ההקדמה של הפיק שלי!
- פותח הנושא בבהלובה
- פורסם בתאריך
את בטוחה שזה PG-13?
נדמה לי שניסיון התאבדות אוטומטית מעלה את הדירוג... בכל מקרה, הפרולוג נראה מבטיח. עם זאת, פרולוג כזה קשה לפרסם בלי להוסיף באופן מיידי פרק ראשון שיסביר כמה וכמה דברים - למה כולם מתים, למה הרמיוני עושה מה שהיא עושה, וממתי צ'ו והרמיוני אפילו ידידות שדווקא אותה היא רואה לפני שהיא מתה. אין לי שום בעיות עם הכתיבה עצמה. הסגנון מצויין.
נדמה לי שניסיון התאבדות אוטומטית מעלה את הדירוג... בכל מקרה, הפרולוג נראה מבטיח. עם זאת, פרולוג כזה קשה לפרסם בלי להוסיף באופן מיידי פרק ראשון שיסביר כמה וכמה דברים - למה כולם מתים, למה הרמיוני עושה מה שהיא עושה, וממתי צ'ו והרמיוני אפילו ידידות שדווקא אותה היא רואה לפני שהיא מתה. אין לי שום בעיות עם הכתיבה עצמה. הסגנון מצויין.
°•° מכשפולה °•°
New member
../images/Emo41.gifכולם לרוץ לקרוא../images/Emo70.gif../images/Emo80.gif
טוב נו
פרסומות טלהלהלהלהלה פרסומות
והדירוג מתאים מאד
טוב נו
Midnight Light
New member
../images/Emo56.gifאפשר בהודעות? O.O
חלק ראשון בהודעות../images/Emo70.gif
הרמיוני נכנסה לשירותים וסגרה אחריה את הדלת בטריקה. על המדף היה מונח סכין גילוח, הברזל שעליו נצץ באור חזק ומשך מיד את מבטה . היא הביטה בסכין במבט כמה, עורג, הכוח הטמון בו נראה לה כה מוחשי, אמיתי אך עם זאת קשה להגשמה. הקושי במימוש הכוח משך אותה, גרם לה לרצות להוכיח את עצמה. לבסוף הרמיוני נראתה כמי שהחליטה לאחר חשיבה ממושכת. היא רכנה על ברכיה ונשאה תפילה חרישית ("רק שזה לא יכאב,שיסתיים מהר. בבקשה"). מספר פעמים העבירהאת סכין הגילוח על ידה, נהנית ממגעו ומההתגרות במוחשיות החלטתה וקיומה .היא פחדה שמא לא תצליח להתאבד, שתברח מהמוות המגיע לה בצדק מוחלט אבל למרות זאת אזרה אומץ לבסוף והכניסה את הסכין לתוך בשרה. כאב משתק פגע בה כהרף עין, כאב שעלה על כל מה שחשה עד ליום זה, היא רצתה לצרוח אך מפיה לא יצא קול ודממת מוות שררה בחדר. דם פרץ מפרק ידה, אדום בוהק ומרהיב. הרמיוני המשיכה לחתוך חזק יותר ויותר תוך כדי ידיעה שהיא עושה את מה שהיה עליה לעשות כבר זמן רב מדי. החדר שמסביבה הטשטש... במשך כחמש דקות הייתה מחוסרת הכרה, אך כשהתעוררה הייתה בטוחה שעברה שעה לפחות. דמעות פרצו מעיניה כאשר נזכרה במעשה האיום שעוללה לעצמה, אך למרות זאת ידה נשלחה אל הסכין באופן אוטומטי, מוכנה להמשיך במלאכתה. היא חתכה קצת למרות שידעה כי מותה קרב והולך בכל מקרה. לפתע פתאום צצה במוחה מחשבה שנראתה לה טיפשית ולא מתאימה בו זמנית "ואולי אני בכלל לא צריכה למות? אולי זאת בכלל לא הייתה אשמתי?" הרמיוני ידעה שזו הייתה אשמתה, אך למזלה, החיים שפעמו בה במלוא עוצמתם הטעו אותה. היא לא שיערה שהרצון לחיות אצלה חזק מספיק בשביל למנוע את הוצאתה להורג, אבל טעתה. היא הניעה את ידה בקושי רב לעבר המגבת שהניחה , מנסה לעצור את הדם. המגבת נעשתה אדומה, בניגוד מפחיד לפניה של הרמיוני שהצבע אזל מהם אט אט. ואז היא הבינה. "הנחתי את המגבת מראש" חשבה וצחקה "ידעתי שאני פחדנית מדי." המראה של הרמיוני יושבת בשלולית הדם וצוחקת צחוק היסטרי וחסר מעצורים היה קשה, אך לה המצב נראה מאוד חסר משמעות ומשעשע,"ככלות הכול, כנראה אני בכל מקרה אמות".
הרמיוני נכנסה לשירותים וסגרה אחריה את הדלת בטריקה. על המדף היה מונח סכין גילוח, הברזל שעליו נצץ באור חזק ומשך מיד את מבטה . היא הביטה בסכין במבט כמה, עורג, הכוח הטמון בו נראה לה כה מוחשי, אמיתי אך עם זאת קשה להגשמה. הקושי במימוש הכוח משך אותה, גרם לה לרצות להוכיח את עצמה. לבסוף הרמיוני נראתה כמי שהחליטה לאחר חשיבה ממושכת. היא רכנה על ברכיה ונשאה תפילה חרישית ("רק שזה לא יכאב,שיסתיים מהר. בבקשה"). מספר פעמים העבירהאת סכין הגילוח על ידה, נהנית ממגעו ומההתגרות במוחשיות החלטתה וקיומה .היא פחדה שמא לא תצליח להתאבד, שתברח מהמוות המגיע לה בצדק מוחלט אבל למרות זאת אזרה אומץ לבסוף והכניסה את הסכין לתוך בשרה. כאב משתק פגע בה כהרף עין, כאב שעלה על כל מה שחשה עד ליום זה, היא רצתה לצרוח אך מפיה לא יצא קול ודממת מוות שררה בחדר. דם פרץ מפרק ידה, אדום בוהק ומרהיב. הרמיוני המשיכה לחתוך חזק יותר ויותר תוך כדי ידיעה שהיא עושה את מה שהיה עליה לעשות כבר זמן רב מדי. החדר שמסביבה הטשטש... במשך כחמש דקות הייתה מחוסרת הכרה, אך כשהתעוררה הייתה בטוחה שעברה שעה לפחות. דמעות פרצו מעיניה כאשר נזכרה במעשה האיום שעוללה לעצמה, אך למרות זאת ידה נשלחה אל הסכין באופן אוטומטי, מוכנה להמשיך במלאכתה. היא חתכה קצת למרות שידעה כי מותה קרב והולך בכל מקרה. לפתע פתאום צצה במוחה מחשבה שנראתה לה טיפשית ולא מתאימה בו זמנית "ואולי אני בכלל לא צריכה למות? אולי זאת בכלל לא הייתה אשמתי?" הרמיוני ידעה שזו הייתה אשמתה, אך למזלה, החיים שפעמו בה במלוא עוצמתם הטעו אותה. היא לא שיערה שהרצון לחיות אצלה חזק מספיק בשביל למנוע את הוצאתה להורג, אבל טעתה. היא הניעה את ידה בקושי רב לעבר המגבת שהניחה , מנסה לעצור את הדם. המגבת נעשתה אדומה, בניגוד מפחיד לפניה של הרמיוני שהצבע אזל מהם אט אט. ואז היא הבינה. "הנחתי את המגבת מראש" חשבה וצחקה "ידעתי שאני פחדנית מדי." המראה של הרמיוני יושבת בשלולית הדם וצוחקת צחוק היסטרי וחסר מעצורים היה קשה, אך לה המצב נראה מאוד חסר משמעות ומשעשע,"ככלות הכול, כנראה אני בכל מקרה אמות".
חלק שני בהודעות
היא התחילה להזות ושמעה את קולו של דמבלדור המת מדבר . "עוד מעט תושלם המלאכה... תקבלי את המגיע לך." אמר קולו של דמבלדור בראש הרמיוני, חזק וסמכותי כמעט כמו בימים שבהם היה חיי. כעת היא שמעה מספר קולות מוכרים מהדהדים בראשה. "מגיע לה למות... מגיע לה... מגיע לה... מגיע לה..." רוחות רפאים הקיפו אותה, פרצופיהם היו מוכרים ואכזריים כפרצוף תליין המכין את החבל מבעוד מועד. הארי צחק אליה צחוק אילם אך לא פצה את פיו. הרמיוני ראתה את וולדמורט מתקרב להארי, היא סימנה לו וצעקה אך הוא המשיך לצחוק בעוד אדון האופל חונק אותו. לבסוף הארי שכב מת על הריצפה, על פניו חיוך דבילי. "לא גם אותך...למה לקחת אותו?! חתיכת בנזונה! תעזוב אותי כבר! תעזוב אותי..." אדון האופל התקרב לעברה אך כשנגע בה עברה ידו דרך גופה הקר כמשב רוח חמימה ביום חורפי. "לא... לא... "אני לא רוצה למות! אני מתחננת בפניך דמבלדור, אני מתחננת בפני כולם, תאשרו לי... תנו לי סימן" חשבה הרמיוני. אבל הוריה , דמבלדור, הארי צ'ו וג'יני ניענעו בראשם לשלילה וחתכו את גרונם בסכין חדה. גופותיהם נפלו על הריצפה מלאות דם, ראשה של צ'ו היה כרות לגמרי אבל בדרך מוזרה כלשהי עדיין יכלה לדבר. "תזכרי..." אמרה צ'ו "תזכרי מה עשית... אל תעזי לשכוח..."
היא התחילה להזות ושמעה את קולו של דמבלדור המת מדבר . "עוד מעט תושלם המלאכה... תקבלי את המגיע לך." אמר קולו של דמבלדור בראש הרמיוני, חזק וסמכותי כמעט כמו בימים שבהם היה חיי. כעת היא שמעה מספר קולות מוכרים מהדהדים בראשה. "מגיע לה למות... מגיע לה... מגיע לה... מגיע לה..." רוחות רפאים הקיפו אותה, פרצופיהם היו מוכרים ואכזריים כפרצוף תליין המכין את החבל מבעוד מועד. הארי צחק אליה צחוק אילם אך לא פצה את פיו. הרמיוני ראתה את וולדמורט מתקרב להארי, היא סימנה לו וצעקה אך הוא המשיך לצחוק בעוד אדון האופל חונק אותו. לבסוף הארי שכב מת על הריצפה, על פניו חיוך דבילי. "לא גם אותך...למה לקחת אותו?! חתיכת בנזונה! תעזוב אותי כבר! תעזוב אותי..." אדון האופל התקרב לעברה אך כשנגע בה עברה ידו דרך גופה הקר כמשב רוח חמימה ביום חורפי. "לא... לא... "אני לא רוצה למות! אני מתחננת בפניך דמבלדור, אני מתחננת בפני כולם, תאשרו לי... תנו לי סימן" חשבה הרמיוני. אבל הוריה , דמבלדור, הארי צ'ו וג'יני ניענעו בראשם לשלילה וחתכו את גרונם בסכין חדה. גופותיהם נפלו על הריצפה מלאות דם, ראשה של צ'ו היה כרות לגמרי אבל בדרך מוזרה כלשהי עדיין יכלה לדבר. "תזכרי..." אמרה צ'ו "תזכרי מה עשית... אל תעזי לשכוח..."
חלק שלישי בהודעות../images/Emo70.gif
"לפחות אני לא לבד..." חשבה הרמיוני. "אף פעם לא לבד... יש לי את צ'ו ואת דמבלדור . הם איתי תמיד. ויש לי גם את וו-וו-לל—דמורט" לפתע נעלמו הדמויות והקולות פסקו. "I can't get no satisfaction, I can't get no satisfaction. 'Cause I try and I try and I try and I try. I can't get no, I can't get no." היא הכירה את השיר הזה... "של הרולינג סטונז"... הרמיוני נזכרה שהיא נתנה את הדיסק שלהם בתור מתנה לאביה ביום הולדתו. "יכול להיות שהוא מחפש אותי עכשיו? אני בכלל בבית?איפה אני?" דמותה ג'יני חזרה. "מה עשית?! הרמיוני! טיפשה שכמותך. אני לא רוצה שתמותי... אני אוהבת אותך... זאת לא אשמתך. לא אשמתך בכלל." "ג'יני, את חברה מאוד טובה שלי, אבל צדקת. אני באמת ילדה טיפשה." ג'יני נעלמה והשיר נמשך. "When I'm drivin' in my car and that man comes on the radio and he's tellin' me more and more about some useless information supposed to fire my imagination. I can't get no, oh no no no. Hey hey hey, that's what I say." "אולי הוא ידפוק בדלת עוד מעט..."חשבה הרמיוני. "עוד מעט... עוד מעט..."
"לפחות אני לא לבד..." חשבה הרמיוני. "אף פעם לא לבד... יש לי את צ'ו ואת דמבלדור . הם איתי תמיד. ויש לי גם את וו-וו-לל—דמורט" לפתע נעלמו הדמויות והקולות פסקו. "I can't get no satisfaction, I can't get no satisfaction. 'Cause I try and I try and I try and I try. I can't get no, I can't get no." היא הכירה את השיר הזה... "של הרולינג סטונז"... הרמיוני נזכרה שהיא נתנה את הדיסק שלהם בתור מתנה לאביה ביום הולדתו. "יכול להיות שהוא מחפש אותי עכשיו? אני בכלל בבית?איפה אני?" דמותה ג'יני חזרה. "מה עשית?! הרמיוני! טיפשה שכמותך. אני לא רוצה שתמותי... אני אוהבת אותך... זאת לא אשמתך. לא אשמתך בכלל." "ג'יני, את חברה מאוד טובה שלי, אבל צדקת. אני באמת ילדה טיפשה." ג'יני נעלמה והשיר נמשך. "When I'm drivin' in my car and that man comes on the radio and he's tellin' me more and more about some useless information supposed to fire my imagination. I can't get no, oh no no no. Hey hey hey, that's what I say." "אולי הוא ידפוק בדלת עוד מעט..."חשבה הרמיוני. "עוד מעט... עוד מעט..."
Midnight Light
New member
../images/Emo56.gifנמ..
אני לא יכולה לחכות לפיק..
למרות שההתחלה נשמעה נורא כואבת.. איייההאאעע..
אני לא יכולה לחכות לפיק..
י ר ח ו נ י ת
New member
אוקי אני רישמית מסוקרנת!
Knotted String
New member
כמה דברים../images/Emo42.gif../images/Emo129.gif
1) זה ממש לא PG-13. נסיון התאבדות מעלה את הדירוג אוטומטית. לדעתי זה R. 2) אי אפשר להיות מחוסר הכרה חמש דקות ואז לקום כאילו כלום, במיוחד לא כשכרגע חתכת לעצמך את הוריד ואתה מדמם למוות. אם היא הייתה מאבדת כל כך הרבה דם, תוך חמש דקות היא הייתה מתה. בין כה וכה, גם בלי איבוד דם, תאי מוח מתחילים למות אחרי 6 דקות של איבוד הכרה. 3)למה כולם כותבים פיקים אובדניים פתאום? 4)אני מחכה להמשך. סיקרנת אותי.
1) זה ממש לא PG-13. נסיון התאבדות מעלה את הדירוג אוטומטית. לדעתי זה R. 2) אי אפשר להיות מחוסר הכרה חמש דקות ואז לקום כאילו כלום, במיוחד לא כשכרגע חתכת לעצמך את הוריד ואתה מדמם למוות. אם היא הייתה מאבדת כל כך הרבה דם, תוך חמש דקות היא הייתה מתה. בין כה וכה, גם בלי איבוד דם, תאי מוח מתחילים למות אחרי 6 דקות של איבוד הכרה. 3)למה כולם כותבים פיקים אובדניים פתאום? 4)אני מחכה להמשך. סיקרנת אותי.
F A I R Y g i r l
New member
מממ...
קודם כל, אני באמת חושבת שכדאי שתעלי את הדירוג... ותתייחסי למה שאמרו לך פה בעניין איבוד ההכרה. כשבנאדם מגיע למצב של איבוד הכרה, מאובדן של דם, הוא כבר זקוק לעירוי דם ונמצא בסכנת מוות. היא ממשיכה לדמם, ולא מקבלת שום טיפול, אז איך בדיוק היא אמורה להתעורר פתאום? ההזיות נורא מוזרות... מחכה לראות איך זה יתפתח...
קודם כל, אני באמת חושבת שכדאי שתעלי את הדירוג... ותתייחסי למה שאמרו לך פה בעניין איבוד ההכרה. כשבנאדם מגיע למצב של איבוד הכרה, מאובדן של דם, הוא כבר זקוק לעירוי דם ונמצא בסכנת מוות. היא ממשיכה לדמם, ולא מקבלת שום טיפול, אז איך בדיוק היא אמורה להתעורר פתאום? ההזיות נורא מוזרות... מחכה לראות איך זה יתפתח...
לגבי הדירוג-
זה מה שאומרים על PG-13: PG-13: בעיקרון, מתבקשת השגחה של הורים מתחת לגיל שלוש עשרה, אבל הגבלות הגיל הגיעו במקור מסרטים – אז נעזוב את זה. מוקדש במיוחד לפליטות פה, קללות וכו'. לא לתמימים במיוחד. בהקשר למין, דברים תמימים יחסית. אפשר להגיד שהם הלכו למיטה, אבל לא לתאר. אלימות - רק להגיד מה קרה, בלי עודף תיאורים. לפעמים מעלים לדירוג הזה במקרה שאחת הדמויות סובלת מאוד, מתאבדת, או סתם מתה בצורה לא ידידותית. נראה לי שזה מתאים... ובקשר למי שאמר שזה לא הגיוני- אממ... אני לא כ"כ מבינה בכאלה דברים
אבל היא באמת גססה... וגם אחרי שהתעלפה היא לא בדיוק קמה "כאילו כלום"... ותודה לכולם על התגובות!
זה מה שאומרים על PG-13: PG-13: בעיקרון, מתבקשת השגחה של הורים מתחת לגיל שלוש עשרה, אבל הגבלות הגיל הגיעו במקור מסרטים – אז נעזוב את זה. מוקדש במיוחד לפליטות פה, קללות וכו'. לא לתמימים במיוחד. בהקשר למין, דברים תמימים יחסית. אפשר להגיד שהם הלכו למיטה, אבל לא לתאר. אלימות - רק להגיד מה קרה, בלי עודף תיאורים. לפעמים מעלים לדירוג הזה במקרה שאחת הדמויות סובלת מאוד, מתאבדת, או סתם מתה בצורה לא ידידותית. נראה לי שזה מתאים... ובקשר למי שאמר שזה לא הגיוני- אממ... אני לא כ"כ מבינה בכאלה דברים
Knotted String
New member
אהה... כן..../images/Emo42.gif../images/Emo129.gif
°•° מכשפולה °•°
New member
יצא לך פעם להחתך בטעות../images/Emo80.gif
מסכין גילוח
טוב לי יצא... ועם כמות הדם שיצאה ממקום שבו יש עור די עבה ברגל שלי, אני חושבת שסכין גילוח הייתה פותחת בקלות עור דק כמו זה של פרק כף היד.
מצטערת על התאור המוזר
מסכין גילוח
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.