רועי החושב
New member
הביזיון שבשיטה
שיטה מחשבתית, פילוסופית או דתית או כלשהיא היא דבר מבזה, היכן החקירה בה? ועוד דבר- היות והמחשבה פועלת באסוציאציות, האם בכלל ניתן להשתמש במונח "שיטה" לגבי צביר של הקשרים? החיפוש אחר נקודת אחיזה מחשבתית, אחר ודאות, בהירות, אושר, או כל מונח אחר שמתאר איזה מצב של ידיעה מוחלטת, וגם החיפוש אחר ניגודו- מצב של אי חשיבה, שבו כביכול אתה "טבעי", שניהם מעשה פחדנות עלוב של רכיכות אל מול המורכבות של המציאות וחוסר אחידותה ביחס לחוויה (אי אפשר לחשוב שתי מחשבות בו זמנית). כל שיטה- מדעית, דתית או אמנותית, היא בזבוז זמן אם היא מכוונת להגיע להבהרת המחשבה. המחשבה מטבעה נועדה להיות חסרת בהירות יותר ויותר ככל שעובר הזמן, היא כמו אבן השוקעת בבאר. שוקעת... שוקעת... או כמו רשת של קורי עכביש שלוכדת חרק קטן, אין לו סיכוי להשתחרר, וככל שהוא נאבק הוא מסתבך יותר, וגם אם הוא לא נאבק, גורלו נחרץ. האם אתם יכולים להשלים עם זה? לקבל את זה שאתם הולכים להיות יותר מבולבלים ככל שהזמן עובר?
שיטה מחשבתית, פילוסופית או דתית או כלשהיא היא דבר מבזה, היכן החקירה בה? ועוד דבר- היות והמחשבה פועלת באסוציאציות, האם בכלל ניתן להשתמש במונח "שיטה" לגבי צביר של הקשרים? החיפוש אחר נקודת אחיזה מחשבתית, אחר ודאות, בהירות, אושר, או כל מונח אחר שמתאר איזה מצב של ידיעה מוחלטת, וגם החיפוש אחר ניגודו- מצב של אי חשיבה, שבו כביכול אתה "טבעי", שניהם מעשה פחדנות עלוב של רכיכות אל מול המורכבות של המציאות וחוסר אחידותה ביחס לחוויה (אי אפשר לחשוב שתי מחשבות בו זמנית). כל שיטה- מדעית, דתית או אמנותית, היא בזבוז זמן אם היא מכוונת להגיע להבהרת המחשבה. המחשבה מטבעה נועדה להיות חסרת בהירות יותר ויותר ככל שעובר הזמן, היא כמו אבן השוקעת בבאר. שוקעת... שוקעת... או כמו רשת של קורי עכביש שלוכדת חרק קטן, אין לו סיכוי להשתחרר, וככל שהוא נאבק הוא מסתבך יותר, וגם אם הוא לא נאבק, גורלו נחרץ. האם אתם יכולים להשלים עם זה? לקבל את זה שאתם הולכים להיות יותר מבולבלים ככל שהזמן עובר?