הבן של מישהי מקסימה מעבודתי נהרג

haim29

New member
הבן של מישהי מקסימה מעבודתי נהרג

שלום לך בוקר ממש לא טוב. כרגע קיבלתי הודעה על-כך שבנה, בן ה-17 של מישהי מקסימה מהעבודה שלי נהרג אתמול בתאונת-דרכים. זהו בנה היחיד שהיה כל עולמה. אפשר לקבל איזשהי עצה, אם יש כזו, איך אפשר לעודד אותה, אם אפשר. בתודה מראש חיים
 

רחלי27

New member
לאבד...לעודד...להמשיך לחיות.....!

אני בוכה, הלב שלי קופץ בקצב מסחרר,היושבים סביבי אולי יכולים לשמוע טרקטור. אלוקים!! ההודעה שלך העלתה לי את הרגעים הקשים ביותר בחיי! ריאתי קלטת וידאו,שנאתי את הלבד וזה היה הפיתרון. טלפון החזיר אותי למציאות החדשה שאיתה התחלתי להתמודד יום יום ,שעה שעה, רגע רגע! אני לא שואלת למה זה קרה, אני לא מנסה לדמיין שאולי אראה אותם שוב בזמן הקרוב, אני רק מיתפללת לאלוקים שיתן לי כח להמשיך הלאה! לא ליפול! לנסות לעמוד בניסיון הזה....להצליח! את שני היקרים לי לא אחזיר ככה אבל אולי זו דרך לתת להם לישון את שנת עולמם בשקט! אני מיתגעגעת.....מאוד! בעלי ובני הגדול בן ה4 בטח תיסתכלים להם מלמעלה ומשתדלים להקל את הכאב. אלוקים שבשמיים: ע ד - מ ת י ?
 

haim29

New member
איך לעודד?

את נמצאת במצבה של אותה מישהי מקסימה. את יכולה להגיד לי ולכל מי שחלילה נתקל במצב דומה, למה היא מצפה? למה את ציפית? למה את מצפה? איך אמורים להתנהג? מה אמורים להגיד? צר לי מאוד מאוד לשמוע על המקרה המחריד שלך, אבל אני שמח להבין שיש לך כוח אדיר להמשיך. איך את עושה את זה, אם אפשר לשאול. אני מחפש תשובות בשבילה. בתודה מראש חיים
 

נלסון

New member
זה מאוד תלוי באופיו של האדם

שהאסון היכה בו. מה שבעיקר אתם צריכים לעשות למענה, הוא להיות איתה, לתמוך בה, להקשיב לה, ובעיקר לעזור, לעזור לארגן את כל אותם דברים קטנים או גדולים שעדיין נמשכים אך להורים המיוסרים אין את האנרגיה לטפל בהם. להיות שם גם במהלך השבעה ולדעת לא להעלם גם אחרי השבעה, ולהתמיד להשאר גם בתום השלושים, ובעיקר להוריד מהם את הנטל היום יומי השגרתי, כי מכורח המציאות הם יזניחו הכל, הכל יראה להם לא חשוב, לכן אתם החברים תמשיכו לתת תשומת לב לכל אותם דברים קטנים ולשאר המשפחה. לדאוג לא לתת לבית לשקוע בתוך המועקה הנוראית. תהליך האבל נמשך הרבה זמן והוא שונה מאדם לאדם, הוא לעולם לא מסתיים, אבל אחרי פרק זמן מסויים האדם האבל אוסף את עצמו ומחליט להמשיך בשיגרת חייו למען שאר המשפחה ולמען עצמו. ההנצחה גם לה יש חלק חשוב בתהליך, אוסף הדברים שהוא עשה, ההשגים שהוא השיג, האדם שהוא היה, כאשר כל אלו מתועדים ומונצחים, הם נותנים הרגשה שהאדם הותיר משהו אחריו על פני האדמה, כעיין צוואה שעל ממשיכי דרכו מוטלת החובה לקיים אותה. בכל מקרה שוב אני מזכיר, לא להעלם אחרי השבעה או אחרי השלושים, להמשיך וללוות את המשפחה לאורך כל התקופה הנדרשת עד אשר יחזרו לעמוד על רגלייהם. בתקווה לימים טובים יותר. נלסון.
 

רחלי27

New member
ההבנה היא העידוד!

חיים. תהיו לידה, תשמעו את כל מה שהיא מספרת לכם. תתענינו במה שמעניין אותה. אל תכריחו אותה לאכל, שתישתה הרבה.... תיתנו לה גם להיות לבד..להתחיל להרגיש שהיא צריכה להתמודד עם משהוא. זה מוזר כי כל אחד כ``כ שונה מהשני אבל אלו הדברים שעזרו לי. השוק מגיע יותר מאוחר. עכשיו עוד איך שהוא מיסתדרים איתו אבל המציאות היום יומית מחזירה אותך אחר כך כל יום לכאב! תראו לה כמה אתם אוהבים אותה. תחבכו לה עבודות פיסיות. שחיה והתעמלות ישחררו שרירים. אל תיגרמו לה לבכות אבל גם אל תפסיקו אותה כשהיא עושה את זה! אל תנחמו!אין תנחומים! אל תדברו על עתיד!!! תכאבו איתה את ההוה. קשה לי לאמר שזה עובר אבל ההרגשה לאט לאט מישתחררת. לי יש קטע מסובך יותר אולי ביגלל זה התהליך שלי איטי ומוזר! ושתדע שאלוקים נתן והוא מחליט מתי לקחת ולא יעזור לנו שום דבר! אף אחד לא אשם וכולנו כואבים. מקוה ששטף ההירהורים שלי מצליח לאבהיר משהוא. ואם במעט הצלחתי- והיה זה שכרי!!! סתם כך כל הכבוד לך על הדאגה שלך! וטוב לה שיש לה חברים כמוך........
 

haim29

New member
ממש תודה לנלסון ורחלי

על האמפתיה האדירה, שאין לי מילים לתארה, שגיליתם. היום בצהריים ההלוויה. אני מאמין שאצליח ליישם לפחות חלק מעצותיכם. שוב המון תודה. עוד מס` ימים, כשאולי יהיה לאמא המקסימה הזו, מושג שוב, איפה היא נמצאת, אמליץ לה להיכנס לפורום, ולפחות לקבל אמפתיה ממכם. אני לא בטוח שהיא תעשה את זה, כיוון שהעברית שלה לא ממש מדהימה, אבל אנסה. בכל אופן, יש לכם מושג על ארגון כלשהו שתומך במקרים כאלה? אולי ארגון שקשור לעולים, למרות שהיא עלתה כבר לפני משהו כמו שבע שנים. בתודה ושיהיה יום טוב, אם יכול להיות כזה. חיים
 

רחלי27

New member
מה שלומכם שם?

חיים. איך הימים והלילות? אתם מחזיקים מעמד?מה שלום החברה שלך?בעלה?וביכלל כולכם? אני מקוה שתיצור איתנו שוב קשר כאן.ומתפללת שתמשיכו רק קדימה!!! סתם שאלה באיזו שפה מדברת החברה שלך? שיהיה לך כל טוב , המון שמחה ורק שימחה! בי........
 

נלסון

New member
אני מצטרף לבקשתה של רחלי

מאחר ואנו מרגישים שותפים לצער ולאובדן, נודנ לך אם תשתף אותנו במה שקורה , ואולי גם נוכל ליעץ או לעזור ע``י הפניה נכונה, או עיצה מועילה מבעלי נסיון < לצערנו> תודה לך מראש ואל תשכח שהנוכחות שלכם הכי חשובה אחרי שכול המנחמים האחרים נמוגים להם אל תוך שיגרת חייהם, ואז המשפחה האבלה מרגישה את נטל הלהיות לבד. נלסון בתקווה לימים יותר טובים.
 

haim29

New member
קשה ביותר. תודה על ההתעניינות

בוקר טוב. קודם כל, תודה רבה לכם רחלי ונלסון על ההתעננינות. אתמול הייתי ב``בשבעה`` ואחרי מס` דקות שהייתה שתיקה מעיקה אמרתי לאישה המקסימה, שלמרות שאני מסופק אם זה יעזור לה להרגיש יותר טוב, ושהיינו מעדיפים כולנו לבוא לבקר אותה בנסיבות אחרות, חשוב לי להדגיש עד כמה ישנם הרבה אנשים בעבודה שמסרים עד כמה היא מקסימה, ואיזה אישה נדירה היא ןכדומה. לאחר מכן מבקר נוסף הצליח לסחוף אותה בסיפור אחרי ההיסטוריה שבסביביות קום המדינה שלנו, ובאופן שמאוד הפתיע אותי הוא הצליח לעלות חיוך על פניה ואפילו צחוק קטן אחד. אבל, במקביל, מישהי שבאה איתנו הלכה לחדר אחר בו ישבה אחותה, שסיפרה שכל ``קבלת הפנים`` הזו היא הצגה בשבילנו שהיא תוצאה של החינוך בחייה. ושאחרי שכולם הולכים, האישה המקסימה לא מדברת, רק יושבת בוהה בחלון, ומעשנת ומעשנת ומעשנת... לא שזה ממש מנחם אותי , אבל קצת מנחם אותי שאפילו כאשר היא מעמידה פנים,בשבילנו , בכ``ז, כאשר היא מחייכת, היא מחייכת. אני מקווה שכוונתי ברורה. בקשר לשאלה שרחלי שאלה. האישה המקסימה מדברת עברית סבירה (אך לא כל-כך קוראת/כותבת בעברית) ורוסית. בנוסף על-פי מה שהיא אמרה כנראה שבתום השבעה היא תחזור לעבודה, וזה יכול, לדעתי, להיות מאוד מאוד מועיל. חיים
 

רחלי27

New member
הצגות שכאלו......

חיים. תודה לאלוקים שהחברה שלך מציגה! היא תהיה בעזר ה בסדר! זה עיניין של זמן והרבה רצון!!!! תנו לה לפרק את הכאב, זה פשוט הכרחי!ואתה יכל לימסור לה ד,ש ממני! ישר כוחך!
 

haim29

New member
ושוב תודה, רחלי

רחלי, אני מניח שאת מסכימה איתי שאפילו אם המקסימה מציגה, בכ``ז היא חווה מעט מרגשות אחרים. ישנם כאלה שאין להם כוח אפילו להציג (כמו מישהי אחרת שאני מכיר). בכל אופן, עושה לי רושם שאת רוצה לדבר איתה,אם בא לך תכתבי משהו אליה, ואני מקווה מאוד שהיא תחזור לעבודה ואוכל להראות לה את שכתבת לה בפורום, או אם היא תסכים, אולי אני אעביר לך את כתובת הדו``אל שלה, או הטלפון. בקשר לפירוק הכאב, היא עושה זאת. היא מדברת בפשטות, האותו טון עדין-תמידי שלה על זה שהיא לא יודעת בשביל מה היא תחיה. ושאולי היא הייתה יכולה למנוע זאת איכשהו (בנה לקח לה את מפתחות הרכב, ללא רשות, מה עוד שלא היה לו רישיון). כמובן שאמרתי לה שזאת בשום פנים ואופן זו לא אשמתה. ושאנחנו מאמינים בה , בכוחה, ויודעים שהיא תתגבר (אני מאוד מקווה) נקווה מאוד לשבוע יותר טוב חיים
 
למעלה