אפרתי, אני חושבת שלפני שהולכים על ניתוק נפשי או פיסי ,שאלו בעיני פיתרונות טובים אבל גם קיצוניים, צריך לנסות קודם כל לדבר, אולי ללכת לטיפול ביחד, כי תמיד עדיפה קירבה נפשית על ניתוק נפשי. נשיקות דריה
 
למעלה