ועווווווד...../images/Emo82.gif../images/Emo144.gif
פרק 6: במשרדו של דמבלדור. מיד בבוקר כשחזר הארי לטירה (סיריוס נפרד ממנו בדמות כלב בתחנת קינגס קרוס) הארי ורון חיכו לו בפתח, והתנפלו עליו בשאלות. "מה קרה?" "איך היה?" "מה הוא סיפר לך?" "איזה מקום הוא מצא לעצמו?" "איך הוא מסתדר?" "ומה אכלתם בערב החג?" "מה שלומו?" הארי הרים את ידו כדי להשתיק אותם. "סתמו... לא פה..." הוא לחש. "בואו לחדר המועדון, אני אשים את הדברים שלי בחדר ואספר לכם הכל. וכך, לאחר שהארי הניח את מזוודתו ואת הכלוב של הדוויג בחדרו, שלושת החברים ישבו בחדר המועדון בפינה מרוחקת, ליד האח, והארי סיפר. הוא סיפר להם הכל – מה מיוחד במקום שסיריוס מצא לעצמו, מה עבר עליהם עד שהגיעו לפרברים של לונדון, ומה עבר עליהם בערב החג. "סעודת החג בהוגוורטס הייתה מדהימה כרגיל," אמר רון. "אבל אני בטוח שעם הסנדק שלך זה היה נעים הרבה יותר." הארי לא רצה לחשוף את רגשותיו בפניו, אבל הוא חייך לעצמו חיוך גדול בתוך הלב. "מה עם האיש שראה אותו?" שאלה הרמיוני בדאגה. "הוא סיפר לך משהו?" "לא משהו חדש, אבל בינתיים לא נשקפת לו סכנה במקום שלו," ענה הארי. "זה דווקא בית מאוד נחמד," העיר. "אני מקווה שהוא יהיה בסדר..." מלמלה הרמיוני בדאגה. לפתע רון קפץ באוויר. "היי! יש לי רעיון! אולי נלך לבקר את האגריד?" הוא הציע. "כבר המון זמן שלא ביקרנו אותו... ובלי שום קשר... סתם, הוא בטח רוצה לשמוע איך היה החג שלך עם ה´דרסלים´..." הארי צחק והם יצאו. הם הגיעו לאולם הכניסה כשלפתע פגשו בהאגריד. "או, האגריד, מה אתה עושה פה? בדיוק עמדנו לבוא לבקר אותך." אמר הארי. "אה, הארי, זה לא זמן כל כך טוב פה עכשיו," אמר האגריד, "אני יודע שאני לא ראיתי אותך פה הרבה זמן אבל – פרופסור דמבלדור כבודו, הוא רוצה אותך במשרד שלו..." "במשרד שלו?" תמה הארי. "מה עשיתי?" הוא התחיל להיות קצת מודאג. "אה... זה לא משהו שאני יודע פה, אבל כדאי שתלך..." מלמל האגריד. "אז, הארי! לא ראיתי אותך המון זמן פה! רון והרמיוני סיפרו לי על זה שעברת את החג עם הקרובים המוגלגים שלך... אז אחרי שתצא מהמשרד תספר לי הכל, טוב? בואו, רון, הרמיוני, בואו פה לבקתה שלי, פנג מחכה לנו." והוא הוליך את רון והרמיוני מחוץ לדלתות האלון הכבדות של אולם הכניסה. לפני שיצאו שניהם הפנו אליו מבטים מודאגים. הארי לא ידע בדיוק מה דמבלדור רוצה ממנו וזה די הטריד אותו, אך הוא החליט ללכת לבדוק. הוא החל לטפס במדרגות. הארי כבר ידע איפה נמצא המשרד של דמבלדור – הוא ביקר שם בעבר כבר כמה פעמים. כשהגיע, ראה את הפסל המוכר של המפלצת המכוערת. "אה... מקקים מצופים?" שאל הארי בהיסוס. הוא לא ממש ציפה שהפסל יזוז; זאת הייתה סיסמת הכניסה, או יותר נכון, סיסמת הכניסה לפני שנה. הוא החל לדקלם: "אה – המסטיק הכי מתנפח של דרובל. שרביטי במבליק. סוכריות בכל הטעמים של ברטי - אה, לא, הוא לא אוהב אותן... אוף..." הארי ידע שלא כדאי לו לצעוק או לבעוט בפסל, כי זה רק יזיק לו. לפתע עלה במוחו רעיון גאוני. "פטפוטים! בלאבוש! קוקו! שפיץ!" למרבה תדהמתו המפלצת קפצה הצידה. הארי, סמוק ונדהם לנוכח הצלחתו, טיפס במעלה המדרגות הלוליינות עד שהגיע לדלת המשרד של דמבלדור, שעליה היה מתקן נקישה בצורת גריפין. הארי דפק שלוש פעמים. נשמע קול מבפנים: "יבוא!" והוא פתח את הדלת ונכנס. "או, הארי, שלום לך," דמבלדור ישב מאחורי שולחנו. "היכנס, שב. אני מניח שהאגריד מסר לך את ההודעה, לא?" הארי הנהן, התיישב מול השולחן והביט סביבו. המשרד לא השתנה כלל מאז ביקר בו; אותו חדר עגול ונעים, אותם מכשירים כסופים מזמזמים, אותה ארונית שבקע ממנה אור כסוף חלוש – מקערת ההגיגית, קערת המחשבות של דמבלדור – ועוף החול, פוקס, ישב על כנו ליד הדלת. "שלום, פוקס," מלמל הארי חרש. פוקס פרש את כנפיו, עט לעברו והתיישב על השולחן, עיניו השחורות הכדוריות נוצצות. "טוב, הארי, אתה בוודאי תוהה מדוע קראתי לך," דמבלדור נעץ בו מבט כחול חודרני מבעד למשקפיו. "אה – כן," אמר הארי, "אני לא יודע מה עשיתי-" אבל דמבלדור חייך חיוך קטן. "הו, לא, ילדי היקר, לא עשית כלום," הרגיע אותו. "אני רק רוצה לדעת – איך היה החג שלך עם סיריוס?" הארי היה די מופתע. זאת הייתה פנייה ישירה, בלי שום הקדמות, כאילו שזה מובן מאליו שדמבלדור יודע על כך. אבל הארי היה מאוד מבולבל. "איך אתה יודע על זה?" הוא שאל. "לפני החג סיריוס מצא ינשוף ושלח לי מכתב," ענה דמבלדור. ואז הארי הבין – הרי סיריוס מתכתב גם עם דמבלדור, וזה יהיה מגוחך שיסתיר מפניו דבר כזה. "הוא, כמובן, סיפר לי על הזמנתו לחג. אז – ספר לי הכל. מה שלומו, כיצד הוא מסתדר, ואיפה הוא בכלל?" "טוב – הוא מצא לו איזה בית בפרברים של לונדון," סיפר הארי. "זה בעצם היה הבית הישן שלו – לפני שהכניסו אותו לאזקבאן, עוד כשהוא היה חבר של ההורים שלי. זה מקום די נחמד ושקט, והוא אמר לי שהוא מסתדר מצוין – כמובן שארוחת החג לא הייתה מי-יודע-מה..." שניהם צחקקו. "אבל הוא מסתדר מאוד טוב." דמבלדור ליטף את זקנו. לפתע נראה מוטרד. "כן... ומה בקשר לאיש שראה אותו?" "גם את זה הוא סיפר לך?" הארי היה מופתע פחות. "כן... אני תמיד שומר איתו על קשר. הארי, מה הוא סיפר לך בנוגע לאיש שראה אותו?" הארי אמר: "הוא קורא את הנביא היומי ואמר שאין שום הודעה ממשרד הקסמים, אבל הוא בטוח שהוא במרדף. טוב, מאז שהוא ברח מאזקבאן הוא היה במרדף... הוא אמר לי שאין חדש, אבל הוא לא יודע אם משרד הקסמים כבר הספיק לנקוט בצעדים או אם הם בכלל יודעים על זה. אבל הוא די בטוח בזה." דמבלדור נאנח. "כן... אין לנו כלום מה לעשות, אלא רק לקוות לטוב." והוא שוב נעץ בו מבט כחול חודרני. "אתה משוחרר, הארי. תודה." הארי הניד בראשו ויצא מהמשרד מהר. למען האמת, הוא הרגיש מודאג יותר מקודם. ולא היה לא מושג למה. אבל הוא לא ידע שבקרוב יהיה לו מושג טוב מאוד. פרק 7: כתבה מרעישה חלף שבוע, והלימודים בהוגוורטס חזרו למסלולם. השלג התחלף בגשם ורוחות כבדות וקור איום ונורא. הארי ורון ישבו בארוחת הבוקר צמודים זה לזה, שיניהם נוקשות מקור. "אוי, לא," אמר רון בקול נכאים, "יש לנו שעתיים ראשונות תורת הצמחים, ואחרי זה טיפול בחיות פלא... אוף, דווקא בבוקר כשהכי קר אנחנו מבלים בחוץ." הארי הסכים איתו ואכל עוד כף מהמרק החם שלו כשהדואר הגיע. "אה, שכחתי לספר לכם, עשיתי מנוי לנביא היומי... הנה הדואר שלי." אמר רון בשמחה כשינשוף חום נחת ליד צלחתו, עיתון מגולגל אחוז בטפריו. רון הגיש לינשוף את פרוסות הלחם האחרונות שלו ודפדף בעיתון. לפתע נעצרו עיניו על כתבה אחת, והוא השתנק וירק מיד את כל מיץ הדלעת מפיו. "רון – מה קרה?!" נבהל הארי ומיהר להפעיל קסם ניקוי על הכתם הכתום שהתפשט על המפה. "תקרא ותראה בעצמך..." אמר רון בקול חנוק והושיט לו את העיתון. הארי נטל את העיתון, כשהרמיוני רוכנת מעליו בסקרנות, ומיד שניהם פלטו גם את כל המיץ מפיהם. כי זה מה שהיה כתוב: ידיעה מרעישה – האסיר הנמלט התגלה! סיריוס בלק, האסיר שברח מכלא הקוסמים אזקבאן לפני שנתיים, נראה בחמישה עשר לחודש אוקטובר במערה ליד הוגסמיד. תושב העיר גרגורי הולמס טייל את טיול הצוהריים שלו בין הר הסלעים הקטן שבגבול הוגסמיד כשלפתע ראה אותו יושב בפתח מערה בסלע. הולמס מיהר לדווח על כך למשרד הקסמים, אך כשהגיעו לשם הנציגים, האסיר כבר לא היה. החיפושים אחרי בלק התגברו היום מאחר ולא נמצא כבר כמה חודשים, לכן משרד הקסמים מבקש בכל לשון של בקשה מציבור הקוסמים והמוגלגים כאחד לחפש אחר בלק ולהודיע על כל גילוי נוסף למשרד הקסמים. מאת: גארי פלטווד, כתב הנביא היומי
וגם כל אלה שלא קראו, מוזמנים לקרוא. have fun!
