הדבורה מאיה
New member
הבועה שלי...
ושוב אני בתוך בועה לא לגמרי יודעת מה יכולה או מה רוצה מרגישה דברים אבל לא יכולה להוציא אותם החוצה. תוהה וחושבת אבל הכל נשאר עמוק בפנים. אולי מפחד מה יגידו, אולי מחשש לתגובות כואבות, אולי כי פשוט לא מוצאת את המילים לתאר מה מרגישה. מישהי שאני אוהבת (אהמ..אהמ..) אומרת לי תמיד שגם כשאני שותקת, רואים כיצד גלגלי המוח שלי מסתובבים... ות´אמת? זה נכון. תמיד חושבת לפני שאומרת, שואלת עצמי כל כך הרבה שאלות לפני ששואלת אחרים. כאילו מסגרת הבועה הזו, הנוצצת, מהווה חייץ חי לכל מה שבפנים. חושבת מחשבה, מגלגלת בראש, בודקת את הניסוח הכי עדין שרק אמצא, ואם לא הכל יהיה מושלם, בדיוק לפני התוכנית, היא לא תמצא את דרכה לאויר העולם. ועכשיו, אתם מתארים לעצמכם מה הולך שם בפנים? תוהו ובוהו, בלאגן אימיים, ואני מאבדת את עצמי בפנים. רוצה לכתוב שכואב, אבל אל מוצאת את הדרך הנכונה. רוצה לומר שכבד לי, אבל לא מוצאת את הדרך המתאימה שלי. רוצה להפסיק להעמיד פנים, להודות שצריכה עזרה, אבל באיזה מקום גם מפחדת לבקש כי אולי לא ארצה או אוכל לקבל אותה? הכל שם מתגלגל ומתערבל, כמו במכונת כביסה, רק שבניגוד לאותה מכונה שום דבר לא יוצא נקי יותר אולי בדיוק להיפך... יש לי כל כך הרבה בתוך הלב שלי רק שכל ההרבה הזה נשאר שם, לא מוצא את דרכו החוצה.. כאילו שהוא לא קיים. כואב לי לוחץ לי ואין מילים..
ושוב אני בתוך בועה לא לגמרי יודעת מה יכולה או מה רוצה מרגישה דברים אבל לא יכולה להוציא אותם החוצה. תוהה וחושבת אבל הכל נשאר עמוק בפנים. אולי מפחד מה יגידו, אולי מחשש לתגובות כואבות, אולי כי פשוט לא מוצאת את המילים לתאר מה מרגישה. מישהי שאני אוהבת (אהמ..אהמ..) אומרת לי תמיד שגם כשאני שותקת, רואים כיצד גלגלי המוח שלי מסתובבים... ות´אמת? זה נכון. תמיד חושבת לפני שאומרת, שואלת עצמי כל כך הרבה שאלות לפני ששואלת אחרים. כאילו מסגרת הבועה הזו, הנוצצת, מהווה חייץ חי לכל מה שבפנים. חושבת מחשבה, מגלגלת בראש, בודקת את הניסוח הכי עדין שרק אמצא, ואם לא הכל יהיה מושלם, בדיוק לפני התוכנית, היא לא תמצא את דרכה לאויר העולם. ועכשיו, אתם מתארים לעצמכם מה הולך שם בפנים? תוהו ובוהו, בלאגן אימיים, ואני מאבדת את עצמי בפנים. רוצה לכתוב שכואב, אבל אל מוצאת את הדרך הנכונה. רוצה לומר שכבד לי, אבל לא מוצאת את הדרך המתאימה שלי. רוצה להפסיק להעמיד פנים, להודות שצריכה עזרה, אבל באיזה מקום גם מפחדת לבקש כי אולי לא ארצה או אוכל לקבל אותה? הכל שם מתגלגל ומתערבל, כמו במכונת כביסה, רק שבניגוד לאותה מכונה שום דבר לא יוצא נקי יותר אולי בדיוק להיפך... יש לי כל כך הרבה בתוך הלב שלי רק שכל ההרבה הזה נשאר שם, לא מוצא את דרכו החוצה.. כאילו שהוא לא קיים. כואב לי לוחץ לי ואין מילים..
