הבנות שישבו לידי הבוקר
כל בוקר של בדיקה אני משכימה קום, נוסעת ומגיעה למרפאה/יחידה. שם אני לוקחת מספרים וממתינה לתורי.
לידי אתן יושבות כולכן, צעירות, מבוגרות, שיער חלק, שיער מתולתל, בלונדיניות, אדמוניות, שחורות. עם נעליי עקב, כפכפים, מגפיים, בשמלות, במכנסיים מחויטים...
ואני חושבת לעצמי במה אנחנו דומות? במה אנחנו שונות?
ואני ממשיכה להביט בכן, רואה שכל אחת מוטרדת איך יהיו תוצאות בדיקות הדם, האם ימצאו וריד, כמה זקיקים יהיו באולטראסאונד, השעה כבר מאוחרת, שוב אאחר לעבודה...
אבל אף אחת לא יוצרת קשר עין... אני מרגישה שאנחנו מתנהגות כנועות, מבוישות, מתביישות... למה? הרי אנחנו כולנו נלחמות למטרה כל כך חשובה אנחנו צריכות להיות גאות בנו...
למה במקום להתאחד ולתמוך אחת בשניה, כמו שאחנו עושות בפורום הזה, למה אנחנו לא מצליחות לעשות במרפאה וביחידה...
אנחנו לא אומרות אחת לשניה בוקר טוב.. לא מאחלות בהצלחה..
אז מהיום אני מחליטה שמי שתסתכל אליי אני אחייך אליה, אני אגיד לה בוקר טוב ואאחל לה בהצלחה!
חיבוק גדול לכולן תהיו גאות בעצמכן!
מחכה למפגש
תלתן
כל בוקר של בדיקה אני משכימה קום, נוסעת ומגיעה למרפאה/יחידה. שם אני לוקחת מספרים וממתינה לתורי.
לידי אתן יושבות כולכן, צעירות, מבוגרות, שיער חלק, שיער מתולתל, בלונדיניות, אדמוניות, שחורות. עם נעליי עקב, כפכפים, מגפיים, בשמלות, במכנסיים מחויטים...
ואני חושבת לעצמי במה אנחנו דומות? במה אנחנו שונות?
ואני ממשיכה להביט בכן, רואה שכל אחת מוטרדת איך יהיו תוצאות בדיקות הדם, האם ימצאו וריד, כמה זקיקים יהיו באולטראסאונד, השעה כבר מאוחרת, שוב אאחר לעבודה...
אבל אף אחת לא יוצרת קשר עין... אני מרגישה שאנחנו מתנהגות כנועות, מבוישות, מתביישות... למה? הרי אנחנו כולנו נלחמות למטרה כל כך חשובה אנחנו צריכות להיות גאות בנו...
למה במקום להתאחד ולתמוך אחת בשניה, כמו שאחנו עושות בפורום הזה, למה אנחנו לא מצליחות לעשות במרפאה וביחידה...
אנחנו לא אומרות אחת לשניה בוקר טוב.. לא מאחלות בהצלחה..
אז מהיום אני מחליטה שמי שתסתכל אליי אני אחייך אליה, אני אגיד לה בוקר טוב ואאחל לה בהצלחה!

חיבוק גדול לכולן תהיו גאות בעצמכן!
מחכה למפגש
תלתן