הארי פוטר - תהייה

[hastings]

הארי פוטר - תהייה

בעקבות שרשור א-ב לגבי הספרים רציתי לשאול מה לדעתם הקנה להם כזו הצלחה. אני מודה ומתוודה - הספרים שיעממו אותי (מה שקראתי - הראשון + חצי השני, שאז החלטתי שאני לא חייב לבזבז את זמני על זה ויש דברים יותר טובים לקרוא). אלה הם ספרי ילדים חביבים, אבל לא מצאתי בהם שום דבר מיוחד שיגרום לקוראים שעברו את גיל 14 להתאהב בהם בצורה כזו. אני אישית לא מצאתי בהם את הקסם שבגללו אני חוזר לעתים לקרוא ספרי ילדים (כמו פו למשל). שאלה נוספת היא למה הספרים האלה, מכל ספרי הילדם שיוצאים במאותיהם, הפכו ללהיט כזה בקרב ילדים. אני יודע לפחות על שני ילדים שאיכזבו את הוריהם קשות - ההורים חשבו שהשקיקה שבה הם קראו את הארי פוטר תוביל אותם גם לקריאה של ספרים אחרים, אך הילדים הגיבו לספרים אחרים באותה משיכת כתף אדישה שלה הם הגיבו להם בתקופה שלפני פוטר. אני אשמח לשמוע את דעותיכם.

 

[Anne of green gables]

כמה תשובות:

ההצלחה של הארי פוטר התחילה כבר בספר הראשון. בעיני, שלא הייתי ילדה, כשהוא יצא, הספר היה דומה מאוד לכמה ספרים שאהבתי בילדותי. הספר איגד בתוכו סיפור על עולם מקביל, עולם של קסם, שמתנהל באופן די דומה לעולם ה"רגיל" שלנו, בשילוב עם סיפור על ילד שנוסע לפנימיה ועל החיים בבית הספר שלו. מעין נרניה פוגש את אלופי וילובי - ספרים שמאוד אהבתי לקרוא בילדותי. נראה לי שאלו מוטיבים שילדים יכולים להזדהות איתם, ויתכן שזה מה שגרם לילדים רבים כל כך להתאהב בספרים. שני הספרים הראשונים הם אכן ילדותיים יותר, אבל האחרים כבר לא מיועדים לילדים בגילאי 10-11, אלא לנוער. לטעמי, הספרים מתבגרים יחד עם הגיבור שלהם, וכך גם קהל היעד שאליו הם מיועדים. יחד עם זאת, בוא לא נהיה נאיביים - הספרים מלווים במתקפת שיווק חסרת תקדים (וגם לא היתה כזאת בנוגע לאף ספר ילדים אחר). כשאני הייתי ילדה, הייתי בוחרת ספרים לפי השם שלהם, לפי מה שכתוב על העטיפה (בגלל זה אהבתי מאוד את ספרי מרגנית) ולעיתים - לפי השם של הסופר/ת. אף אחד לא עשה קמפיין - שכולל אתרים ופורומים באינטרנט, רמזים מהסופרת, ספקולציות והשערות, אמנות מעריצים וכו', שלא לדבר על סרטים והשיווק האגרסיבי שלהם - לאף ספר או סידרה מילדותנו - לא החמישיה הסודית, לא ג'ינג'י, לא האסופית ולא אף אחד מספרי האיכות של סדרות מרגנית או כתרי. ודבר אחרון - הילדים של היום הם לא הילדים של פעם. להורים שלי לא היתה טלוויזיה ולא מחשב, והם בילו את כל אחר הצהרים במשחקי רחוב ומגרש עם החברים שלהם. לפעמים הם גם קראו ספרים, שהתרגום שלהם כלל שמות כמו "דזשון" ו"דזשים" ומונחים כמו "מניה וביה" ו"משרת גלמושים". לי ולאחים שלי כבר היתה טלוויזיה, ולכן בילינו מולה הרבה שעות, יחסית. הסדרות של אז, "בית קטן בערבה" ו"הלב", לפחות מבוססות על ספרים, והסתקרנו לקרוא אותם. אז מה? ההורים שלי לא התלוננו על כך שאנחנו יושבים מול הטלוויזיה? היום יש מחשבים, וגם מהם ילדים לומדים. נכון שזו חוויה אחרת, אבל זה כבר נושא אחר לגמרי.

 

[LiveInACloud]

קסמו של הפוטר

זווית אישית - ראיתי את הסרט הראשון מתישהו בטלוויזיה, אחרי הספרים, אחרי המסחור, אחרי שהסרט הראשון כבר לא היה בקולנוע. זה היה שהייתי בן 17 אם אני לא טועה. היום אני לא מחזיק מהסרט, איזו יצירת מופת, אבל אני זוכר שהוא בהחלט עשה עליי רושם. הסרט שאב אותי לעולם אחר, בצורה מעניינת. מעבר לקסם הרגיל של הפנטזיה, יש פה סיפור נוגע ללב, של הארי, ובריחה לעולם-כאילו-אלטרנטיבי, שם הטכנולוגיה שלנו היא מושא ללעג והשימוש בקסמים הוא הנחשב. המתח בין העולמות, הפרטים הקטנים של עולם הקוסמים, הדמויות המשעשעות, המורים המאיימים, הקיפו אותי בתחושת "הארי-פוטרית", שנשארה איתי בכל הספרי הסדרה שקראתי, בעקבות הסרט. ואכן, אחרי הסרט השלמתי במהירות את הספרים, אפילו שספרים לא עניינו אותי באותה תקופה. מה שאהבתי בספרים היה באמת מבוסס על הקסם הזה שהיה בסרט הראשון, שנשאר איתי לכל האורך. ויעברו הימים, ואחרי שנגמרו לי ספרי הארי פוטר, נזכרתי בימי השבתות החמים מתחת לפוך, עם ספר, ועולם ומלואו ביד. זה התחיל מלקחת ספר מחבר פה ושם, התעניינות גוברת בספרים, ולבסוף, כשההזדמנות קרצה לי, לא משנה באיזה נסיבות, עשיתי מנוי בספרייה. העניינים התגלגלו כך שהיום חברים שלי רגילים לראות אותי עם ספרים, וכשאין מחשב (שזה רוב הזמן אצלי) אני קורא, וזה בהחלט הרבה. אז רולינג התחילה, ועכשיו פרנץ קפקא מחכה לי פה ליד המחשב (למרות שהוא באמת קצת קשה לי

), להראות את כוחם של ספרי הארי פוטר, וכוחם של ספרים בכלל.

 

[פאביאן]

דנו בכך בעבר.

אני מצאתי אותם שופעי קסם (בכמויות לא מצויות). לדידי ספרי הארי פוטר הם עונג צרוף, בספר האחרון אילצתי את עצמי לא לקרוא יותר משני פרקים לערב כדי שהעונג יתמשך. זה כמעט כמו לשאול על מה ולמה/מה זאת אהבה, כנראה שאין תשובה חד משמעית אבל מצ"ב קישור לכמה נסיונות.

 

[*GormE*]

אני פשוט אהבתי את הסרט

לא קראתי את הספר, עדיין (בספריה יש רק את השלישי, חשבתי שכדאי להתחיל מהראשון) אבל ההנאה שלי מהסרט היא כמו ההנאה מהסרט "לא רק בלונדינית", לא הייתי משווה את זה בחיים ליצירות מופת, אבל כן מהנה לשקוע מדי פעם לסרט לא מחייב.

 

[PopPy]

הסרטים (בייחוד הראשון) הם סרטי

ילדים, נקודה. הספרים הרבה, הרבה יותר מורכבים מילד מכוער עם מטאטא ועם שלוש הבעות פנים משתנות.

 

[Guy K]

את הסרטים בכלל לא ראיתי

ואני דווקא מאוד אוהב סרטים: הסרט הראשון פשוט שעמם אותי. ולא היה שום סיכוי שיצליח לעניין אותי כמו הספר. אז ויתרתי עליו ועל הבאים אחריו. עכשיו כבר אומרים שהסרטים השתפרו אז אולי אתן לזה עוד צ'אנס בעתיד. ולגבי הספרים - אין ספק שקראתי את הספר הראשון רק בגלל הבאז שליווה אותו. שמעתי עליו כל כך הרבה שלא יכולתי לא לקרוא אותו. אבל מהרגע שפתחתי את הספר - לא עזבתי אותו. רולינג יצרה עולם שלם והגיוני לחלוטין. לא הייתי מרחיק לכת ומשווה אותה לעולמות שר הטבעות, נרניה, עוץ או ערץ הפלאות (ואולי זה גם כי העולם שלה נמצא בעולם האמיתי בניגוד לכל אלו) - אבל היא בהחלט רקחה את השיקוי המושלם: הרפתקאות, עלילה מהוקצעת היטב, שפה קלה להבנה אבל לא ילדותית ולא נמוכה - בקיצור - ספר ילדים מצוין. עוד יתרון גדול לספר הוא שמרגע שיצא כבר ידענו שיהיו שבעה ספרים ושבאחרון יפתרו כל השאלות. הרבה יותר קל לאמץ ספר כשההמשכים שלו כבר מובטחים.

 

[אבאדוב1]

עוד לא ראיתי סרט שמעביר מה שספר

מסוגל להעביר, אבל אין כמו סרט להעלות פנים על הדמויות אם זה הארי פוטר וחבריו (דובי) או שר הטבעות (גולום) ואחרים. כמובן במידה והליהוק היה מוצלח.