הוֹדָיָה - הבעת תודה

[איקידו]

הוֹדָיָה - הבעת תודה

יצאתי ביחד עם בועז מאולם האימונים והלכנו הביתה. כעבור כמאתיים מטר הוא פתאום אמר לי "חכה רגע", ורץ במהירות חזרה אל האולם. כאשר שב אלי, הוא אמר לי... המשך בקישור המצורף... ההתמונה המצורפת היא של קבוצת ילדות יושבות בסייזה בשיעור קנדו ביפן.

 

[Pyongwon]

נחמד למדי- השאלה שלי היא

האם אותה מסורת קיימת עד היום, וכמה הדברים השתנו...: )

 

[איקידו]

זו לא מסורת זה יחסי אנוש

 

[דוד כפרי]

../images/Emo45.gif ויחסי אנוש זה דבר

שצריך לעבוד עליו.

 

[Wing Chan]

נחמד. אבל אהבתי במיוחד את..

הפרק של "גומן קודאסאי". מעולה.

 

[איקידו]

תודה באמת אבל את גומן קודסאי כתב

דוד כפרי ואני מנצל את ההזדמנות הזו להמליץ על הבלוג הנהדר שלו קישור מצורף ידיים טובות

 

[דוד כפרי]

רק חזרתי על דברי המורה שלי.

כל השבחים מגיעים לו. אם תחשבו על זה, הוא מצא דרך עדינה ועקיפה לסלק את המתח ממצב די לא נעים, ו"לנזוף" במי שהיה צריך בלי שיעלבו (כי הוא "רק סיפר סיפור"). עברו מאז כעשר שנים, ואני לא זוכר כבר את פרטי הדיון ההוא - אבל את "גומן קודסאי" אני זוכר.

 

[דוד כפרי]

ואם-כבר אני מגלגל את ה"אשמה"...../images/Emo8.gif

לזאב פוקס, שהביא לדיון על באדולינה (שאני לא מצליח למצוא עכשיו) קישור למאמר של מישהי (נעמה כרמי?) מ"רשימות", ונתן לי את הרעיון לבלוג.

 

[דוד כפרי]

ואם כבר הזכרתי את נעמה כרמי,

מה האחריות שלנו, כאמני לחימה, בין היחיד לחברה?

 

[דרור דרור]

ככל אדם

מה ההבדל בין "אמני לחימה" ל"אדם מן השורה" מבחינת האחריות? גם אם נניח שיש לך יותר כח והשפעה, האחריות נשארת בעינה. "דין פרוטה כדין מאה". טל כתב בקישור שהבאת שהוא מרגיש עצמו מקושר לאנשים ולעולם סביבו. אולי באמצעות התרגול והלימוד, אפשר בשאיפה להגיע להבנה והפנמה של העקרון הזה, ושלפעולות שלנו יש השפעה גדולה, על עצמינו, ועל הסביבה. ברגע שנבין את זה באמת, באופן טבעי נהיה גם יותר מעורים, ונשים יותר לב. לדעתי האישית, חשוב במקביל לביקורת החברתית שמשמיעים לבדוק את עצמינו, ולשאול בכנות האם אני חושב שהייתי פועל אחרת באותם מצבים. לפעמים אפשר להגיע לתובנות מעניינות מאוד... להעביר ביקורת זה קל מדי. זה לא אומר שזה לא חשוב מאוד, ובמקומו, אבל במקביל אפשר לבדוק את עצמינו. "ברוך השם", יש לאדם מספיק דברים לתקן בעצמו. ובכלל זה - לעשות. כל מה שיכתב פה יהיה בהכרח בגדר ביקורת, ולא בגדר עשיה.

 

[דוד כפרי]

אני רואה שאתה מסכים עם תיישושו לגבי

ההבדל בין כתיבה ועשיה. ובכל זאת, כתיבה יכולה לעשות הרבה - ראה "אני מאשים" של אמיל זולא, או "אוהל הדוד תום" שנתן "תירוץ" אידיאולוגי למלחמת האזרחים האמריקנית, או, להבדיל אלפי הבדלות, "הפרוטוקולים של זקני ציון" ומיין קאמפף". אני חשבתי בעיקר על הקטע האחרון במאמר של נעמה כרמי: "... והדרגה השלישית מתרחבת לכדי אחריות כוללת לחברה, לדמותה ולערכים שמנחים אותה. במעגל הזה לא אכפת לי רק מעצמי ומהסובבים אותי, ואיני נזעקת אל מול עוול רק כאשר אני נתקלת בו באופן מקרי שעה שיכולתי גם לא להיתקל בו. כאן אכפת לי איך נראית החברה שלי; איזה דגם של צדק חברתי היא מאמצת, איזו מערכת רווחה היא מטפחת ומאיזו ערבות הדדית היא מתנערת. ..." אני חושב על זה שג'יגורו קאנו ומוריהי אואשיבה (נדמה לי שגם פונאקושי, לא בטוח) דיברו על אמנות הלחימה שלהם ככלי לשינוי החברה. כתבתי כאן פעם (בהודעה שאני שוב לא מצליח למצוא

) שהחברה הישראלית מאופיינת באי-מתן-כבוד לאיש, ושאחד הדברים החשובים שלומדים בכל אמנות לחימה הוא לכבד אחרים. כתבתי אז שלדעתי זה אחד הדברים החשובים ביותר שאמנויות הלחימה עושות לחברה בארץ. השאלה היא, האם זו תוצאת לוואי או שזו אחת המטרות של לימוד אמנות לחימה? ויותר מזה, האם בכלל מישהו מסכים איתי בנושא?

 

[איקידו]

מסכים איתך ב 100%

לפחות בכל הקשור לאמנות בה אני עוסק.

 

[דוד כפרי]

אבל האם זו מטרה, או תוצאת-לואי?

 

[brunoflexe]

נראה לי שקצת קשה לשים את זה בתור

מטרה. אם זו מטרה אז אתה יכול להגדיר שלבים בהתקדמות, לבדוק את עצמך בדרך ולהתאמן לקראת זה. אפילו אם אולי זה המטרה -בגדול- של כל העסק, זו מטרה מהסוג שלא ניתן לשאוף אליה ישירות. אתה מקסימום יכול להשפיע על סביבתך הקרובה (משפחה / חברים / תלמידים שלך / מדריכים שלך) ולבנות שם "מעגלים בונים אנרגיה". ואולי ככל שיהיו יותר כאלה מעגלים בסביבתך אז ההשפעה תתפשט (אולי אם גם אלה שעליהם השפעת יישמו את זה עם אנשים אחרים). This is my two cents ...

 

[דוד כפרי]

אי-אפשר להגדיר כמטרה את שינוי

התנהגות התלמידים? האם היית מעביר לקבוצת מתקדמים (או מקדם בחגורות) תלמיד שנדחף בתור לשתיה בין שיעורים, או שנכנס לדברי המדריך, או שאינו מרים ומחזיר למקום ציוד שהשתמש בו? האם אין צורות התנהגות שהיית מוכן לקבל אצל מתחיל, אבל לא אצל תלמיד ותיק?

 

[brunoflexe]

מי אני שאחליט מי הוא מי ?

וביתר פירוט, האם אתה בטוח כל כך שאתה יכול לרדת לקנקנו של אדם ברמה כזו שאתה יכול -לשפוט- אותו ? יכול להיות שהתלמיד נדחף, או נכנס לדברי המדריך. האם כאשר אתה שופט אותו אתה לא משליך עליו טעות שלך ? נקח לרגע דוגמית אחרת. אתה עוזר בשיעור, ותלמיד יוצא ללמוד תנועה חדשה. אתה יכול לדבר איתו על עקרונות עד מחר, אבל הוא יקלוט ממך רק מה שאתה באמת עושה. ונחזור לדוגמאת הדוחף. זו טעות שזהה לטעות בקטה. וטעות בקטה אפשר לתקן אבל הכי יעיל זה אם זה מגיע מבפנים, כשהתלמיד שואל. לכן, אם ההפרעה היא לא ברמה שמזיקה לקיום השיעור, אזי רק בניית מערכת עם התלמיד תביא אותו לזיהוי ותיקון השגיאה, אם זו באמת שגיאה. ואי קידום התלמיד, או הפעלת סנקציה אחרת, תפריע לבניית המעגל ולכן לא תביא לתיקון השגיאה. זן דעתי, בכך מקרה. אם כבר, האם אתה יכול להביא דוגמאות (ללא שמות כמובן) שמורים בשיטה שלנו הפעילו על תלמידיהם בגלל טעויות ?

 

[דוד כפרי]

כן, אבל לא זו הנקודה.

לדוגמא, המורה שלי בילה לילה על ספסל בטאי-צ'ונג בגלל שהמורה שלו חשב שדיבר לא יפה על מי שהיה אמור לארח אותו. אבל זו לא הנקודה; השאלה היא אם בכלל יש ענין לתקן תלמיד על זה שהוא דוחף בתור למים? ולשאלה איך אני שופט אותו, אני לא; אבל התפקיד שלי הוא לתקן לו את הקטה. איך אעשה זאת זה ענין אחר; אני יכול להעיר לו, או לתת לו להגיע לזה לבד, אבל עדין התפקיד שלי הוא להביא את התלמיד לעשות את הקטה נכון. האם התפקיד שלי הוא גם להביא אותו לכך שלא ידחוף בתור למים במטבחון של בית-הספר? ומה עם התור למעלית? ולאוטובוס?

 

[brunoflexe]

איזה מזל שאני לא מורה

ולא צריך לעשות החלטות כאלה ... יצא לי פעם לדבר עם המדריך שלי על מה בדיוק תפקידו של מדריך של קבוצה. אני לא יכול להגיד שהבנתי במאה אחוז (או אפילו בחמישה) אבל כן הבנתי שהתפקיד שלו הוא ממש לא לתקן את הקטה של התלמיד. זה כלי. או אמצעי. המטרה (אולי) הוא שהתלמיד יעשה טאי צי, על כל המשמעויות. בהקבלה, תפקיד המדריך הוא לא "להביא אותו לכך שלא ידחוף בתור למים". זו יכולה להיות רק תוצאה. המטרה היא שהוא יעשה טאי צי גם בתור למים במטבחון. ואיך עושים את זה ? אין לי מושג אבל אני די בטוח שלעצור לו את ההתקדמות לא יעזור.

 

[דוד כפרי]

עצירת ההתקדמות היא גם כלי.

אני לא יודע על אנשים שהוציאו מקבוצת מתקדמים אצלנו בגלל שדחפו בתור למים, או משהו דומה, אבל אפילו אם משהו כזה קרה, גם זה היה רק כלי. בכל מקרה, הייתי שמח לשמוע דעות של אנשים נוספים...

 

[איקידו]

חינוך להליכות דרך לימוד אמנות לחימה

דוגמה אישית היא הדרך הטובה ביותר לדעתי. עם קבוצות ילדים אני מרשה לעצמי להיות ברור מאוד ולומר להם בדיוק כיצד הייתי רוצה שיתנהגו - דחיפות, מכות, אמירת תודה וסליחה, שלום, להתראות, הקשבה לזולת וכו. עם קבוצות המבוגרים עדיין לא נתקלתי בצורך מיוחד להעיר לאנשים חוץ ממקרים בודדים ש'נסגרו' בארבע עיניים+כוס בירה/ספל קפה. בכל מקרה יותר מכל דבר על המורה לשמש דוגמה אישית למשנתו.