הוא מתנשא ומזלזל. איך אפשר לעבוד איתו על הנושא?

[אמא של סנדוויץ]

הרעיון מצוין, אבל לצערי - אין. בני הדודים בני גילו

 

[אמא של סנדוויץ]

ננסה, תודה

 

[אמא של סנדוויץ]

הוא מתנשא ומזלזל. איך אפשר לעבוד איתו על הנושא?

איך עוזרים לו לראות את הבעייתיות
ומסייעים לו להימנע מכך?

רקע:
בן 12, נבון מאד (מחונן),
חברותי, עוסק בספורט.

ילד אמצעי,
הגדולה גם היא מחוננת עם קשב וריכוז חזקים (אצלו בקטנה ולא מצריך טיפול תרופתי), מושכת המון אנרגיות של זמן ומשאבים נפשיים,
יש אחות קטנה בכמה וכמה שנים.
מאז ומתמיד נהנה והיה לו חשוב להרגיש 'יותר'. בלט בגלל היכולות שלו. היה לו קשה כשלא היה *הכי*.
פעם ב... היו נפלטים לו דברי 'שוויץ' - מבוססי מציאות אך לא נשמעים טוב. לא היה במינון חריג ולא כאורח חיים.

בחודשים האחרונים, כנראה עם פרוץ גיל ההתבגרות , סגנון הדיבור הפך לעיתים תכופות יותר למאד מזלזל ומתנשא.
למשל, במסגרת חוג כלשהו, כשמדבר על אחרים בחוג בפנינו אבל גם תוך כדי החוג - "הם כבר שנתיים בחוג, איך הם לא יודעים ל..."
גם בבית מול האחיות,
אפילו מול הסבתא או בשיחות חולין.
מרגיש שזה הפך לחלק מרכזי בסגנון הדיבור שלו.
באחד מהחוגים בהם הוא לוקח חלק כתבו המדריכים על האווירה בחוג, שהדרדרה השנה והפכה לכזו בה השיח הוא שיח הדדי מזלזל, אז אני מבינה שהוא לא היחיד.
זה רק אומר שיהיה לי קשה יותר לעקור את ההתנהגות הזו, אם היא נורמה לפחות בחלק מהמעגלים החברתיים שלו.
שוחחתי איתו על כך.
ניסיתי להבין מאין נובע.
לדעתי נחלק לשניים: יש מקומות שהקטנת האחר כנראה גורמת לו לצערי להרגיש טוב יותר, ויש מקומות שבאמת הוא לא מצליח להבין איך האחרים אינם מצליחים.
אני מנסה מכמה זויות:
גם לומר לו שהקטנת האחר אינה מגדילה אותו,
גם לנסות לשקף לו איך זה מרגיש להיות מהצד השני,
אפילו נתתי לדוגמא דמות מתוכנית בה הוא צופה לעיתים, שלדון מ"המפץ הגדול", וכיצד ההתנשאות הטבעית שלו מתקבלת.
אני לא בטוחה שזה חודר אליו.
חשוב לי שיבין שזה לא תורם לו אלא ההיפך, גורם לו נזק.
הייתי רוצה שיצליח לחוש אמפטיה כלפי מי שאכן אובייקטיבית פחות הולך לו.
אשמח לשמוע רעיונות

 

[מ י ר י 2 2]

אני חושבת שזה חלק מגיל ההתבגרות

בעיני כל מה שאתם אומרים לו הוא מצויין, וסביר להניח שיופנם רק בהמשך. האם את חושבת לו יכולת אמפטיה לאחרים? רוב הסיכויים שיש לו וכרגע הוא בוחר לא להשתמש בה. והוא יבין בעיקר מתגובות החברים (אם למשל זה יהווה בעיה חברתית עבורו).
בינתיים הייתי דואגת רק להציב גבולות סבירים, למשל לא לקבל אם הוא מדבר בצורה פוגענית בבית. מעבר לזה, חלק מההתבגרות זה להבין שיש השלכות למעשים שלך ולמילים שיוצאות לך מהפה. וכזה יקרה הוא ייזכר בכל ההסברים המצויינים שלכם.שאין

 

[אמא של סנדוויץ]

תודה. מקווה שאכן יפנים.... קשה לי

לקשר אליו את ההתנהגות הזו.
וגיל ההתבגרות שלו רק התחיל.......

 

[מחשבות]

אם הוא מחונן יש לו תחושה של אני ואפסי עוד. בגילו הוא כבר

הפנים את העובדה שהוא כנראה יודע טוב מאחרים דברים רבים, לכן הוא שחצן ומזלזל. למרבה הצער, יכולת שכלית לא הולכת תמיד יד ביד עם יכולת רגשית. הוא צריך לגדול ויכולתו הרגשית להתפתח כדי שיפסיק להעליב ולזלזל. זה יקרה מתישהו, לא בקרוב.
מה עושים בינתיים? אין הרבה מה לעשות. אם הוא כזה חכם, אולי שיחה קטנה על כך שהוא אכן נבון מאוד, אבל כנראה לא מספיק אם הוא גם פוגע באחרים ולא רואה את הצד שלהם. האם זה יעזור? בספק. אבל אולי תרגישי שעשית משהו.

 

[אמא של סנדוויץ]

תודה