הביטוי אוצר בלום (דיון מפורום אחר).

[SCOOTERMAN]

הביטוי אוצר בלום (דיון מפורום אחר).

בפורום אופנועים בפולגז התעורר ויכוח לגבי צורת המקור של הביטוי אוצר בלום. אחד הגולשים (סיטרא אחרא) כתב כי צורת המקור היא "אוצר בלוס" ובשל שיבוש העתקה הוחלפה ה"ס" ב"ם" ונוצר הביטוי אוצר בלום. לראייה הוא הביא את אבשלום קור. גולש אחר (אני) טענתי כי הטענה כי מדובר בשיבוש לשוני אומנם מובאת בפירוש של בעל התוספות לביטוי במסכת גיטין, אבל רש"י ואחרים מתייחסים מתייחסים לצורה בלום ולא בלוס. אשמח מאוד אם תוכלו לשפך אור נוסף על צורת המקור של הביטוי. תודה קישורים להודעות בפורום פול גז: http://www.bullshitdotcom.com/forums/showpost.php?p=430277&postcount=534 http://www.bullshitdotcom.com/forums/showpost.php?p=430577&postcount=536 http://www.bullshitdotcom.com/forums/showpost.php?p=430594&postcount=540 http://www.bullshitdotcom.com/forums/showpost.php?p=430599&postcount=541

 

[or99]

אם יוצאים מתוך נקודת הנחה...

שישנו ביטוי אחד בלבד והשני הוא שיבוש* (שזו הנחה די הגיונית לדעתי. באופן כללי, לא כ"כ סביר שיהיו במקרה בעברית שני ביטויים שאחד במ' סופית והשני בס'), אז לביטוי אוצר בלוס ישנו מקור שמכריע לטובתו, והוא המדרש שמביא התוס': "אמר ר' אלעזר למלך שהיו לו אוצרות בלוסים". במקרה זה הס' היא באמצע המילה, ונראה לי שיש הרבה פחות מקום לטעות. בנוסף לכך, הפירוש של בלוס - מעורבב (כמו עיסה בלוסה), יותר פשוט לדעתי עפ"י ההסבר של אבות דר"נ: "למה רבי עקיבא דומה לפועל שנטל קופתו ויצא לחוץ מצא חטים מניח בה מצא שעורים מניח בה כוסמין מניח בה עדשים מניח בה כיון שנכנס לביתו מברר חטים בפני עצמן שעורים בפני עצמן פולין בפני עצמן עדשים בפני עצמן. כך עשה ר' עקיבא ועשה כל התורה טבעות טבעות." (אפילו ששם במקור מופיע בלום, לפחות לפי הגרסה של פרויקט השו"ת). אם כי הגרסה בלום גם היא כנראה קדומה מאוד, שהרי היא מופיעה ברש"י וכן בכתבי היד של התלמוד. *כל מה שאכתוב הוא בהנחה שהגרסה בלוס שבבא בתרא והגרסה בלוסים שמבדרש נתמכת ע"י כתבתי היד של המקורות האלה. אין לי זמן כרגע לבדוק את זה. בנוסף לכך, כדאי לעיין גם בספר דקדוקי סופרים למקורות שבבבלי.

 

[or99]

*שבמדרש, *כתבי וכו'

 

[סוריאל]

מבחינה טקסטואלית

הגרסה 'בלום' מבוססת היטב: היא מתועדת בכל כה"י של הבבלי בגיטין (לפי מאגר עדי הנוסח של מכון ליברמן) וברוב כה"י של בבא בתרא נח ע"א ("[מיטה] של עם הארץ דומה לאוצר בלום"). המילה 'בלום' מופיעה עוד כמה פעמים בבבלי, כפי שציין רש"י: בנדרים סו ע"ב נזכר חוטם בלום ובבכורות מ ע"ב נזכרו גם פה בלום ורגליים מבולמות. בכל המקרים הללו ברור שמדובר במום גופני כלשהו, ולפי ההקשר יש להניח שהכוונה לנפיחות כלשהי, תיאור שמתאים גם לביטוי 'אוצר בלום' - אוצר מלא וממולא, מנופח ומוגדש (בבבא בתרא מונגדת מיטתו הגדושה של עם הארץ למיטה המסודרת של תלמיד חכמים). כל ההסבר הנ"ל טוב ויפה, אבל מה נעשה עם 'בלוסין' שבבראשית רבה? ייתכן שבאמת יש שתי מילים, בלוס ובלום, אחת במסורת בבל ואחת במסורת א"י (אגב, גם במקרה זה ייתכן שיש מילה מקורית אחת והאחרת היא שיבוש שלה, אלא שזהו שיבוש קדום מאוד). ייתכן גם ש(כמעט )כל כה"י של הבבלי שגויים, ואין מדובר בהנחה מרחיקת לכת כל כך. כה"י השלמים בד"כ מאוחרים יחסית ומוצאם מערבי (בעיקר מאשכנז [כלומר, פחות או יותר, גרמניה, צפון צרפת ומזרח אירופה של היום] ו"ספרד"), ובהחלט ייתכן שכולם (הם אינם מרובים, למען האמת) מייצגים מסורת נוסח משובשת. אבל עדיין יש לבדוק את הנוסח של בראשית רבא.