הגוף זוכר?

[flaming june]

הגוף זוכר?

ילדתי בדצמבר 2010. כלומר במהלך חודשי הקיץ הייתי בהריון.
גם בשנה שעברה סביב תקופת האביב/קיץ וגם כעת אני מרגישה את אותה תחושת גועל שהרגשתי במהלך ההריון (בחילות, רגישות גדולה מאוד לריחות, תשישות, קצת חרדות, אותם הזכרונות, מעין "פלשבקים"). אני מרגישה קצת כאילו הגוף שלי זוכר את התקופה "ההיא", את ההריון, ובכל פעם כשמגיעה התקופה הזאת הוא קצת "חוזר" לזה, או שאולי אני סתם מדמיינת, וזה פשוט החום שמעצים כל מיני תחושות?
מישהי יודעת על מה אני מדברת?

 

[שונצו]

יודעת על מה את מדברת אבל לא יודעת להסביר

גם הגוף שלי זוכר את זה, ולא רק זה- כָמֵהַ לזה.

כלומר, מאוד אהבתי להיות בהריון, בשתי הפעמים - לדעתי זה אחד הדברים המדהימים בגוף שלנו - והריון זה דבר נורא סקסי בעיני.
ואני, מסתבר, אוהבת ללדת (וקל לי, מטבע הדברים. זה בדרך כלל ככה, לא? אנחנו אוהבים דברים שקל לנו לעשות?),

אז גם לפני ההריון עם עמרי, וגם עכשיו אחרי שהוא נולד, היו ויש לי תחושות כאלה של פרפורים בבטן, כאילו אני עוד בהריון....

שלא לדבר על חולשות וצרבות ובחילות....
אבל יכולות להיות אינסוף סיבות לתחושות האלה, לא בהכרח הריון.

הייתי שוקלת ברצינות פונדקאות לו לא הייתי מוטרדת ממה יקרה עם הילד אחרי שאלד אותו.

 

[Nia11]

לדעתי זה הראש ולא הגוף...

אם אני מזהה נכון את מה שאת כותבת, יכול להיות שיש לך איזה עניין לא פתור עם התחושות הלא נעימות האלה,
וכשמגיעה התקופה הזאת, זה טריגר לזיכרון, ואז הזיכרון משליך על הגוף את התחושות.
כאילו הזיכרון שלך, דרך הגוף, מאותת לך לסגור את הפרק הזה.
מדבר אליך?

 

[flaming june]

מנסה לסגור את הפרק הזה ע"י הדחקה

זה כנראה לא כ"כ עובד

כן, מה שכתבת זה מצב שאני מודעת אליו לגבי עצמי.
גם הייתה תקופה שהתעניינתי בעיבוד חווית הלידה אבל החלטתי שממש לא מתחשק לי לחזור לשם.
זו, אגב, אחת הסיבות שבגללן אני לא רוצה עוד ילדים.

 

[Nia11]

כן, זה בדרך כלל לא עובד. והחדשות הטובות -

למעשה זה עבורך, עבור ההחלמה שלך.
ועוד חדשות טובות - את ממש לא חייבת להתגבר על זה לבד או דרך מה שנקרא 'עיבוד חווית הלידה'.
אני עובדת עם נשים שחוו טראומות בלידה מאד בהצלחה, ואני עושה את זה ללא מילים, דרך טיפול אנרגטי, ובלי צורך לחוות מחדש את הטראומה.
אני ממליצה בחום שתחפשי משהו בכיוון הזה.
כך יהיה לך חופש להחליט אם את באמת לא רוצה עוד ילדים, או שאת נמנעת בגלל החוויה הזאת.

 

[john111]

וודאי שהגוף זוכר

יש עדויות מחקריות מרתקות שיש דברים שנחקקים בזיכרון הפרוצידורלי, ומשפיעים עלינו בצורה לחלוטין לא מודעת. הזיכרון הפרוצידורלי הוא הזיכרון של איך לעשות (למשל איך לנסוע באופנים, איך ללכת, איך לנהוג). אנחנו מאוד מתקשים לדבר עליו בחלק המודע והשכלי (ולכן למשל קשה להסביר איך לנסוע על אופנים...) אבל הגוף זוכר. יש עדויות למשל שאנשים שמתבקשים לעמוד זקוף (בלי שהם יודעים שזו המטלה, יש סיפור כיסוי) חשים למשל יותר גאווה, ואנשים שמכווצים את היד אל הגוף חשים יותר חיבה מאשר אנשים שמכווצים את היד רחוק מהגוף (תחשבו לבד למה זה קורה).
מעבר לגוף, גם הנפש זוכרת. הדוגמא הכי טובה זה אנשים שעבור אירוע טראומטי וחווים אחרי זה פלאשבקים של ריח או של צלילים. הם אכן מריחים ריח למרות שהוא לא קיים.
מה שצריך כנראה זה לשאול את עצמך למה זה קורה, האם יש משהו בחוויה שלא עובד לגמרי ומצריך עיבוד

 

[oggi2]

אני יכולה לספר, להבדיל

שבערך שלוש שנים לא רכבתי על אופני הכביש שלי, חמש שנים לפחות עברו מאז הפעם האחרונה שטיפסתי איתם בהרי ירושלים ורמות בית שמש, וכל פעם שאני עושה את העליות (והירידות האלו) ברכב, או רק חושבת על המקום, הרגליים והראש זוכר בדיוק איך זה הרגיש.
שלפעמים אני כמעט נמנעת מלנוע לאיזור לטייל רק בגלל התחושות האלו והכאב הקל בלב. עניין לא פתור- ללא ספק..
כנ"ל לגבי שחייה וריצה למשל. אחת משיטות ההרגעות שלמדתי הייתה לדמין את הפעולה ולהרגיש כמעט את אותה השפעה על הגוף שיש לפעולה עצמה.

 

[פולספגן]

לפי אייל שני גם העגבניה זוכרת

ברור שהוף זוכר וזה אנחנו רואים יפה מאוד בזיקנה, כאשר כל החטאים שעושים כשצעירים צצים להם.

 

[בטט הקרה]

קיבלת כבר מחזור?

אני הרגשתי בדיוק כך לפני כמה חודשים (כלומר כמו בהריון) וכמה שבועות אחר כך קיבלתי מחזור ראשון אחרי הלידה.

 

[flaming june]

כן, קיבלתי.

בדיוק שנה אחרי הלידה קיבלתי.
התחושות הללו איתי כבר המון זמן.

 

[תמרימא]

אני!!!

 

[תמרימא]

אוף ברח לי...

אני מכירה! נכנסתי להריון לפני שנה ותשעה חודשים בערך, כשהתחילו הבחילות כל עצי הפיקוס בקיבוץ נתנו פרי, פיקוס הגומי מסריח! לא יכולתי לצאת מהבית כי בחצר שלנו היה פיקוס כזה, לא יכולתי לפתוח חלונות! היה זוועה!
שנה מאוחר יותר, לא יכולתי להריח את אותו הריח או כמו שאמרתי "פיקוס הגומי לעולם ישוב להיות תמים כמקודם".

אני גם מאמינה שזה בראש, זה מזכיר לנו את האיכס ומעלה בנו את זיכרון האיכס. יש הרבה ריחות שמתקשרים אצלי לתחושת בחילה ואני לא מסוגלת להריח אותם (חלק גדול מהם מטהרי אויר של שרותים...).
תזכירי לעצמך שאת כבר לא בהריון ולא אמורה להרגיש רע מריחות, על המוח שלי זה עבד. לא היה לי פחות מסריח אבל יכולתי לחיות עם זה...

 

[john111]

זה נקרא התניה קלאסית

ועל זה בנוי מה שנקרא taste aversion - אתה אוכל אוכל מסוים, סובל מקלקול קיבה שלא נגרם בגללו, ומאז איננך יכול לאכול יותר את האוכל הזה כי הגוף "למד" לקשר דרך התניה את הטעם מהאוכל לקלקול הקיבה. אני למשל לא יכול לאכול לצערי קישואים בתנור בדיוק בגלל זה....

 

[Nia11]

לפחות חטפת את זה 'בקטנה'

 

[flaming june]

אני אומרת לעצמי שזה בראש,

שאני כבר לא בהריון. זה לא עובד. בשניה אני חוזרת ל"אז".
יש ריחות שהרחתי אז ונתפסו אצלי רע כ"כ, שמאז כל פעם שאני מריחה אותם פשוט בא לי להקיא.
זה גם מדכא אותי. כי אני זוכרת כמה רע הרגשתי בהריון. ופתאום אני גם נעשית חרדתית ואולי זה נשמע מוגזם אבל מגיעה עם זה איזו תחושה של תשישות נפשית. קשה להסביר את זה במילים.
מדובר בעשרות, אם לא יותר, של סוגים של סבונים שונים, אבקות ומרככי כביסה, שמפו מסוגים שונים, קרמים שונים, חומרי ניקוי ועוד ועוד...
וזה לא רק הריחות. זה משהו באוויר של התקופה הזאת שפשוט "זורק" אותי לאז.
הריחות זה רק חלק קטן מכל העניין.