הגיע גם תורי לקטר קצת אפשר

[קובולט]

הגיע גם תורי לקטר קצת אפשר../images/Emo18.gif

יש לי שני ילדים מדהימים באמת התלונות לא אליהם ישנים שצריך אוכלים שצריך ברברון משחק יפה מתקדם וכל מה שאי פעם ניבאו לו לא מתקיים

. טלטלון יונק וגדל יפה למרות לשון קשורה למרות שנולד קטן- באמת אושר רציף שאני מודה עליו כל יום- איפה הבעיה (ואני מקווה שאני לא אסקל פה באבנים)- עודף עזרה, מה זאת אומרת: בבוקר אני עם טלטלון מטילים עורכים קניות סתם יושבים יחד ונקשרים אחד לשניה- וישנים ואפילו די הרבה כי החלטתי שהבית יכול להיות קצת מבולגן אבל לא ככה חושבים האנשים שבאים לעזור שבר חוזר מהגן, אמא שלי מגיעה כמעט כל יום לשעתיים אחריה מגיעה ביביסיטר לעזור ברחצה ובהשכבה לישון, היא קיבלה מאמא שלי הוראות מדוקדקות על איך לארגן לי את הבית לפני שהיא הולכת ובמקום להתעסק עם הקטנים אני מוצאת את אמא שלי מתעסקת עם כביסות, לטאטא לי את הבית לנער שמיכות, ביקשתי פעם אחת יפה פעם אחת בבכי פעם שלישית בצעקות שתעזוב הכל הסברתי גם למה שאני לא יכולה לנוח אם אני יודעת שהיא באה והבית מבולגן אז אני מסדרת לכבודה, ואני לא צריכה לעשות זאת, שוב המריבה הזו חוזרת כל פעם מחדש. הכי אני אוהבת את ימי שבת כולנו עושים בלאגן שנוח להיות בו וגם הוא מופר באכזריות ביום ראשון ע"י העוזרת שגם כל הזמן טורחת לציין באוזני שהתריסים שלי מאוד מלוכלכים (טוב אם כל הכבוד לה לפחות אני משלמת אז היא לא עושה כל מה שהיא רוצה אלה מה שאני אומרת). למצב אבסורדי ביותר הגעתי שלא מצאתי את המי מלח התקשרתי ל3 נשים שונות אמא שלי הביבי סיטר והעוזרת כדי לשאול מי יודעת איפה זה נמצא- על המקרר אמרה העוזרת בארון של הבקבוקים, כל אחת עושה לי פה סדר שבא לי לצרוח. אני יודעת שזה נשמע קטנוני אבל זה מוציא ממני כוחות אירגון וסדר במקום להנות ולהיות עם הגוזלים שלי, ומצד שני אני צריכה אותן פה לעזרה עם הילדים אי אפשר לגרש ככה... אולי למישהי יש עצה איך להגיד בלי לפגוע, איך להסביר שאני רוצה אותן פה אבל בתנאים שלי ואיך שאני רוצה שיהיה מסודר פה.

 

[נוריה]

תשלחי אותם אלי, ותפתרי את הבעיה

האמת היא, שעם כל הצחוק אני זוכרת שפעם אימי היתה מגיעה אלינו פעם בשבוע אחה"צ להיות עם הילדים כשעבדתי אחה"צ. כל פעם חזרתי ותפסתי אותה מנקה את הכיריים, התנור, מקרצפת איזה סיר (ומה-זה לא מתאים לה...). אח"כ מצאתי את עצמי עושה את הבית יסודי לפני שהיא מגיעה כדי שהיא לא תנקה. יותר מאוחר התבאסתי מלנקות אז כל פעם לפני הופעתה העמדתי את עמי ליד הכיור כדי שלא ישאר שום כלי לסקוצ'ברייט שלה. ואז עמי אמר לי "רגע, לפני שאנחנו מגיעים להורים שלך, אמא שלך עושה יסודי? לא! אז למה את כן?" בקיצור, הושבתי את אמא שלי לשיחה לא בלהט הרגע. לא כשהילדים היו בסביבה. ולא כשהיא בדיוק מקרצפת כתם שומן מהכיריים שלי ואני עצבנית מיום עבודה ארוך. עשינו את זה סתם באיזה הזדמנות רגועה. אמרתי לה שהילדים מחכים לבואה וגם אני, ובבקשה שלא תתעסק לי עם הכיריים והכביסה. כי זה מבאס אותי ואני לא רוצה להרגיש רגשות אשמה כשהיא מגיעה. היא ענתה איזה משהו, אני עניתי, הכל היה ברוח טובה ומאז היא אפילו משאירה לי בלגן של כל היצירות וימי הבישול שהיא עושה עם הילדים שלי. בקיצור, המלצתי לך - לנצור ולשמור את 3 העזרות הללו שיש לך... וגם - לשוחח עם אמא (לא בלהט הרגע אלא כשאת רגועה ולא כועסת, כי אז זה יתקבל אחרת). להגדיר ציפיות לומר אותן בכיף בטון נעים ואוהב. לומר לה "אמא יש לי עוזרת, תהני מבר ומטלטול...". אני אוהבת את הבלגן שלי - ועוד אמרות שפר כאלו. והכל לומר ברוח נעימה וממש לא בכעס אחרת היא לא תקשיב לך ותחשוב שאת הורמונלית ומטורפת שאת לא רוצה שהיא תסדר לך את הבית.

 

[רונה 4]

יואו, איך שאני מבינה אותך

לא שיש לי את כל העזרה שיש לך, אבל כשכבר מגיעות הסבתות לעזור, אני מוצאת את עצמי מנקה ומסדרת לפני כן לכבודן. ואז תמיד כשהן נכנסות הן מיד מתחילות גם לסדר ולנקות, ובגלל שלא נעים לי אני מצטרפת אליהן, וכמובן שלא יכולה לנוח. ובאופן קבוע אחרי שהן עוזבות, אני כבר לא מוצאת יותר כלום, למרות שהן שתיהן נשבעות שלא הזיזו כלום, רק 'העבירו' קצת למקום יותר הגיוני. 'מה לא ראית את המפתחות שלך מונחים על השולחן הקטן ליד המקרר? מה, זה ברור שהם שם, לא? מיד רואים.' ואני משתגעת והופכת את הבית ומחפשת כל דבר. רק אתמול בערב התחלתי לחפש ספר שהשאילה לי אחותי, שידעתי בדיוק איפה הןא מונח עד עכשיו, ומישהו הזיז אותו, וזהו, אין למצוא אותו יותר, ואחותי צריכה אותו למחר. זה מטריף אותי הקטעים האלו. כבר מיליון פיעם ביקשתי, תפסיקו לסדר לי כאו, ותפסיקו להעביר דברים, ואם מוכרחים להעביר אז לפחות תגידו לי שהעברתם ולאן. ושום דבר לא עוזר. אז נכון שאלו צרות של עשירים, אבל כשכל אחד נכנס אליך הביתה, וחושב שהוא יכול לארגן אותו מחדש, ולשלוח אותך לחיפושים נרחבים ברחבי הבית אח"כ, זה מאוד לא נעים! אולי גם אני אאמץ את המשפט של נוריה: "אני אוהבת את הבאלאגן שלי...!!!"

 

[תולו]

ועכשיו את אל תכעסי - אבל אני

אסקול אותך. לי לא היתה עזרה בכלל, ילד ראשון, לידה מוקדמת ומאד לא פשוטה ואני ה-ת-ח-נ-נ-ת-י לעזרה שהגיעה מאוחר מדיי ומעט מדיי. יקירה, תעריכי כל שניה למרות המועקה ואולי כדאי קצת אסרטיביות בלי לדפוק חשבון - פשוט תסבירי באופן ברור ואני בטוחה שאף אחד לא ייפגע, מקסימום יגידו "טוב, נו, זו גם כן, עם ההורמונים"

.

 

[happy]

זה כל כך מוכר

אצלי זה לא עם אמא שלי

כי היא באה אלינו בשביל להיות עם ליהי. וגם ככה איך שהיא מתחילה לנקות או לסדר אני שואגת עליה. אז היא פשוט הפסיקה עם זה. אך אמא של החצי. פעם בשבוע היא באה אלינו לעזור לי עם ליהי. אני נשארת עד מאוחר בעבודה. היא תמיד מנקה את כל הכלים מהכיור, מסדרת, מקפלת כביסה. בהתחלה היתי מתעצבנת ותהיתי איך לומר לה להפסיק. אך היום שנה שלמה אחרי שהתרגלתי שכל יום רביעי מישהוא מוציא לי את הכביסה מהיבש מקפל יפה ומה שנשאר לי זה רק לשים בארון מצאתי את עצמי עושה כביסה דווקא ביום שלישי...

. את הכלים אני מבקשת ממנה שתשאיר בכיור או שהחצי משתדל לנקות יום קודם. אבל יאמר לזכותה שהיא בכל זאת מנקה אותם..ולסדר אחרי ליהי אני מבקשת ממנה לא לסדר. לא נעים לי לראות אותה מנקה ומסדרת לי את הבית. בקיצור יקירה תבלעי את ה

כי אם הזמן את כבר תדעי איפה כל דבר. וזאת עזרה עצומה מה שיש לך. מה שכן את יכולה לבקש לשים את כל התרופות במקום מסוים. ולדעתי לא לבקש שיפסקו לסדר עבורך כי אם הזמן את פשוט תתרגלי. (לדברים טובים מתרגלים מהר מאוד

)

 

[ariane]

כבר דברנו על זה בעבר

גם אמא שלי כזאת. היא חייבת לארגן לי מחדש את בית ואת החיים... והיא מגיע אלי לעיתים מאוד רחוקות כי גרה כמה אלפי קלומטרים מפה. מה שקשה כמובן זה שכשהיא כבר בא היא גרה אצלינו בבית ואז מה שאת חווה שעתיים ביום אני עוברת 24 שעות ביממה. נכון שבצד אחד היא ממש עזרה לי וכשהיא פה זה מאפשר לי קצת חופש כי אין מי שיעזור לי כאן. אבל אחרי שהיא הולכת יש דברים שאנחנו עוד מחפשים חודשים אחרי.... במיוחד שהיא אף פעם לא זוכרת איך ואיפה היא מסדרת את הדברים... העיקר זה מסודר. לגבי עוזרת ובייבי סיטר זה באמת חוצפה, את בעלת הבית לא הם עם כל הכבוד ואת לא צריכה להפשר להם לארגן לך את החיים. לי אין עוזרת כי קשה לי עם זה שמישהי תגע לי בדברים ותכנס לי לפרטיות... אז בכלל אם הייתה גם עושה מה שבא לה, יש עוד הרבה שממתינות בתור לעבודה. לסיכום אני ממש מבינה מה את עוברת ואין לי ממש פתרון לזה. אז סתם אגיד לך שהתגעגעתי אליך. נשיקות