ההורים שעברו טיפולי הפריה, אך לא רוצים תאומים

[trilliane]

ההורים שעברו טיפולי הפריה, אך לא רוצים תאומים

אסון התאומים: הורים אמריקאים, שהתכוונו להוליד אחות לבנם הפעוט, קיטרו ברשת על כך שהתוצאה היא הריון כפול. הסערה לא איחרה לפרוץ
רותה קופפר, "הארץ" 15.09.2013
http://www.haaretz.co.il/gallery/kids/.premium-1.2118381

"להגיד שהתרגשנו לשמע הבשורה תהיה הגזמה", כתב האב. "נכון יותר לומר שהתבאסנו. התמלאנו חרדה וכעס, אשמה וחרטה. עד כמה שזה עלול להישמע נורא, אנחנו ממש מתפללים שהתאומים האלה ייעלמו. הפעם אנחנו סופרים את הימים לא כמו הורים המצפים לתינוקם אלא כמו חולי סרטן שנותרו להם כמה חודשים לחיות".
"עוד מעט ייוולדו התאומים", הוסיפה האם, "ואין בלבי אושר. אני רק מצפה לגרוע מכל".

כריאקציה לשאט הנפש הכללי חלק ה"טיים" שבחים לכּנות של השניים: "אם מתעלמים לרגע מהנטייה לדרמטיות יתר של בני הזוג (שיכלו לוותר על ההשוואה לחולים סופניים, ר”ק), הרי הפוסטים שלהם אינם שערורייתיים. הם מרעננים. לבעל ולאשה האלה היה האומץ להשמיע דאגות וחששות אמיתיים של הורים רבים, שאסור להם להשמיע. זכותם להיות מאוכזבים, וככל שישכילו להשלים עם הגזירה, הם אולי יהיו מוכנים לשינוי הגדול הצפוי להם".


משמח אותי לקרוא דעה שלא כל ילד הוא ברכה, ויש הורים מאוכזבים או כאלה שלא רוצים שלושה ילדים ואפילו מוכנים להודות בכך בקול רם. אכן מרענן.

 

[SolarFlares]

זה טוב ומבורך שיש יותר לגיטימציה להורים

לדבר גם על הקשיים והחסרונות ולדיון בנושא, אבל באופן כללי כל הסיפור הזה לא משמח אותי...
עוד תינוקות לא רצויים, עוד משפחה שלא חשבה עד הסוף ועכשיו צריכה להתמודד עם ההשלכות. היה כתוב שהאמא גם סבלה מדיכאון לאחר לידה בילד הראשון. לא מבינה. אם תאומים זה כזה סוף העולם בשבילם, מה היה כל כך נורא להם בילד אחד שהם היו צריכים להסתכן ולעבור טיפולי הפריה? מתי תהיה גם לגיטימציה לאנשים שרוצים רק ילד אחד?

 

[trilliane]

כתוב שהם רצו להביא לו אחות קטנה...

לגיטימי; זה מה שהם יכלו להרשות לעצמם, תכנון משפחה סביר בהחלט.
לפי הכתבה לא הובהר לאם שהחזרת שתי ביציות עלולה להסתכם בתאומים (ותאומים לא "מדללים").

 

[NorthernLights09]

ואם היה נולד אח? ואם התאומים בנים? אוי ואבוי

 

[trilliane]

לו היה נולד אח עדיין היו רק שני ילדים כמתוכנן

הם לא רצו שלושה...
בפרט לא שניים בבת אחת, זה הרבה יותר קשה, תובעני ויקר (אלא אם יש שם כל מיני הטבות, לא יודעת איך זה).
אני מניחה שבסופו של דבר הם יסתדרו ויאהבו אותם, אבל יכולה להבין גם את הבאסה.

 

[NorthernLights09]

כתבת שרצו אחות, חשבתי שהם סגורים גם על המין

 

[22ק ו ס ם]

קודם כל, הכותרת של הכתבה דוחה

לערוך אסוסיאציה בין מה שקרה להם לאירוע טרור זה זילות מוחלטת. בלי קשר, על מה הם בדיוק מתלוננים? הם החזירו שני עוברים. אני בספק שלא הסבירו להם שיש סיכוי ששניהם יקלטו כי זה נוגד את האתיקה הרפואית, אבל גם בלי שום הסבר, הם באמת לא יכלו לדעת שיש סיכוי שזה יקרה?

אכן, הריון של תאומים וגידולם קשה יותר מאשר ילד בודד. אם הם באמת לא יכולים להתמודד עם זה הם תמיד יכולים לתת ילד אחד לאימוץ. אני בטוח שהרבה משפחות יהיו שמחות לקבל אותו.

 

[KallaGLP]

לא, בשום אופן לא למסור לאימוץ.

זה פשע כפול ואף משולש. לא רק להפריד בין הילד להוריו ולמשפחתו, אלא גם בין הילד לאחיו התאום? בשום אופן לא. ילד הוא לא סחורה בשוק שנועדה להעברה מיד ליד, זה אמור לקרות רק במצבים ממש קיצוניים, שבהם להורים הביולוגיים אין שום יכולת או מסוגלות הורית. וגם במקרה הקיצוני שהמצב כל כך גרוע ואין ברירה אחרת - למסור רק את שניהם יחד.

 

[22ק ו ס ם]

תראי, אני בספק אם הם יעשו את זה

לי נראה שהם פשוט רוצים בעיקר להוציא קיטור, אבל למה זה פשע כפול ועוד משולש? האם כל ילד שנמסר לאימוץ הוא סחורה לדעתך? אם לילד יהיו חיים טובים הרבה יותר שלא עם הוריו הביולוגיים אלא אם הורים מאמצים אז אני בכלל לא רואה בזה פשע אלא ברכה. התאומים אינם זהים והם גנטית בדיוק כמו אחים, האם היית מתנגדת לזה אם היו נולדים בשנים שונות? זו מן הסתם תהיה בחירה אכזרית את מי להשאיר, אבל אם ההורים כן יכולים לתמוך באחד אני לא רואה סיבה למסור את שניהם. זה יגרום לצער גדול להורים. בהנחה שהילדים יגדלו מאושרים במשפחות תומכות מבחינתם זה העולם שהם יכירו, כך שההפרדה תכאב יותר להורים מאשר להם.

 

[KallaGLP]

אני ממש לא חושבת שהם יעשו זאת.

לדעתי זה בכלל לא המקרה. אני עונה באופן עקרוני לדברים שכתבת. הפורום הזה הוא לא המקום לפרט מדוע זה לא טוב למסור ילדים לאימוץ, ובפרט מדוע זה עוד יותר לא טוב להפריד בין אחים ובמיוחד בין תאומים, אך אני, כאמא מאמצת, התעמקתי בנושא הזה ואני לא כותבת את הדברים סתם. מידע יותר מפורט למי שזה באמת מעניין אותו אפשר למצוא בפורום אימוץ וברשת.

 

[22ק ו ס ם]

למה זה לא המקום לדיון כזה?

אני חושב שדווקא בפורום כזה שמטיל ספק באחת המוסכמות החברתיות הבולטות ביותר בקשר להולדת ילדים, דווקא פה, זה מקום מצוין לדון במה הדרך הטובה ביותר לגדלם אם הם כבר נולדים.

גם אני לא כותב את הדברים סתם אבל קצת קשה להתמודד עם טיעון מעורפל שאת התעמקת בזה ולכן את יודעת טוב יותר מה התשובה הנכונה. אני אומר את דעתי העקרונית בנושא ואת יכולה או לא להגיב. אני יוצא משתי נקודות הנחה בסיסיות בנושא הזה. האחת, שטובת הילד היא הדבר החשוב ביותר. והשנייה, שהורות ביולוגית לא חופפת להורות בכלל ולא תמיד ההורה הביולוגי יכול להיות ההורה הטוב ביותר לילדו. עכשיו, כמובן שאני לא קיצוני וחושב שצריך לעשות משהו בניגוד לרצון ההורים הביולוגיים, אבל אם הם חושבים שלילד שלהם יש עתיד טוב יותר עם הורים אחרים, לדעתי אין מקום להתערב בשיקול דעתם אלא להפך, לברך אותם על זה כי זו בוודאי החלטה לא קלה. מבחינת הילדים עצמם, לחלק גדול מהילדים המאומצים יש חיים טובים יותר מאשר היו להם לו היו מגודלים על ידי ההורים הביולוגיים אז מהבחינה הזו אני חושב שהמחקר דווקא כן תומך באימוץ

לגבי הפרדה של אחים, זו אמנם שאלה נפרדת, אבל שוב, אחים ביולוגיים זה לא הכל בחיים וקשרים חזקים נוצרים גם בין אחים מאומצים. נניח שהתאומים לא יודעים שיש להם תאום, איזה נזק יגרם להם? לדעתי שום דבר.

 

[KallaGLP]

אחת הסיבות היא שזה נושא מאוד מאוד מורכב.

ברור שכשאין להורים מסוגלות לגדל את הילד, עדיף למסור אותו לאימוץ. אבל זה אמור להיות ממש מצב של אין ברירה, וכשאני כותבת זאת, אני כותבת זאת אך ורק מהמחשבה על טובת הילד. נגרם לילדים האלה נזק ועוד איך. כל המחקרים מוכיחים שעצם הידיעה שהם היו לא רצויים על ידי ההורים שילדו אותם, עצם חוויית הנטישה (והם חווים זאת כנטישה) יוצרת חור שחור בנפשו של הילד, ועלולה ליצור משברי זהות, קשיי הסתגלות מסוגים שונים ועוד בעיות רבות. ידוע ששיעור הילדים המאומצים שסובלים מכל מיני לקויות, קשיים רגשיים, תסביכים ועוד הוא גבוה בהרבה מאשר באוכלוסייה הכללית. ואם הילד יודע שגם הופרד מאחיו, ובייחוד מאחיו התאום - הדבר קשה שבעתיים. שוב, זה נושא גדול ומורכב ורחב ואין אפשרות להקיף אותו על ידי הודעה אחת בפורום כלשהו, ולכן מעבר לזה אתה מוזמן לחפש בפורומים ובמקורות המתאימים, אבל אימוץ זה לא דבר טריוויאלי בכלל, והוא כמעט תמיד מותיר את עקבותיו על הילד. כשאין ברירה אז אין ברירה, אבל אם רק יש ברירה...

 

[22ק ו ס ם]

איך הם חווים את זה כנטישה אם הם מאומצים

כתינוקות ולא יודעים בכלל שההורים הביולוגיים מסרו אותם לאימוץ או יודעים את זה הרבה יותר מאוחר? אני אשמח לראות מחקרים שמראים שכאשר הם לומדים שהם מאומצים זה פוגע בהם קשות, אני לא מכיר כאלו. להפך, לפי המחקרים שאני מכיר, העובדה שהם יודעים שיש זוג שאימץ אותם והיה מעוניין בהם דווקא תורמת לרווחה הנפשית שלהם. מה זאת אומרת ידוע שיש להם קשיי התסגלות? זה באמת נושא מורכב ויש כאן הרבה משתנים שצריך לבודד כדי לראות אם האימוץ כשלעצמו פוגע. למשל, אם ילד מאומץ בגיל שנה או שנתיים ההשפעות עליו שונות מאשר תינוק שאומץ מייד אחרי הלידה. מהמחקרים שאני מכיר, תינוקות שאומצו מיידית אחרי הלידה לא סובלים יותר מבעיות רגשיות, התפתחויות או קוגנטיביות מאשר ילדים ביולוגים. הנה לדוגמא מחקר אחד מקיף שנעשה בנושא: http://www.npr.org/blogs/health/2009/11/adopted_kids_are_happy_healthy.html

 

[KallaGLP]

לא האימוץ פוגע, אלא הידיעה של הנטישה לפני זה.

זה לא קשור ליחסים עם המשפחה המאומצת, שיכולים להיות הכי נפלאים בעולם. זה קשור לזהות העמית ולהערכה העצמית של הילד, לחוסר ודאות לגבי הרגע הגנטי, שאלות לא פתורות על סיבת הנטישה ועוד עניינים. אין לי כרגע זמן, אבל אשתדל להביא סימוכין בהמשך. אגב, בפורום אימוץ כתבו לאורך שנים מאומצים שאומצו בני יומם ועדיין יש להם בעיות רבות עם הסוגייה.

 

[22ק ו ס ם]

כמה דברים

קודם כל, ילדים מאומצים לא חייבים לדעת שהם ננטשו. הם יכולים לגדול בלי לדעת בכלל שהם מאומצים ואז זה לא ישפיע עליהם נכון? דבר שני, זה מאוד תלוי בזמן שבו מספרים לילד ובצורה שמספרים לו. את מציגה את זה כאילו הוא מבין שהוא ננטש אבל באותה מידה הוא יכול ללמוד שההורים הביולוגיים שלו פשוט לא יכלו לגדל אותו כמו שצריך והוא התקבל למשפחה אוהבת ותומכת או להבין שזה בכלל לא קשור אליו. אז נכון שהוא יכול לחשוב שהוא ננטש גם אם זה לא נאמר לו במפורש אבל זה מאוד תלוי בגיל שבו הוא לומד על האימוץ. דבר נוסף, גם אם הילד חווה משבר מסוים, אני לא רואה איך זה משפיע עליו לטווח הארוך. אני מניח שזה הלם מסוים ללמוד שאתה מאומץ אם שמרו על זה בסוד הרבה שנים. מצד שני, לפי מה שקראתי, ילדים שמגיל קטן למדים שהם מאומצים וזה לא מגיע להם בהפתעה בגיל מאוחר יותר, מתמודדים עם זה יותר טוב.

אבל אולי הדבר החשוב ביותר בכל הדיון הזה זה מה האלטרנטיבה? ברוב ההשוואות שעושים, משווים ילדים מאומצים לילדים לא מאומצים, אבל ההשוואה האמיתית צריכה להיות בין ילדים מאומצים לבין החיים שהיו להם אילו לא אומצו. בהנחה שיש סיבות מאוד טובות למסירה לאימוץ, אני חושב שלמרות הקשיים, עדיין החיים עם משפחה מאומצת טובים יותר ממה שיכלו להיות עם הורה ביולוגי. כאמור, אני לא רואה חשיבות גדולה לעובדה שמישהו הוא הורה ביולוגי שהופכת אותו אוטומטית להורה טוב יותר.

 

[KallaGLP]

כיום לא מקובלת לחלוטין הגישה

של להסתיר מילד שהוא מאומץ. כיום נהוג שהילד גדל מאז שהוא זוכר את עצמו עם הידיעה שאומץ. יש סיכונים מאוד גדולים בהסתרת מידע כזה מילד מכל מיני סיבות, שאין לי כוח לפרטן כרגע. אף אחד לא אומר לילד שהוא ננטש - כולם מספרים בדיוק את מה שאתה אומר: שההורים הביולוגיים לא יכלו לגדל. אין זה מבטל את חוויית הנטישה, שהיא רגשית.
ולגבי חלופה - שוב, כשאין שום אפשרות או מסוגלת לגדל את הילד, אין הרבה ברירה. אבל במצב שבו יש ברירה, גם אם זה קשה, עדיף לילד לגדול בבית שבו נולד.

 

[22ק ו ס ם]

אני מבין את הסיכונים ולא חושב שצריך להסתיר

ועדיין יש דרכים שונות לומר את זה ובזמן המתאים. ואגב, אם הוא באמת ננטש על ידי ההורים, אז אחרי שהוא עובר את שלב השאלות והמשבר הוא יכול דווקא להרגיש מאוד בר מזל שאומץ על ידי משפחה אוהבת.

לגבי ברירה, השאלה היא איך את מגדירה ברירה. אם ההורים (או אם יחידנית) לא מעוניינים בילד, אז למה לנסות לשכנע אותם כשיש הרבה הורים שכן היו רוצים ילד ויכולים להעניק לו בית חם? אני לא רואה שום סיבה להתעקש לשכנע הורים לגדל ילד ביולוגי שהם אינם מעוניינים בו. זה כשלעצמו יכול להוביל להרבה בעיות עם הילד ולחיים מאוד אומללים, כשהאלטרנטיבה טובה בהרבה.

 

[KallaGLP]

גם אם ירגיש בר מזל

זה לא יסתור את התחושות שתיארתי. אני חושבת שזה הרבה יותר קל לדבר על העניין הזה בתיאוריה. בפועל זה רחוק מלהיות פשוט.

 

[22ק ו ס ם]

שום דבר לא פשוט בחיים

ועדיין, כשמסתכלים על התמונה הגדולה ולטווח הארוך, תחושות הללו שהן ברובן זמניות אני משער, משמעותיות הרבה פחות מכמות האהבה שהוא מקבל, במיוחד כשהורים מאמצים משקיעים יותר בממוצע מהורים לא מאמצים. עדיף להתמודד עם תחושה שההורים הביולוגיים לא רצו אותך ונתנו אותך לאימוץ, מאשר לגור במקום שההורים לא ממש רוצים אותך או התנאים לגידולך לא אופטימליים. אני בטוח שאם מתעקשים בכוח שההורים הביולוגיים יגדלו ילד שהם לא רוצים, זה יוצר תחושות קשות אצל הילד גם כן אז למה זה טוב?

 

[KallaGLP]

התחושות הן לא זמניות.

הנזקים הם לא זמניים. ברור שיש גם דברים חיוביים, אך אי אפשר לפטור את הבעייתיות בקלות כזאת. הורים רבים, בייחוד הורים במצב שמאפשר להם לגדל את הילד, עלולים להתחרט אחר כך, אם יחליטו למסור את הילד לאימוץ. עם כל הקושי, יש סיכוי לא רע שבסופו של דבר הדברים כן יסתדרו. מסירה לאימוץ היא מעשה בלתי הפיך ומאוד בעייתי. אני נגד לעשות זאת מבלי למצות תחילה את כל האפשרויות של להשאיר את הילד בתוך משפחתו הביולוגית.