מעט נכון והרבה לא נכון אצל שטרסלר
מומלץ לקרוא את מאמרו של שטרסלר ולנתח אותו בצורה מפוקחת. לדבריו של שטרסלר יש חשיבות כי הוא אחד העיתונאים הכלכליים המובילים והדעתנים בישראל. אעפ"כ שטרסלר לא מחוסן מטעויות, אפילו טעויות גדולות. הוא מדגים מה קורה לבעל מקצוע כששיקולים בלתי-מקצועיים מתחילים להשפיע על שיקול דעתו. אתחיל עם מה שנכון אצל שטרסלר. שטרסלר צודק שבלי סיום הטרור והאינתיפאדה המשק הישראלי לא יוכל לממש את פוטנציאל הצמיחה ה*תיאורטי* שלו. היוצא מזה הוא שיש לנו אינטרס מובהק בסיום הטרור והאינתיפאדה ובהסדר עם הפלסטינים. אבל האם זה כל הסיפור? האם אין חשיבות לשאלה *איך* לסיים את הטרור ו*איזה* הסדר רצוי לנו? תמצית המאמר נמצאת בקטע הבא: >>אך דווקא שר האוצר, הרוצה כל כך להשיג צמיחה, כדי להוכיח הצלחה, אינו מסכים להבחנה זו. נתניהו אומר, שהסכם אוסלו הציב בראש הרשימה את השלום, אחר כך את הצמיחה, ובסוף את הביטחון - והסכם אוסלו נכשל. לכן הוא מציע סדר הפוך של הדברים. הוא מציב בראש הרשימה את הביטחון; כלומר, סיום מוחלט של פעולות הטרור. זה יביא בעקבותיו את חידוש הצמיחה המהירה, ורק אז, במקום השלישי, יגיע הסדר השלום. אבל איך משיגים את סיום הטרור ואת הביטחון בלי הסכם מדיני, בלי ויתורים ופינוי התנחלויות? לנתניהו פתרונים.<< משונה מאוד ששטרסלר לא הפנים בכלל את המשמעות של כישלון אוסלו. מה הרבותא ב'הסכם' עם הפלסטינים העומד על כרעי תרנגולות, מותיר על כנם את אירגוני הטרור ומזניח את האינטרסים הבטחוניים של ישראל? כישלון אוסלו הוכיח שאסור לנו להגיע לעוד הסדר כדוגמתו שיתפוצץ לנו בפנים וימוטט את כל הבניין. איך אפשר להמליץ על תרופה שלא ריפאה את המחלה, אלא גרמה לסיבוכים? האם כשאדם חולה עליו לקחת כל תרופה שיביאו לו מבלי לבדוק מה הוא מכניס לפיו? אי-אפשר שלא להסכים עם סדר הדברים של נתניהו: קודם הביטחון, לפחות יסודות הביטחון (חיסול הטרור), ורק על הבסיס הזה הייתר. דיברתי למעלה על פוטנציאל הצמיחה ה*תיאורטי* של המשק הישראלי (5% בשנה). יש לכך סיבה פשוטה: ללא פיתרון יסודי של בעיות הביטחון של ישראל ביחסיה עם הפלסטינים לא ניתן להגיע לצמיחה בת-קיימא בסדר הגודל הזה. ייתכן שאם שרון יחתום על איזושהי פיסת נייר של 'הסכם' עם הרש"פ תהיה בטווח הקצר אופוריה חדשה והמשק יזנק אל על. אבל עד מהירה יתמוטט הכל בדם ואש ומה'פוטניאל' יישארו רק פוטנציאל ועיי חורבות. ועוד הערה: שטרסלר מצטט ממחקר של שני כלכלנים שהגיעו למסקנה שהמשק הישראלי נופל למיתון כמו ב-67' כאשר המדד לכך הוא שיעור התמ"ג הישראלי ביחס לתמ"ג האמריקאי. היחס הזה, כך הם טוענים, ירד והגיע למה שהוא היה ב-67', כלומר 43%. אבל זאת טענה מטעה ומשונה, שלא לומר דמגוגית, ומצער לשמוע אותה ממשקיף חד עין בד"כ כמו שטרסלר. אם כבר רוצים להשוות אז נכון יותר יהיה להשוות את ישראל לאירופה ולא לארה"ב שידעה בשנות ה-90 שיעורי צמיחה גבוהים הרבה יותר מאשר אירופה. חוץ מזה השוואת התוצר לנפש לא תמיד נכונה ובמיקרה שלנו אפילו מטעה באשר לתיאור עוצמתו האמיתית של המשק הישראלי. כידוע גדלה אוכלוסיית ישראל בתקופה זאת כמעט פי שלושה לעומת גידול הרבה יותר נמוך בארה"ב וגידול נמוך ביותר באירופה. הדינמיקה של ההתפתחות הכלכלית של ישראל בתקופה זו חזקה לאין שיעור בהשוואה לארה"ב ובוודאי לאירופה. ישראל של היום היא מדינה אחרת לחלוטין ממה שהיתה לפני 36 שנים. גם כשהוא משווה את הצמיחה בשנה הזאת או הבאה לצמיחה בארה"ב ובאירופה שטרסלר חצי מטעה. נכון שהכלכלה האמריקאית מתאוששת ומנבאים לה 4% בשנה הבאה. אבל אירופה במצב הרבה יותר קשה. במדינות העיקריות שם תהיה השנה 'צמיחה שלילית' ובנוגע לשנה הבאה מדברים על משהו כמו 1% שזה למעשה קיפאון אם לא נסיגה. להערכתי, השיפור במצב הביטחון עם בניית הגדר והצלחת האמצעים האחרים למלחמה בטרור יגדיל גם את הסיכויים להסדר מדיני כי הפלסטינים יווכחו לדעת יותר ויותר שהאינתיפאדה מובילה אותם לאסון והסיכוי היחיד שיש להם הוא במו"מ להסדר. התחלה של התפכחות אנחנו רואים אצלם כבר היום. לא אופתע אם תחזיותיו הקודרות של שטרסלר יתפוגגו ונראה בשנה הבאה התפתחויות חיוביות במשק ויציאה מהמיתון (מותנה כמובן גם בהצלחת הרפורמות הכלכליות והחברתיות - על כך שטרסלר לא מדבר בכלל).