כוסס הציפורניים
New member
ההבדל בין פחד לחרדה
נדמה לי שהרגע שבו הפחד מתחיל לשתק אותנו,להכניס לנו לראש מחשבות קיצוניות ומהווה הפרעה אמיתית לאיכות חיינו אז הוא הופך לחרדה. הפחד נועד לשמור עלינו מלעשות דברים מסוכנים וזה בסדר גמור. אנחנו מקבלים כוויה וזוכרים אחר כך את החום והכאבים ואז חוששים בפעם הבאה לקרב את ידינו אל מקור החום. אבל אדם שפוחד להחזיק גפרור בגלל שהוא חושש שהגפרור יפול לו מהיד ויצית שריפה זה כבר לא פחד אלא חרדה. וזה לא שהתסריט לא אפשרי אחרי הכל היו שריפות שהתחילו מגפרור אחד. דברים קיצוניים אכן קורים בעולמנו אבל רובנו מעדיף לחיות לפי מבחן הסבירות ולא נגררים לקבל שיתוק מכל תסריט קיצוני. יחד עם זאת לא תמיד זה קל להילחם בחרדות. אני כותב את הדברים האלה כי ברגעים אלה כשאני עומד במרחק של ימים בודדים מטיסה לחו"ל עם הבנות שלי,טיסה שאני מחכה לה בכליון עיניים אני מרגיש את החרדות משתלטות ואני שומע את עצמי מנהל עם הקול הפנימי החרד שלי שיחות ארוכות בלתי סבירות. לכל מי ששואל "נו מתרגש לטיסה?!" אני אומר "אני רק רוצה לראות את עצמי נוחת כבר בחו"ל ואז אנשום לרווחה". האם זה הפחד מטיסות שהשתלט עליי?! ממש ממש לא!!!דווקא מזה אני פחות מפחד. אלה יותר חרדות שקשורות בתהליך הארוך שאדם עובר מהרגע שהוא מגיע לשדה התעופה ועד שהוא מגיע לארץ היעד ונותנים לו להיכנס למדינה. אילו הייתי חושש ממשהו שהסיכוי שלו לקרות גדול אין ספק הפחד היה לגיטימי אבל לחשוש ממשהו שסיכוייו לקרות קטנים?! מה הסיכוי שבמשטרת הגבולות בארה"ב לא יתנו לי להיכנס רק בגלל שאינני עובד?! מה הסיכוי שיעשו לי בעיות שם רק בגלל שלא לקחו ממני את טופס הI 94 בפעם שעברה שהייתי שם?! אני יכול להוכיח שאין לי כוונה להשתקע אצלם,אני יכול להוכיח להם שהעובדה שטופס הI94 נשאר אצלי זו טעות פקיד הרישום בזמנו ואני לא נשארתי שם מעבר לשבועיים בזמנו. ומה הסיכוי שתהיה לי בעיה ביציאה לחו"ל עם הבנות שלי?! מה הסיכוי שבמשטרת הגבולות יגלו פתאום שכנגד הבנות עומד צו עיכוב יציאה מהארץ שהוציאה גרושתי?! הרי יש לי טפסים עם ביטול כל עיכוב יציאה מהארץ שהוצאנו יחד בזמנו דרך בית המשפט. וחוץ מזה בדקתי במשטרת הגבלות לפני כ3 חודשים צלצלתי ואמרו לי(בחוסר סבלנות מופגן) שאין שום עיכוב נגד הבנות. מה הסיכוי שגרושתי התחרטה והחליטה למנוע את הטיול למרות שבזמנו נתנה את הסכמתה?! מה הסיכוי שהיא משחקת משחק כפול ומצד אחד עוזרת לי לארוז תיק לבנות מבקשת שאשלח לה את פרטי הטיסה משתפת אותי בפחדיה לגבי חטיפות בארצות אחרות ואחרי כל זה הולכת מאחורי הגב שלי ומוציאה עיכוב יציאה מהארץ לבנות?! זה לא אופייני לה. היא טיפוס הרבה יותר דוגרי ובוטה. אם הייתה רוצה למנוע את הנסיעה הייתה אומרת לי בפרצוף. נכון,היא חוששת אבל היא רואה כמה הילדות מחכות לזה. האם יש סיכוי שהיא תאכזב אותן ככה ברגע האחרון כשהן כבר עם רגל אחת על המטוס????!!! לא הגיוני! לא סביר! אומנם כשהתחיל עניין הגירושין היא הלכה לעורך דין מאחורי גבי והכינה במשך חודש תביעת גירושין נגדי בלי להגיד לי מילה וחצי מילה אבל אז זה היה שונה. זה היה בעצת עורך הדין שלה ובעצת אמא שלה. האם יש סיכוי שהיא עושה הפעם אותו תרגיל?! איזה סיבה יש לה לעשות דברים מאחורי הגב שלי?! סתם כדי לגרום לי נזק כלכלי שאפסיד את הטיסה?! סתם כדי לפגוע בי?! הרי אנחנו משתדלים להיות ביחסים קורקטיים מאז הגירושין ואין בינינו מתחים. האם כדאי לי לצלצל שוב למשטרת הגבולות?! לא!! אני חייב להפסיק עם החרדות האלה!!! די מספיק!! גרושתי אפילו נידבה את אבא שלה לקחת אותנו לשדה התעופה. היא הכינה לי דף שלם עם הוראות לגבי שימוש בתרופות לבנות במידת הצורך. היא אפילו הכניסה למזוודה דברים שלא חשבתי לבקש ממנה "שיהיה". היא חוששת ודואגת כמו כל אמא וזה טבעי אבל שיתוף הפעולה והעזרה שלה הם מקסימליים. לא יכול להיות שהיא רוצה לטרפד את הטיול. אז למה אני כל כך חושש?! אלה לא מחשבות רציונליות!!! אלה בפירוש חרדות. אבל איך נלחמים בהם?! איך מגרשים את המחשבות הרעות ונותנים למחשבות הטובות להיכנס?! איך גורמים למוח לחשוב אופטימי ולא להתעסק כל הזמן בתסריטים קיצוניים?! אין ספק אני מנסה לעשות זאת,מנסה ולא מצליח!!! וזאת כנראה הבעיה עם חרדות. הם נדבקות בך כמו עלוקה ומטרטרות במוח ולא רוצות לצאת משם. האם יש למישהו פתרון איך מגרשים חרדות מהמוח?!
נדמה לי שהרגע שבו הפחד מתחיל לשתק אותנו,להכניס לנו לראש מחשבות קיצוניות ומהווה הפרעה אמיתית לאיכות חיינו אז הוא הופך לחרדה. הפחד נועד לשמור עלינו מלעשות דברים מסוכנים וזה בסדר גמור. אנחנו מקבלים כוויה וזוכרים אחר כך את החום והכאבים ואז חוששים בפעם הבאה לקרב את ידינו אל מקור החום. אבל אדם שפוחד להחזיק גפרור בגלל שהוא חושש שהגפרור יפול לו מהיד ויצית שריפה זה כבר לא פחד אלא חרדה. וזה לא שהתסריט לא אפשרי אחרי הכל היו שריפות שהתחילו מגפרור אחד. דברים קיצוניים אכן קורים בעולמנו אבל רובנו מעדיף לחיות לפי מבחן הסבירות ולא נגררים לקבל שיתוק מכל תסריט קיצוני. יחד עם זאת לא תמיד זה קל להילחם בחרדות. אני כותב את הדברים האלה כי ברגעים אלה כשאני עומד במרחק של ימים בודדים מטיסה לחו"ל עם הבנות שלי,טיסה שאני מחכה לה בכליון עיניים אני מרגיש את החרדות משתלטות ואני שומע את עצמי מנהל עם הקול הפנימי החרד שלי שיחות ארוכות בלתי סבירות. לכל מי ששואל "נו מתרגש לטיסה?!" אני אומר "אני רק רוצה לראות את עצמי נוחת כבר בחו"ל ואז אנשום לרווחה". האם זה הפחד מטיסות שהשתלט עליי?! ממש ממש לא!!!דווקא מזה אני פחות מפחד. אלה יותר חרדות שקשורות בתהליך הארוך שאדם עובר מהרגע שהוא מגיע לשדה התעופה ועד שהוא מגיע לארץ היעד ונותנים לו להיכנס למדינה. אילו הייתי חושש ממשהו שהסיכוי שלו לקרות גדול אין ספק הפחד היה לגיטימי אבל לחשוש ממשהו שסיכוייו לקרות קטנים?! מה הסיכוי שבמשטרת הגבולות בארה"ב לא יתנו לי להיכנס רק בגלל שאינני עובד?! מה הסיכוי שיעשו לי בעיות שם רק בגלל שלא לקחו ממני את טופס הI 94 בפעם שעברה שהייתי שם?! אני יכול להוכיח שאין לי כוונה להשתקע אצלם,אני יכול להוכיח להם שהעובדה שטופס הI94 נשאר אצלי זו טעות פקיד הרישום בזמנו ואני לא נשארתי שם מעבר לשבועיים בזמנו. ומה הסיכוי שתהיה לי בעיה ביציאה לחו"ל עם הבנות שלי?! מה הסיכוי שבמשטרת הגבולות יגלו פתאום שכנגד הבנות עומד צו עיכוב יציאה מהארץ שהוציאה גרושתי?! הרי יש לי טפסים עם ביטול כל עיכוב יציאה מהארץ שהוצאנו יחד בזמנו דרך בית המשפט. וחוץ מזה בדקתי במשטרת הגבלות לפני כ3 חודשים צלצלתי ואמרו לי(בחוסר סבלנות מופגן) שאין שום עיכוב נגד הבנות. מה הסיכוי שגרושתי התחרטה והחליטה למנוע את הטיול למרות שבזמנו נתנה את הסכמתה?! מה הסיכוי שהיא משחקת משחק כפול ומצד אחד עוזרת לי לארוז תיק לבנות מבקשת שאשלח לה את פרטי הטיסה משתפת אותי בפחדיה לגבי חטיפות בארצות אחרות ואחרי כל זה הולכת מאחורי הגב שלי ומוציאה עיכוב יציאה מהארץ לבנות?! זה לא אופייני לה. היא טיפוס הרבה יותר דוגרי ובוטה. אם הייתה רוצה למנוע את הנסיעה הייתה אומרת לי בפרצוף. נכון,היא חוששת אבל היא רואה כמה הילדות מחכות לזה. האם יש סיכוי שהיא תאכזב אותן ככה ברגע האחרון כשהן כבר עם רגל אחת על המטוס????!!! לא הגיוני! לא סביר! אומנם כשהתחיל עניין הגירושין היא הלכה לעורך דין מאחורי גבי והכינה במשך חודש תביעת גירושין נגדי בלי להגיד לי מילה וחצי מילה אבל אז זה היה שונה. זה היה בעצת עורך הדין שלה ובעצת אמא שלה. האם יש סיכוי שהיא עושה הפעם אותו תרגיל?! איזה סיבה יש לה לעשות דברים מאחורי הגב שלי?! סתם כדי לגרום לי נזק כלכלי שאפסיד את הטיסה?! סתם כדי לפגוע בי?! הרי אנחנו משתדלים להיות ביחסים קורקטיים מאז הגירושין ואין בינינו מתחים. האם כדאי לי לצלצל שוב למשטרת הגבולות?! לא!! אני חייב להפסיק עם החרדות האלה!!! די מספיק!! גרושתי אפילו נידבה את אבא שלה לקחת אותנו לשדה התעופה. היא הכינה לי דף שלם עם הוראות לגבי שימוש בתרופות לבנות במידת הצורך. היא אפילו הכניסה למזוודה דברים שלא חשבתי לבקש ממנה "שיהיה". היא חוששת ודואגת כמו כל אמא וזה טבעי אבל שיתוף הפעולה והעזרה שלה הם מקסימליים. לא יכול להיות שהיא רוצה לטרפד את הטיול. אז למה אני כל כך חושש?! אלה לא מחשבות רציונליות!!! אלה בפירוש חרדות. אבל איך נלחמים בהם?! איך מגרשים את המחשבות הרעות ונותנים למחשבות הטובות להיכנס?! איך גורמים למוח לחשוב אופטימי ולא להתעסק כל הזמן בתסריטים קיצוניים?! אין ספק אני מנסה לעשות זאת,מנסה ולא מצליח!!! וזאת כנראה הבעיה עם חרדות. הם נדבקות בך כמו עלוקה ומטרטרות במוח ולא רוצות לצאת משם. האם יש למישהו פתרון איך מגרשים חרדות מהמוח?!