הגיג חולני מעולמי המתוסבך:

[shellyland]

הגיג חולני מעולמי המתוסבך:

גם אתכם זה מפתיע כשאתם פתאום רואים שלאנשים שמאוד קרובים לכם יש עולמות מלאים ושלמים שבכלל אינם קשורים בכם? זאת אומרת - לא מפתיע כזה של "וואי, לא העלתי בדעתי" אלא מפתיע של "איך הם מרשים לעצמם לנהל חיים שלא קשורים בי"? ואני לא צריכה שתתחילו להגיד לי שזו ציפייה לא ריאלית ולא בריאה, אני יודעת כבר לבד. ואני לא באמת מצפה אותה. רק שבכל פעם שאני נוכחת בזה באופן מציאותי, ככה, מול העיניים (וזה לא שלא ידעתי קודם) אני חוזרת קצת... לא יודעת... עם פחות חשיבות עצמית. וזה לא כיף לי. משהו מכל מה שכתבתי כאן מובן למישהו?

 

[leeloo]

מובן ומוכר

וכל מה שניתן להגיד בנושא זה - ככה זה. אין לך מה לעשות נגד זה, מלבד לנהל לעצמך עולם משלך.

 

[shellyland]

זהו, שחשבתי גם על זה

והרי גם לי יש עולם מלא משל עצמי שבכלל לא קשור בהם וברור לי לגמרי שאין להם בו חלק - אז למה כל כך מפריע לי כשזה הפוך?

 

[leeloo]

צומי?

זוהי תפיסה די אגוצנטרית, שרק לך יש תעסוקות ועניינים משלך ולכל האחרים אין, לא שאת חושבת ככה, אלא זה מה שבעצם עובר לך בראש בלי להיות ממש מודעת לזה. וכאשר את מגלה שיש להם עולם, כפי שצפוי שיהיה, זה מרגיז אותך כי את מצפה שהם יהיו שם בשבילך, ישתפו אותך בכל מה שיש להם, שאת תהיי חלק בכל עולם שהם יצרו לעצמם, כי הם חברים שלך, ולמה שאת לא תיכללי בעולם שלהם?! אבל מה לעשות, זוהי אינה המציאות, אנשים נמצאים במסגרות שונות, כל מסגרת מאפשרת יצירה של מעין "עולם" שכזה, שאת לא ממש יכולה להיכלל בו. כל מה שנותר לך לעשות זה לקבל את זה, ולנסות להשתלב בעולמות השונים, אבל אם לא יילך, תתני להם שיהיה משהו משלהם, שלא קשור אלייך, ותמשיכי להיות החברה ב"עולם האחר".

 

[אפלת]

מובן, וגם מובן

ואפילו, העלת לי חיוך חמוץ של הזדהות... אנחנו לא מרכז היקום, לא מרכז העולם, ואפילו לא מרכז חייהם של אנשים שהיינו מצפים מהם ליותר... אחחח כואב... אבל יש לנו את עצמנו וזה בהחלט מספיק.

 

[De-Panther]

מכיר תהרגשה... מעצבן... אבל ככה זה

 

[maayan15]

בטח מכירה...

זה קורה לי הרבה עם חברה שלי... אבל זה רק הגיוני...ואין מה לעשות....

 

[ליאן.]

המממ...

אולי הבעיה היא שלאנשים אחרים יש חיים.. ושהם לא טרחו לשתף אותך בהם ? חצופים!!!!!!!

 

[api]

שלום...

אני קוראת בפורום הזה, כבר די הרבה זמן ולא נראה לי שהגבתי פה אי פעם על משהו... מין חוסר ביטחון אינטרנטי כזה...בכל אופן - ההגיג הזה מאד מאד מעסיק אותי, בעיקר לאחרונה, מאד לא קל לי עם אמירה שנאמרה פה שיש לנו את עצמנו וזה מה שהכי חשוב... אולי זאת מחשבה אומללה, אבל זה מרגיש לי כמו העץ שנופל ביער ואף אחד לא ראה, אז אולי העץ לא נפל... נכון שאם אין אני לי - מי לי, אבל אם רק אני לי - אולי אני לא?! אני יודעת שאני "נושאת" איתי את האנשים שקרובים לי לכל מקום, אפילו הסודי ביותר שלי, ותמיד מחלחלת אותי המחשבה, שהם אולי לא ואולי בטוח שלא, "לוקחים" אותי איתם. ועוד דבר - איך אפשר להתמודד או ללמוד להתמודד עם משהו שהוא - "ככה זה"??

 

[ל יב י]

אצלי הלב נחמץ

כי בד"כ יש לי הרגשה שלהם יש חיים ולי אין. או אם אני פחות מדוכדכת, אז שלהם יש חיים מסעירים ולי סתם שיגרתיים.

 

[nutmeg]

ואני הפוך

בכלל מופתעת שמישהו עצר רגע בחיים שלו וטרח גם לשתף אותי. אני גם מופתעת שיש לאחרים צפייה שאני אשתף אותם בחיי... כן, כן - כנראה אני מטפחת איזה קו אוטיסטי. קו או לא קו באמת שאני לא חושבת שאני מרכז היקום. אפילו לא בעיני עצמי... ולא ממקום של הערכה עצמית נמוכה. מי שמכיר אותי יודע שהערכה עצמית נמוכה היא ממני והלאה. מה זו התופעה הזו - איני יודעת.

 

[shellyland]

מאוד מצא חן בעיני מה שכתבת

לגבי הנשיאה אל האנשים היקרים לי איתי והחשש שמא הם לא עושים זאת (גם כשאני יודעת בבטחון מלא שהם כן). ותיקון קטן: עץ שנפל ביער ואיש לא שמע אותו - האם הוא השמיע קול?

 

[shellyland]

אל=של. ועוד משהו:

תודה לכולכם על התגובות הכנות. פתאום אני מרגישה הרבה פחות חולנית. חזרתי הביתה עם מין מועקה כזאת שלא היתה ברורה לי די הצורך, ועכשיו היא יושבת קצת יותר טוב.

 

[dana2909]

ואולי

יש סיבה לכך שאת לא בעולם הזה. אני מניחה שאם זה מפריע לך, זה עולם שהיית רוצה לקחת בו חלק. אני מניחה ששיתוף זה הכלי הכי חזק שיש לנו כשאנחנו רוצים להתחבר עם אנשים. כשאנשים לא משתפים אותך בעולמם זה צריך להעלות לך סימני שאלה. בראש ובראשונה, האם את משתפת את אותם אנשים, אני מניחה שהתשובה על כך תהיה לא. כי אם היית משתפת אותם, הם היו מכניסים אותך לעולמם. וכאן באה השאלה, למה את לא משתפת אותם, מאיזה סיבות? אולי, בדיוק כמוהם, לא חשבת שזה יעניין אותם, אולי חשבת שהם לא מספיק טובים בשביל שישתפו אותם (או אולי טובים מדי) יש המון תירוצים וסיבות. בכל מקרה, כדי לקחת חלק בעולמם של אחרים, את צריכה לתת קצת מעצמך. כן, זה מפחיד, כי צריך להסתכן פה ואפשר להיפגע, אבל דווקא בגלל זה, אנשים יעריכו את הסיכון שתקחי כשתחשפי את עצמך ואז פתאום תגלי שאנשים נמשכים לספר לך ולשתף אותך בעולמם. הגיוני מה שאמרתי?

 

[ailag]

יש את החתול של שרדינגר

הוא נמצא בקופסה סגורה ואטומה לרעש או כל דבר אחר ויורים בו כדור, בגלל החומר של הקופסה יש סיכוי שהכדור פגע, ויש סיכוי שהוא נעצר בכניסה. איך שרדינגר ידע שהחתול מת? ויותר חשוב, למה הוא עושה ניסויים בחתולים??

 

[זיו25]

בטח שמובן.

ואת יכולה להתסכל על זה גם כך. לך יש פורום שאת מנהלת וכולו שלך... ולהם - אין. איך זה? בברכה, זיו.

 

[The Charmd One]

אויי זה מזכירר לייי../images/Emo79.gif

שנניח מישהו מדבר איתי על מישהו אחר ואומר את לא מכירה אותו זה משגעעעע אותיייייי!!! כאילו מאיפה לך לדעת?! אולי אני כן מכירה אותו?! מה זה הקביעת עובדה הזאת?! מילא אני לא חושבת שאת מכירה...לא נראה לי שתכירי... או משהו כזה.. אבל בכזה ביטחון! זה כאילו לומר את בחיים לא תכירי אותו, אין לך חיים כמו שלי יש או משהו כזה.. חחח כן סליחה זה הזכיר לי והייתי חייבת להוציא... אז אני באה מהצד השני...אבל הבתני את הכוונה שלך לפחות...חחח

 

[נ ו מ י]

מרשה לעצמי לענות

אף פעם לא דיברתי וזאת לא כי התביישתי (זה אינטרנט לעזאזל- המציאו אותו בשביל שלא נתבייש...) אלא משום שזו הפעם הראשונה שלי כאן.. אני מסכימה איתך מאוד מאוד, ולא רק שזה מפתיע אותי שלחברים שלי יש חיים, אלא אף מרגיז אותי שאני לא תמיד בראש מעייניהם... וזה התחיל כשכולם התגייסו/ יצאו לשנת שירות, ופתאום המעגל החברתי של כל אחד התרחב, ולכולם יש חברים חדשים, שהם לא חברים שלי...

 

[YeLLOw AnGeL]

כל כך מוכר ומעצבן ../images/Emo10.gif

אבל לא נראה לי שיש מישו שזה לא קורה לו כי בעצם כל אחד קודם כל סובב סביב עצמו ורק אז "שם" על העולם