האפור היום אפור מאוד...

[זמניתשוקה]

קודם כל אני לרוב אוביל קו שונה מהסטטוס קוו

זה אופי

וזה גם גורם לנו לחשוב אחרת ולהסתכל על הדברים בצורה אחרת.
במציאות סגרתי את הזוגיות ולא ידעתי אם היא תיפתח שוב. אבל אז גם פעלתי לפי הסטטוס קוו שידעתי שקיים. וגם אז הפתרון שמצאנו היה לפתוח במגבלות ולא לסגור ולנסות שוב עוד שנה. זה לא היה עובד כנראה.
והכי אני חושבת שצריך לפעול לפי המצב הייחודי שבו אנחנו נמצאים ולהיות רגישים גם לבן הזוג אבל גם לעצמך. כי אם אנחנו מוותרים על מה שחשוב לנו עבור בן הזוג (וגם ההיפך) זה לא יוביל לשום מקום טוב. הדבר הנכון הוא למצוא את ה-win win מה שעובד עבור שני הצדדים ולא עובר צד אחד בלבד. ואני חושבת שמעטים המקרים שבהם לא ניתן למצוא את המקום הזה. באמת.

 

[זמניתשוקה]

וכן ניסיתי להיפרד מהנוסף וזה אכן ערער את

האיזון גם בבית שלי וגם בבית שלו. וזה טבעי. כמו שהתאהבות מפירה את האיזון גם פרידה. כל רגש חזק שאנחנו מרגישים מתבטא גם ביחס שלנו לבן הזוג בבית וגם לילדים וגם לעבודה. שיקום מי שהיה מאוהב ולא הצליח להתרכז בעבודה למשל. ומה שחשוב לעשות זה לחתור למצוא את האיזון מחדש. הדיכאון שלי על הפרידה ללא ספק השפיע על הבית וברור לי בין היתר שאני אשתדל מאוד לא להיפרד מהנוסף שלי כל עוד הרגשות שלי כל כך חזקים גם כי הבית שלי יסבול מזה.

 

[זמניתשוקה]

לא יודעת. לא מבינה את קידוש הקשר

האמת, כל קשר. אני עם בעלי כי טוב לי איתו וכי אני אוהבת אותו. אם לא יהיה לי טוב ואפסיק לאהוב אותו אני אלך. החיים דינמיים. האקסיומה הזו שהקשר בבית הוא הכי חשוב לא עובדת בעיני. מה שחשוב הוא החיים שלי. בוודאי עם פשרות הכרחיות לטובת אנשים אחרים שאני אוהבת ושחשובים לי. אבל אני לא הולכת להיות קורבן ולחיות את חיי כקורבן זה יהיה גרוע לא רק עבורי אלא גם עבור הזוגיות וגם עבור המשפחה שלי. ואם החיים שלי בתוך הזוגיות שלי יגרמו לי להרגיש כמו קורבן אני או אשנה את זה (בעדיפות ראשונה) או אלך.

 

[בודקאתזה]

קידוש הקשר מגיע ממקום מאוד פשוט

זוגתי ואני יצאנו לדרך (המאתגרת/מפחידה/מרגשת/כייפית...You name it) הזאת מתוך אמונה שאנו רוצים ויכולים להזדקן ביחד.
מתוך אמונה שיש בינינו אהבה גדולה והתאמה מעולה שיכולות לעזור לנו להגיע לשם ביחד.
ומתוך האמונה הזאת, אנו מוכנים לתת אחד לשני קצת חופש, מבוקר, עם כללים ברורים (אשר עדיין משתנים אבל זה נושא לדיון אחר) מאוד.
והכלל הבסיסי הוא שהבית והזוגיות שלנו הם מרכז העניין. כל הזמן. וגם אם אחד מאיתנו לרגע שוכח את זה (התאהבויות מטורפות וכדומה) אז תפקיד בן הזוג השני להזכיר לו/ה את זה.

זה המקרה שלנו. כמובן שאצל כל זוג זה עשוי לעבוד אחרת.

 

[זמניתשוקה]

אבל זה ניסיון להחזיק שור בדישו בכוח

החיים דינמיים ומשתנים. וכמו שהבנת מעצם היציאה שלכם לזוגיות פתוחה, ההסכמים שאתם "חתומים" עליהם משתנים גם הם. וגם אתם. אתה לא יכול לגרום לזוגיות שלך להיות זוגיות עיקרית בכוח. כלומר אתה יכול אבל מה זה שווה?

 

[בודקאתזה]

לא מסכים איתך, ברור שאני יכול.

אם הסכמנו שזוגתי היא העיקרית, אז בכל רגע נתון, כאשר למישהו מאיתנו יש בעיה, אז עוצרים לטפל בה ולדבר עליה. וכמו שכתבת מקודם, עד שיוצא עשן לבן.
&nbsp
ברור שאין הבטחה שככה זה יהיה תמיד וייתכן ובשלב כלשהו אני כבר לא אהיה העיקרי מבחינתה.
אבל, ביום שאני לא אהיה העיקרי מבחינתה, אני אקום ואלך. חד וחלק.
אין לי כוונות להיות הנוסף של הנוסף.

 

[זמניתשוקה]

כל הדיבור הזה על עיקרי או לא עיקרי כשמדובר

באהבה הוא די מוזר לי. מודה.
אני אוהבת את בעלי ואני אוהבת את הנוסף שלי. למה אני בכלל צריכה לבחור?
ולמה הכל כל כך קיצוני? למה זה שיש עוד שיקולים כמו ילדים ומשק בית זה טמא ולא בסדר. הכל צריך להיות איזו אהבה טהורה בלי שום אינטרסים אחרים.
בן הזוג שלי בבית הוא עיקרי מעצם זה שבחרתי לחיות איתו, שעשיתי איתו ילדים ואנחנו מנהלים משק בית משותף. אבל מבחינת רגשות? אוהבת אותו מאוד ואוהבת מאוד את הנוסף שלי. לא רוצה לבחור.

 

[זמניתשוקה]

אה ולעצור ולדבר על שיוצא עשן לבן כשיש בעיה-

ברור. גם בקשר בבית וגם בקשר הנוסף. הקשר שיש בו קונפליקט מקבל עדיפות באותו הרגע עד לפתרון הקונפליקט.

 

[פמיניסטי]

אני חושב שזו הנקודה המרכזית

בכל הדיון הזה, וסלע המחלוקת העיקרי שמבדל אותך משאר הכותבים.
זו בחירה. החלטה. סוג של נורמה חברתית מקובלת. וסביר שיש עוד כמה שמות תואר שאפשר לכנות את העניין הזה.
לדעתי, לרוב הטריגרים לפתיחת זוגיות הם תיבול. כל אחד שיגדיר מה זה תיבול בשבילו/ה
והעדיפות לראשי היא מנגנון הגנה/הישרדות שהוא בסיס שמאפשר את התיבול הזה בהתבסס על האמון המובנה בין בני זוג ובביטחון יחסי/מסוים.

וממש ליד זה, צר לי לעשות אבל אני נאלץ .....
[URL]http://www.youtube.com/watch?v=UPsNTyUm5UU[/URL]
אהבה טהורה מאינטרסים היא דבר שקיים רק בסרטים.
אני מתרשם שהאנשים כאן שסותרים את עמדתך אומרים בגילוי לב את האמת שלהם.
אני בהחלט יכול לחשוב על מצבים בהם האמת יכולה להיות מוסתרת..... זה לא ימנע ממנה לצוץ כשיגיע הזמן.

 

[זמניתשוקה]

אין שום בעיה. אם לא אוהבים את הנוסף/נוספת

זה סיפור אחר לגמרי. כשזה רק זיון זה סיפור אחר לגמרי.
כשיש זוגיות מחוץ לבית גם אם היא לא ראשית מטבע הדברים, היא עדיין זוגיות.

 

[מבקר גבולות]

נו, זה סתם ויכוח

כל אדם יכול לבחור את בחירותיו הלגיטימיות והוא כמובן יקח אחריות על תוצאות בחירותיו.
&nbsp
במקרה שלך זמניתושקה, הבחירה שלך בעבר לא גרמה להשלכות דרמטיות על נישואייך בגלל סוג היחסים שלך עם בעלך ובגלל אופיו ובחירותיו. אם את זוכרת, התרשמתי אז מאורך רוחו של בעלך.
&nbsp
בעל אחר היה יכול להגיב אחרת והיום אולי היית גרושה שמאוהבת בנשוי ויש כאלה שחוסר הסימטריה היה מפריע להם והם היו מתנתקים ממך, והיית נשארת קרחת.
&nbsp
אני מאושר בשבילך שהבחירות שלך השתלמו לך, כולל הבחירה עם מי להתחתן

. אבל צריך לזכור - לא תמיד זה מצליחה ככה...

&nbsp
&nbsp

 

[זמניתשוקה]

ברור

בגלל זה זוגיות פתוחה ממש לא מתאימה לכולם מראש.
מכל מקום נראה לי שהייתי מסתדרת ומאושרת גם בתור גרושה.
בחיי שברגע שהפסקתי לפחד כל כך מלהתגרש התחלתי להנות הרבה יותר ממערכת היחסים שלי בבית. התחושה הזו שאני כאן לגמרי מבחירה ולא בגלל פחד זו תחושה חזקה.

 

[אומברטו דוס סנטוס]

השאלה מה מחפשים בחיים

אם המטרה להתנסות בקשרים נוספים תוך כדיי שימור המערכת הזוגית/משפחתית הקיימת, לטעמי זה לא יעבוד. כדיי שבן הזוג יתחייב שהוא איתך באש ובמים ויעשה הכל כדיי לשמר את הקשר בינכם, שכל המשאבים הנפשיים, הפיזיים, הכלכליים, כולם מוקדשים לזוגיות ולמשפחה מבלי לעשות חשבון, גם את צריכה להתחייב כלפיו שזה המצב מבחינתך ושהוא בעדיפות גבוהה מול כל הרפתקה שבה את לוקחת חלק.
&nbsp
אם זה לא המצב, כמו שכתב בודק, למה לו? למה לו להשקיע בבית, בזוגיות, לחכות לך בזמן שאת כולך מסוחררת ואולי לא תשובי. למה לו לפרגן את ההרפתקה הזו, אם כאשר יקלע למשבר ולא יצליח להכיל אותה, את עשויה לשחרר אותו לדרכו?
&nbsp
לטעמי את מנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. האפשרות לפתיחת זוגיות יכולה להתקיים כל עוד מבינים שהזוגיות העיקרית קודמת, שהאיש בבית אהוב, נחשק ונמצא בעדיפות על פני אחרים, כל עוד מבינים שאם משהו קורה, עוצרים ומצילים קודם כל את הזוגיות העיקרית, את המשפחה, כל עוד מבינים שמדובר בחוויה/התנסות, תבלין אם תרצי.

 

[בודקאתזה]

מסכים לגמרי, עם סייג קטן

כנראה שבכל זאת יש אנשים שאצלם זה יכול לעבוד אחרת, ועושה רושם שזמנית והחוקי שלה הם כאלה.
זמנית, זה בשבילך ובשביל החוקי שלך (

) -

 

[זמניתשוקה]

יש מציאות ויש פורום. בפורום אני נוטה להציג צד אחר שהוא לא חלק מהקונצנזוס כי לדעתי זה מאפשר דיון פורה יותר ומחשבות אחרות ואולי מאפשרת פתח לתפיסות אחרות. במבחן המציאות התאהבתי מעל לראש ולא פירקתי את המסגרת ואין לי שום חשק לפרק אותה וקשה לי להאמין שהיא תתפרק. רק במקרה באמת קיצוני שקשה לי לדמיין כי אני ובעלי מתקשרים טוב ומעולים במציאת פתרונות טובים לשנינו. במבחן המציאות נפרדתי מהנוסף וסגרתי למרות האהבה. לשמחתי לא לזמן רב אבל כשסגרתי לא ידעתי את זה. במבחן המיאות הנוסף זז הצידה מיד כשהוא הבין שהוא מסכן את הנישואין שלי ואני זזתי הצידה כשלאשתו היה משבר. מה שכן חורה לי ההתייחסות לנוסף כאל חפץ, ביטול מוחלט של רגשות של מי שמצופה ממנו לסגור, הציפיה שתמיד יש צד שיכול במחי יד לבטל מערכת יחסים אוהבת. וביננו בשיא הרצינות למה? איך אפשר לדרוש ממישהו לעזוב מערכת יחסים בגלל חוסר ביטחון שלי? יש לי בעיות של חוסר ביטחון אני צריכה לטפל בזה אצלי לא באמצעות פגיעה באנשים אחרים. ואני שוב טוענת שזה בסיכוי גבוה יפגע באותה מערכת יחסים בבית שהסגירה לכאורה מנסה להציל. כלומר זה לא יעיל.

 

[זמניתשוקה]

אני אעשה המון כדי לשמור על הקשר שלי בבית

אני לא אעשה הכל כי האמירה הזו כוללת דברים שלא נכונים או טובים לי.
אני גם לא רוצה שבעלי יעשה הכל אם זה לא טוב לו. ברור שהמשפחה באה קודם. אגב, אין הרבה סיכויים שאני אפרק את המשפחה שלי בשביל אף אחד. מעצבן אותי שיש קו אחד בפורום ושיש איזה כלל שכאילו תקף תמיד. לא! ומעצבנת אותי הגישה נוסף כאל חפץ.

 

[בודקאתזה]

אני חושב שאת טועה

1. אף אחד לא חושב שיש כלל שתקף תמיד. אמנם אולי הרוב חושבים קצת אחרת ממך, אבל אף אחד לא חושב שזאת הדרך היחידה שנכונה ואילו הדרך שלך שגויה.
2. לא כולם חושבים שהנוסף הוא חפץ. אני באופן אישי התייחסתי לזה באחד הפוסטים שלי, ולא רק אני.

 

[זמניתשוקה]

לא כולם כמובן אבל הרבה

יש תחושה של מיינסטרים מסוים ואני חושבת ששווה להאיר צדדים אחרים שאולי פחות בקונצנזוס.

 

[אומברטו דוס סנטוס]

בדומה למה שכתב בודק

אף אחד לא חושב שיש כלל שתקף תמיד. אם לאחר שיחות, בן הזוג "הסובל" מוכן בכל זאת להתפשר ולהמשיך להתמודד עם הזוגיות הפתוחה למרות הקושי, זה לא פחות טוב לטעמי, בני הזוג הגיעו להסכמה וזה בסדר. כמו שכתבתי לפני כן, יתכן שלא תהיה הסכמה ובני הזוג יפרדו, גם זו החלטה לגיטימית.
לדעתי במצב שאחד מבני הזוג מבקש לסגור, בני הזוג מעוניינים להישאר יחד כי אוהבים ולא מדמיינים מצב שנפרדים, האופציה הטבעית היא לשוב ולסגור מהסיבות שהסברתי לפני כן, שוב, רק דעתי.
&nbsp
לגביי הנוסף, בעיני הוא ממש לא חפץ, איש יקר ואהוב, בעל רגשות משל עצמו, אפשר לשמוע את דעתו כמובן אבל ההחלטה היא של בני הזוג בלבד.

 

[J ש ו א ו נ ת]

לייק