הבראתי מפיברומיאלגיה
מזמן לא ביקרתי כאן. ותיקי הפורום אולי זוכרים אותי.
לפני שש שנים חליתי בפיברומיאלגיה וcfs-. פתחתי את הבוקר בכדורים, וסגרתי את היום עם כדורים אחרים. הצלחתי לתפקד בקושי רב, ידעתי ששעות הערות שלי מוגבלות, וגם התרגלתי לחיות עם כאבים, להשאר בבית כשכולם יוצאים לטיולים, לחלק את משימות היום למנות קטנות, ללכת לישון כל ערב בשמונה בערב...
זאת היתה השיגרה שלי. למדתי לקבל את המחלה, להודות על כך שאני מסוגלת להגיע לעבודה, ולא ציפיתי יותר מידי מהחיים. הילדים שלי התרגלו לאמא עייפה, ולא ציפו ממני ליותר מידי נוכחות, ולא ליותר מידי שמחה.
במקרה פגשתי מטפל בסדנא שהלכתי אליה בעיקר מתוך סקרנות. אחרי עשר שנות טיפול פסיכולוגי קונבציונלי, היה משהו מרענן בגישה שלו, והחלטתי ללכת אליו לכמה פגישות.
לא חשבתי בכלל על הפיברומיאלגיה. מבחינתי, הפיברו היתה חלק מחיי, וכל מה שהיה עלי לעשות זה ללמוד לחיות איתה, לקבל אותה ולהשלים איתה.
אבל אחרי שתי פגישות נירוואן שאל אותי בשיא הטבעיות : " אבל, את לא רוצה לטפל בזה? בעייפות הזו, בכאבים? את לא רוצה להתפטר מהתרופות? "
הסתכלתי עליו בחוסר אמון מוחלט. הוא אמנם בן אדם מדהים, אבל הוא לא קוסם.
הוא לא יכול לרפא מחלה כרונית שממנה אני סובלת יותר מחמש שנים, שאושרה על ידי כל המומחים ושממנה אני סובלת מכל הסימפטומים.
אבל לא היה לי מה להפסיד. וכפי שכבר כתבתי, הוא בן אדם מקסים ומיוחד. גם בעלי שהכיר אותו מאד סמך עליו, ולפחות, לטיפול שלו אין תופעות לוואי...
אחרי שני טיפולים, הרגשתי כבר כל כך יותר טוב שזה היה לא יאומן.
נירוואן הציע שאני אפסיק עם התרופות.
זה כבר נשמע ממש מופרך. אבל, הרגשתי טוב. ממש טוב. אז הלכתי לרופא. הוא נתן לי הנחיות איך להגמל בצורה הדרגתית מתרופה אחת, ואמר לי שכשאני אסיים איתה, נתחיל גמילה מהשניה.
אחסוך לכם את סיפור הגמילה שגם הוא היה מפתיע, אך תוך שבועיים, הפסקתי עם כל התרופות, ללא שום תופעות לוואי.
הלכתי עוד כמה פעמים לנירוואן. הוא משלב כל מיני סוגי טיפולים, ריברסינג, ביו-אנרגיה, הילינג ועוד... עבר בטיפולים על כל נקודה כואבת בגוף שלי (והיו המון
) ובסבלנות ונתינה אין סופית, טיפל בכל אחת ואחת מהן עד אשר הכאב חלף.
לאט לאט, התחילה להצטייר לי בתודעה שאני כבר לא חולה.
השעות הערות שלי ביום התארכו, היכולת שלי לעבוד, היכולת שלי לבלות עם המשפחה, לעסוק בפעילות גופנית. פתאום הבנתי שאני אפילו יכולה לשקול אפילו להכנס להריון מחדש. דבר שכבר ויתרתי עליו מזמן, חלום שלא העזתי לחלום אפילו לפני כן.
פתאום הבנתי שכל החיים שלי לפניי. שאני יכולה לחזור לחלום, לתכנן, להנות...
לפני שבוע הבן הבכור שלי חגג יום הולדת ויכולתי לרקוד עם בעלי. וכשכולם כבר התעייפו, עוד המשכתי לרקוד, לצחוק ולהשתולל עם הילדים
אנשים רואים אותי ואומרים שאני קורנת. הם לא מבינים שקיבלתי את חיי בחזרה במתנה.
בשבוע שעבר, הייתי אצל הקוסמטיקאית, דבר שלא עשיתי 6 שנים. היא ישר ראתה את השינוי אצלי.
סיפרתי לה את הסיפור והבנתי שאני לא יכולה לשמור אותו רק בשבילי. יש עוד אנשים שיכולים לקבל את חייהם בחזרה. יש עוד אנשים שיכולים להתרפא ולהנות מהחיים.
אז הנה, אני כאן.
חיה, שמחה, זקופה, עם אור בעיניים ועם שפע של אנרגיות לעצמי, למשפחה שלי, ולכל הסובבים אותי.
אני לא יודעת אם מותר לפרסם כאן שמות של מטפלים, אבל אשמח לתת פרטים לכל מי שרוצה לחזור לחלום
מזמן לא ביקרתי כאן. ותיקי הפורום אולי זוכרים אותי.
לפני שש שנים חליתי בפיברומיאלגיה וcfs-. פתחתי את הבוקר בכדורים, וסגרתי את היום עם כדורים אחרים. הצלחתי לתפקד בקושי רב, ידעתי ששעות הערות שלי מוגבלות, וגם התרגלתי לחיות עם כאבים, להשאר בבית כשכולם יוצאים לטיולים, לחלק את משימות היום למנות קטנות, ללכת לישון כל ערב בשמונה בערב...
זאת היתה השיגרה שלי. למדתי לקבל את המחלה, להודות על כך שאני מסוגלת להגיע לעבודה, ולא ציפיתי יותר מידי מהחיים. הילדים שלי התרגלו לאמא עייפה, ולא ציפו ממני ליותר מידי נוכחות, ולא ליותר מידי שמחה.
במקרה פגשתי מטפל בסדנא שהלכתי אליה בעיקר מתוך סקרנות. אחרי עשר שנות טיפול פסיכולוגי קונבציונלי, היה משהו מרענן בגישה שלו, והחלטתי ללכת אליו לכמה פגישות.
לא חשבתי בכלל על הפיברומיאלגיה. מבחינתי, הפיברו היתה חלק מחיי, וכל מה שהיה עלי לעשות זה ללמוד לחיות איתה, לקבל אותה ולהשלים איתה.
אבל אחרי שתי פגישות נירוואן שאל אותי בשיא הטבעיות : " אבל, את לא רוצה לטפל בזה? בעייפות הזו, בכאבים? את לא רוצה להתפטר מהתרופות? "
הסתכלתי עליו בחוסר אמון מוחלט. הוא אמנם בן אדם מדהים, אבל הוא לא קוסם.
הוא לא יכול לרפא מחלה כרונית שממנה אני סובלת יותר מחמש שנים, שאושרה על ידי כל המומחים ושממנה אני סובלת מכל הסימפטומים.
אבל לא היה לי מה להפסיד. וכפי שכבר כתבתי, הוא בן אדם מקסים ומיוחד. גם בעלי שהכיר אותו מאד סמך עליו, ולפחות, לטיפול שלו אין תופעות לוואי...
אחרי שני טיפולים, הרגשתי כבר כל כך יותר טוב שזה היה לא יאומן.
נירוואן הציע שאני אפסיק עם התרופות.
זה כבר נשמע ממש מופרך. אבל, הרגשתי טוב. ממש טוב. אז הלכתי לרופא. הוא נתן לי הנחיות איך להגמל בצורה הדרגתית מתרופה אחת, ואמר לי שכשאני אסיים איתה, נתחיל גמילה מהשניה.
אחסוך לכם את סיפור הגמילה שגם הוא היה מפתיע, אך תוך שבועיים, הפסקתי עם כל התרופות, ללא שום תופעות לוואי.
הלכתי עוד כמה פעמים לנירוואן. הוא משלב כל מיני סוגי טיפולים, ריברסינג, ביו-אנרגיה, הילינג ועוד... עבר בטיפולים על כל נקודה כואבת בגוף שלי (והיו המון
לאט לאט, התחילה להצטייר לי בתודעה שאני כבר לא חולה.
השעות הערות שלי ביום התארכו, היכולת שלי לעבוד, היכולת שלי לבלות עם המשפחה, לעסוק בפעילות גופנית. פתאום הבנתי שאני אפילו יכולה לשקול אפילו להכנס להריון מחדש. דבר שכבר ויתרתי עליו מזמן, חלום שלא העזתי לחלום אפילו לפני כן.
פתאום הבנתי שכל החיים שלי לפניי. שאני יכולה לחזור לחלום, לתכנן, להנות...
לפני שבוע הבן הבכור שלי חגג יום הולדת ויכולתי לרקוד עם בעלי. וכשכולם כבר התעייפו, עוד המשכתי לרקוד, לצחוק ולהשתולל עם הילדים
אנשים רואים אותי ואומרים שאני קורנת. הם לא מבינים שקיבלתי את חיי בחזרה במתנה.
בשבוע שעבר, הייתי אצל הקוסמטיקאית, דבר שלא עשיתי 6 שנים. היא ישר ראתה את השינוי אצלי.
סיפרתי לה את הסיפור והבנתי שאני לא יכולה לשמור אותו רק בשבילי. יש עוד אנשים שיכולים לקבל את חייהם בחזרה. יש עוד אנשים שיכולים להתרפא ולהנות מהחיים.
אז הנה, אני כאן.
חיה, שמחה, זקופה, עם אור בעיניים ועם שפע של אנרגיות לעצמי, למשפחה שלי, ולכל הסובבים אותי.
אני לא יודעת אם מותר לפרסם כאן שמות של מטפלים, אבל אשמח לתת פרטים לכל מי שרוצה לחזור לחלום
