המקום אליו הגענו
ההיסטוריה של הפילוסופיה היא עיסוק פילוסופי (אולי אפילו העיסוק הפילוסופי). כשאדם מספר היסטוריה של פילוסופיה (או פרק בהיסטוריה של פילוסופיה) הוא בורר בין פילוסופיה לשאינו פילוסופיה להשקפתו; הוא מצביע על השאלות המהותיות לדעתו לפילוסופיה ועל הדרכים בהן ניסו לגעת בהן - וכך על השאלות שיש לעסוק כיום בפילוסופיה ועל הדרכים שיש לצעוד בהן או אין לצעוד בהן; הוא לומד מפילוסופיה שכתבו גדולים וחכמים (בבחינת מתגלח על זקנם של אחרים, מתרגל זויות מחשבה חדשות לו, או מחפש פתרונות). ישנן פילוסופיות (כמו זו של הגל, או מרקס, למשל) שההיסטוריה של הפילוסופיה חשובה להם מאוד - שכן הרוח, או החומר, מתקיימים באורח היסטורי ורק כך ניתן להבינם. וכי מה אנחנו, כך אפשר לטעון, אם לא המקום אליו הגיעו קודמינו במקרה?