הבשלה מהירה

hanacaufman

New member
הבשלה מהירה

האם התעסקות התינוק/הילד בעצמו תורמת לבגרותו הנפשית והשכלית או שמא רק מעכבת את בגרותו הנפשית והשכלית ? האם יש דבר כזה שאדם בתקופה קצרה יחסית פתאום מתבגר ? האם אדם מתבגר (שכלית ונפשית) מהר בעקבות טראומות או שמתבגר מהר יותר בעקבות תנאי חיים נוחים ורגועים יותר ? האם אדם (לא משנה באיזה גיל, אפילו בגיל 70) יכל פתאום (תוך חודש חודשיים) להתבגר ? - איזה שינויים יכולים לקרות לו כדי להביא להבשלה נפשית ושכלית כל כך מהירה שכזאת ?
 
התבגרות, הארה או מה שביניהם../images/Emo62.gif

אהבתי מאוד את השאלה הנוגעת להתבגרות בעקבות טראומה, לעומת התבגרות בעקבות תנאי חיים נוחים ורגועים, ואני בוחרת להגיב דווקא בעניין זה. אני מצמצמת אותה להסתכלות על החיים משני קצוות: בקצה אחד נמצא המקום הקשה, הטראומטי, הלא נוח, המקום שדוחף אותנו לרצות שינוי..לרצות לפתור את הבעיה, להתמודד, להתבגר או לגדול. בקצה השני נמצא המקום הבטוח, הרגוע, המקום בו תנאי החיים טובים שלמעשה משאירים לנו מקום פנוי. במקום להיות מוטרדים באיך להתקיים, איך לשרוד, יש לנו פנאי להתעסק בעניינים פחות יום יומיים, ללמוד, להתעניין, להתפתח להקשיב למה שאני באמת רוצה לעשות בחיים לאו דווקא מה שאני חייב או נאלץ. מכאן או מכאן אפשר להבשיל נפשית ושכלית, אפשר לחשוב ולהאמין שהתפתחות יכולה לבוא רק ממקום של חוסר. ואפשר לבחור גם אחרת. זו דעתי.
 
יש עוד משהו

שקשור לתהליך למידה בניסוי וטעייה. לא תמיד יודעים להסיק את המסקנה הנכונה למה ניסוי/או ניסיון מסויים הצליח. לעומת זאת אם טועים, אפשר ללמוד דבר או שניים על הטעות ועל הדרך שהובילה לטעות. אם נלך בקו הזה ולאו דווקא ל*טראומה* - אנשים בהחלט לומדים יותר כשדברים לא הולכים חלק. התקלות בדרך מגרות את המחשבה, את הצורך בפיתרון בעיות, ופותחות עוד אפשרויות להתבוננות שלא חשבנו עליהם. גם היכולת "להקשיב למה אני באמת רוצה" ולבחור, צריכה להישען על אופציות שונות ועל היכולת להגיד גם מה "לא". אם הכל הולך בסדר, איך נדע מה לא? אני מאמינה שלשם התפתחות, הבשלה, התבגרות (או מה שתקראו לזה), הנסיון השלילי לא פחות חשוב מזה מהחיובי.
 
למעלה