בהודעות 2
"למה לא אמרתם לי כלום?",שאל. "רצינו לעשות לך הפתעה",אמר."באנו לקחת אותך אל המחילה". הארי חייך חיוך רחב. "נו?לא תוביל אותי?",שאל ארתור."הרי מזמן לא הייתי בבית של דודיך".. הארי החל לצעוד חזרה לבית מספר ארבע,כשאדון וויזלי מאחוריו.ממלמל בהתרגשות שהוא כל כך רוצה לראות טילפונפון מקרוב. "טלפון",אמר הארי בחיוך. כעבור זמן קצר הם הגיעו לבית.אדון וויזלי הושיט את ידו לעבר הדלת ומשך את הידית.הדלת לא נפתחה. "הם נעלו אותה",אמר הארי. "אם ככה",אמר ארתור בחיוך."זו לא תהיה כלל בעיה.רק בדוק אם לא מסתכלים עלינו". הארי הביט סביב.נראה היה שדרך פריווט ריקה. "אני מניח שזה בסדר אדון וויזלי",אמר הארי בשקט. "אם ככה",אמר והוציא את שרביטו מכיסו. "אלוהומורה!",קרא. הדלת נפתחה ואדון וויזלי דילג פנימה,והארי אחריו. אדון וויזלי מיהר לעבר הטלוייזיה,ובחן אותה מכל הכיוונים,בעוד הארי עלה במדרגות המובילים לחדרו. הוא נכנס לחדרו,לקח את הכלוב של הדוויג,והחל לארוז את חפציו. הוא הכניס את הפרש והסוס,שעדיין ישנו,לכיסו. אדון וויזלי הופיע בפתח הדלת. "צריך עזרה?",שאל אדון וויזלי.הוא הושיט את שרביטו וכיוון אותו לארון הבגדים של הארי. "אריינג'",קרא. ארון הבגדים של הארי נפתח,ובגדים התעופפו להם במהירות אל מזוודתו של הארי,תוך שהם מתקפלים מעצמם באוויר,ונוחתים במזוודתו הפתוחה של הארי. "אוקיי",אמר אדון וויזלי. "בעיה אחת נפתרה,עכשיו השנייה. הוא כיוון את שרביטו לערימת ספריי הלימוד של הארי.וקרא שוב "אריינג'!". גם ספרי הלימוד התעופפו ונחתו במזוודה.הארי רכן מתחת למיטה והוציא את הקדרה שלו ואת אש המחץ.את הקדרה הכניס למזוודה והושיט לאדון וויזלי את אש המחץ. "עכשיו אנחנו מוכנים",אמר אדון וויזלי. הארי הושיט את הכלוב של הדוויג לאדון וויזלי.וירד במדרגות עם המזוודה. ארתור הביט בטלוויזיה הגדולה בסלון,שוב. "הארי,תגיד מה זה?",שאל והצביע על מכשיר הוידיאו המקוקל שהיה זרוק על הרצפה. "אה זה",אמר הארי."זה ווידאו". ארתור הניח את הכלוב של הדוויג והתקרב לוידיאו.הוא הרים אותו וסובב אותו לכל הכיוונים. "וזה עובד על חשמולמול?",שאל בחולמניות. הארי גילגל את עיניו. "בוא נלך אדון וויזלי",אמר. פניו של מר אדון וויזלי נפלו,כאילו נלקחה ממנו הסוכריה האהובה עליו.הוא הניח את הוידיאו על הספה והרים את הכלוב של הדוויג שוב. שניהם יצאו בשקט מן הבית. הארי יצא הראשון,הוא התקרב לעבר המכונית שאז שמע את קולו של אדון וויזלי קורא:"לוקין!". הם צעדו לעבר המכונית.כשהגיעו,ארתור פתח את דלת המושב האחורי והכניס את כלובה של הדוויג. "קדימה הארי תביא לי את המזוודה",ביקש. הארי הושיט לו את המזוודה וארתור הכניס גם אותה למושב האחורי. ארתור סגר את דלת המושב האחורי ונכנס למכונית.הארי מיהר להכנס אחריו. פנים המכונית לא נראה שונה ממכונית רגילה.לייד תיבת ההילוכים היו חמישה כפתורים,רגילים למראה. ארתור חגר את חגורת הבטיחות שלו,והביט בהארי. הארי מיהר לחגור את החגורה.ארתור משך את ידית ההילוכים ולחץ על דוושת הגז. המכונית זינקה קדימה במהירות מדיהמה עוקפת בדרכה שניי מכוניות שנכנסו לחנייה. הארי הביט מהחלון.הם כבר עברו את שדרות מונגוליה. "אדון וויזלי,באיזה מהירות אנחנו נוסעים?",שאל הארי בחשש. "אל תדאג,הם לא יכולים לראות אותנו,אמר ארתור בקול שלוו. בדיוק באותו רגע הם כמעט התנגשו במכונית.ארתור לחץ על כפתור צדדי קטן והמכונית קפצה מעל המכונית שכמעט התנגשה בהם. המכונית נחתה והמשיכה ליסוע במהירות. הארי נזכר בפעם הקודמת שנסע בכלי רכב שהמוגלגים לא יכולים לראות. באוטונוס הלילה ואת פגישתו הראשונה עם סיריוס. הארי הרכין את ראשו. "וואו הארי תראה איזה פקק!",קרא אדון וויזלי. הארי הביט על מעבר לחלון.עשרות מכוניות עמדו בלי לזוז בכיוון שאליו אדון וויזלי נסע. הוא משך קפיץ קטן שהארי אולי לא היה מבחין בו אילולא הביט במר ווזילי בציפיה. המכונית התרוממה כמה מטרים באווויר ועקפה את הפקק בקלות. "ווואו",קרא הארי. "מאיפה בכלל השגת את המכונית הזו?",תהה הארי שכן משפחת וויזלי לא הייתה משפחה בעלת אמצעים רבים. "קיבלתי אותה מגיבאוס גרימזלי",אמר."בנאדם דיי מוזר למען האמת.לא הרבה אוהבים אותו במשרד". "הארי תיזהר על הראש",אמר אדון וויזלי. הארי הביט בחלון.הם היו קרובים למנהרה.אדון וויזלי לחץ על רצף של כפתורים.הארי חש איך המכונית מתהפכת.כעת המכונית נסעה על תיקרת המנהרה.הארי הביט למטה בחשש.וראה את שורת המכוניות שנסעו באיטיות. ברגע שהם יצאו מן המנהרה המכונית חזרה ליסוע על הכביש. "בקצב הזה לא נגיע בחיים",אמר אדון וויזלי. הוא לחץ שוב על הקפיץ ועל עוד שתיי כפתורים.והמכונית שוב התרוממה וטסה במהירות מדהימה.הארי הביט מעבר לחלון.הוא אפילו לא ראה איפה הם נמצאים.הארי פיהק.הוא ניסה להרדם.ולא הצליח. הם נסעו ככה במשך יותר משעה.כשאדון וויזלי לוחץ על כפתורים מדי פעם ומסובב את ההגה.לבסוף לאחר שעה ארוכה,המכונית האטה והם נעצרו. "למה עצרנו,אדון וויזלי?",שאל הארי. ולפני שהפסיק לקבל תשובה,הדלת שמימינו נפתחה,וחברו הטוב ביותר,רון ווזילי,הביט בו. ENJOY
הפרק כאן הוא בקובץ, אני מיד שמה אותו גם בהודעות ושוב המון תודה למי שמגיב וקורא