המסורתי מזכיר לי חידת היגיון ידועה:
לפניך עומדים שלושה אנשים. ידוע, שאחד מהם תמיד דובר אמת, אחד מהם תמיד דובר שקר, ואחד מהם בלתי צפוי לחלוטין, כלומר יכול כל פעם לומר אמת או שקר, בלי קשר לדבריו בפעם הקודמת. השלושה, כמקובל בחידות מסוג זה, יודעים הכל אחד על השני. החידה היא: איך אפשר ב-3 שאלות בלבד (של "כן" או "לא"), כל שאלה מופנית לאדם אחד בלבד, לא חשוב למי, לזהות מי הוא מי? ברור, שהאדם העונה ככל העולה בדעתו, אמת או שקר, הוא הערמומי ביותר מבין השלושה, כי מטרתו היא בדיוק להקשות עליך לפתור את חידת ההיגיון! בדיוק אותו מזכיר לי המסורתי, אם כי האנלוגיה כמובן אינה שלמה. לעתים הוא בונה את טיעוניו בהיגיון פנימי משלו, ולפעמים משתטה ועושה עצמו לא מבין. להבדיל מהגברת המפורסמת אין לא כמובן בעיות בהבנת הנקרא, אבל, בגדול, הרי לא אכפת לו מה אני אישית חושב עליו. דבריו הרי מכוונים כמובן לא אלי. לכן הוא מרשה לעצמו, ועוד איך, לחרוג מגבולות ההיגיון הפורמלי, לעשות את עצמו כלא מבין את השאלות המופנות אליו, בזמן ששנינו, הוא ואני, מבינים מצויין את המשחק. ברור שאתה צודק, שמדובר פשוט בהשקפת עולם.