האפור היום אפור מאוד...

לא שמעתי על המקרה בכל מקרה

גם אם הוא היה מעדיף לעשות קניות בסופר הוא היה מאשים את עצמו ואוכל את עצמו. זה קשור לזה שיש לו מאהבת? לא. דברים קורים. לא הכל באשמתנו. אם הילדה היתה בת 5 הוא אשם בלי קשר כי ילדים בגיל הזה לא אמורים ללכת לבד. אם היא בת 16 ההחלטה שלו רציונלית לחלוטין והגיונית. זה משנה בכלל איפה הוא היה?
&nbsp
אני אגב תפסתי את ההורים שלי, זה מספיק טראומטי

&nbsp
 
זה לא היה משנה לך?!


אם היית במקומו?
(שואל ברצינות)

אגב, באופן מודע ולא מודע דברים כאלו בחשיפה מוקדמת משפיעים על ילדים, יש עליה בשיעור של כל מיני התנהגויות ודפוסי התנהגות ואורח חיים בעייתי בגיל המבוגר. יש על זה לא מעט מחקר. יש כמובן יוצאי דופן. אם תרצי לעיין בספרות הרפואית אני יכול לספק לך הרשאה לירחונים הרלוונטים.
כמו שלא תחשפי ילדים לפורנו בגיל צעיר באותה המידה יש דברים שמתאימים לתחום גילאים מסויים כאשר המערכות הרגשית, הקוגניטיבית והפיסיולוגית בשלות לכך.
 
מה משפיע על הילדים? זוגיות פתוחה?

לא נראה לי שיש מספיק מחקר על התופעה באופן כללי או מספיק אנשים למחקר בר תוקף

אם כולם היו חיים בזוגיות פתוחה זה היה משפיע על הקוגניציה של הילדים? כנראה שלא. הרי יש תרבויות או תקופות שבהן האנשים היו שוכבים באותו החדר שבו ישנו הילדים שלהם. זו רק שאלה של נורמות. בעיני אין פה שום שאלה של בשלות כזו או אחרת.
&nbsp
כן זה היה משנה לי אם הייתי בוחרת לעשות כל דבר עבור עצמי במקום לקחת את הבת שלי והיא היתה נאנסת, גם אם זה היה סופר רציונלי הייתי מאשימה את עצמי. האם בצדק? לא.
 
נראה לי שהוצאת את דברי מהקשרם


אולי באשמתי.
התכוונתי לתופעה של חשיפה מוקדמת באופן כללי, ותתפלאי דווקא יש מחקר רב בפסיכיאטריה של הילד (ובפסיכולוגיה) - חשיפה למין, חשיפה להתנהגויות מסויימות של הורים - בגידות, הסתרה, סביבה סרטסוגנית, ריבוי פרטנרים ואבדן זהות הורית חד משמעית.
הדוגמה שניתנה לך באחת התגובות (היפות יש לציין) היא דוגמה לאחד מהמצבים הללו.
אני מניח כשם שהתלוצצת ובצדק שאין ספציפית ספרות רבה (בכלל..) על זוגיות פתוחה, אבל על סיטואציות שיכולות לעלות בשכיחות כחלק ממנה יש.
שיהיה ערב שקט, אני עצוב וכואב את אבדן החיילים אז תסלחו לי אם אנטוש את השרשורפלצת הזה (כנראה שלא אחסר כאן ממילא)
 
יכול להיות שאתה צודק. אנחנו בגדול אמביוולנטים

לגבי חשיפת הילדים. פשוט לא יודעים מה נכון להם ולנו לגבי זה. ולכן זהירים בנושא.
וכן ערב עצוב ועוד צפויים לנו כנראה כמה כאלו. [שמחה שלא גייסו אותך אגב. תהיתי אם קיבלת צו 8].
 
ואותו הדבר לא יכל לקרות בזמן סקס עם האשה?

אז מה, אז אחר כך הוא היה מתגרש מאשתו כי הם הזדיינו בזמן שהילדה נאנסה?
סליחה על הבוטות אבל אני לא מבינה את הקשר.
שמעתי על המקרה הזה, גם שמעתי שבאמת הם נפרדו אבל לא בגלל שהוא היה איתה בזמן שזה קרה, אלא כי הוא נכנס לטראומה על העובדה שהוא הניח לצרכים שלו לבוא לפני הצרכים והבטחון של הילדה שלו, ובכלל כי כל המשפחה נכנסה לטראומה והיתה צריכה להשקיע המון בטיפול והחלמה נפשית מהמקרה.
 
להתווכח תמיד אפשר

ניסיתי לתת דוגמאות למה יכול לקרות אם..
וכמו שהיא אמרה גם אם היא היתה בסופר זה יכול היה לקרות
והיא היתה מלאת רגשות אשם
אבל זה ויכוח לשם ויכוח, אנחנו מדברים בשם העיקרון
האם יהיו מקרים שבהם היא תרגיש שבשם הביטחון של הבת שלה
רצוי שהיא תיפרד מהמאהב
הדוגמא הזאת, ניתנה כאופציה
 

דג אדום

New member
קצת נאיבי

את מציגה את זה כאילו שהנוסף\נוספים הם לא חלק מהחיים שלך.
ולכן את מפספסת את עניין הרפלקסיביות - אם היחסים שלך עם הנוסף זה משהו משמעותי בחיים שלך (ואני מאחל לך שזה ככה) אז זה נהיה חלק משמעותי ממך,
ואז - את באה לדבר על סגירת הזוגיות שהיא לטובת שניכם ... אבל שנייה, הקשר עם הנוסף זה חלק ממך, אז איך אפשר להגיד שאין לו קשר אליך ?!

במילים אחרות - אם הנוסף לא שיקול בזוגיות שלך, אז אין בכלל שאלה, זה כנראה לא כזה חשוב. מצד שני - בואי תבדקי אצל כמה מהאנשים פה הנוסף הוא שיקול, נראה לי שתופתעי. ֿ

לגבי עצמי - אין לי שאלה, אם זוגתי תגיד שזה לא עובד לה, בגלל מישהי מסויימת או באופן כללי, אני אחתוך כל דבר אחר.
בלי שמחה, אולי עם שברון לב אבל בלי להסס ....
 
נאיבי? לא

אמרתי את מה שאתה אומר רק בצורה יותר מפוכחת ובלי רגשות.
לזוגיות הראשית יש משמעות כזאת שדעתו של המקביל לא תהווה שיקול
אני אוכל להתעצבן ולבעוט והלב שלי יוכל להישבר - אבל הכל זה אני
לא חושבת שמה שאמרתי סותר את דעתך.
 
להבנתי הדבר הכי בסיסי בהתנהלות בין אנשים

גם בין בני זוג, שכל דבר שהוסכם קיים כל עוד לא הוסכם אחרת.
חתונה היא בין השאר סיכום על זוגיות אקסקלוסיבית, לכן על מנת לפתוח, יש לסכם אחרת. לאחר שסוכם על פתיחת הזוגיות אחד מבני הזוג מעוניין לסגור? לטעמי יש לשוב ולהסכים על העניין.
&nbsp
בן אדם לא יכול לגרור את בן הזוג לכאן או לכאן על דעת עצמו (מכל סיבה שהיא). עם זאת... פתיחת הזוגיות מלכתחילה, מטרתה לשפר ולשדרג את איכות החיים תוך כדיי שמירה על הזוגיות הקיימת. אם המצב החדש (זוגיות פתוחה), גורם סבל לאחד מבני הזוג, הייתי מצפה שבן הזוג השני יבוא לקראתו ויסכים לסגירת הזוגיות, זאת על מנת לשמור על הקשר הזוגי ומתוך הנחה שזו המטרה העיקרית (להישאר זוג).
&nbsp
למרות האמור, כל אחת מהאופציות הבאות עשויה לבוא בחשבון:
&nbsp
- בן הזוג שמעוניין לשמר את הזוגיות הפתוחה, זורם כאמור, למרות הקושי, עם הבקשה לסגור חזרה את הזוגיות.
&nbsp
- בן הזוג שמעוניין לשמר את הזוגיות הפתוחה, לא יכול לקבל מצב שהזוגיות תחזור להיות סגורה ולא רואה עצמו חי במצב כזה, שלא לומר אוהב את הנוסף באופן שלא מסוגל לוותר עליו ולכן בן/בת זוגו מנסים בכל זאת להמשיך ולהתמודד עם חששותיהם/קשייהם במסגרת הזוגיות הפתוחה.
&nbsp
- בן הזוג שמעוניין לשמר את הזוגיות הפתוחה, לא יכול לקבל מצב שהזוגיות תחזור להיות סגורה ולא רואה עצמו חי במצב כזה, שלא לומר אוהב את הנוסף באופן שלא מסוגל לוותר עליו. בן/בת זוגו, גם הוא/היא לא מסוגלים להמשיך בסוג כזה של זוגיות ולכן יאלצו להיפרד.
&nbsp
לטעמי הנוסף לא צד בעניין ודעתו לא ממש רלוונטית.
 
לדעתי יש פה מערכת מורכבת של הרבה אנשים

יש פה אותי ואת בעלי את הנוספת שלו ואת בעלה ואולי הנוספת שלה
יש את הנוסף שלי ואישתו והנוסף שלה. וכל תנודה משמעותית משפיעה על האקו-סיסטמה הזו.
ברגע שמוותרים על האקסקלוסיביות צריך לקחת את זה בחשבון. בגלל זה אני חושבת שצעדים דרסטיים מקומם לא במערכת יחסים מהסוג הזה. כן לעצור. כן לדבר הרבה ולראות איך אפשר לשפר. אולי אפילו לסגור. אבל לנתק לאנשים מערכת יחסים אוהבת באמצע? זה לא רק לא ברור לי איך אפשר לעשות את זה זה גם לא יעיל. יותר מזה זה counterproductive. במקום להתמקד בזוגיות ובדרכים לשפר אותה האדם שניתקו אותו מאדם אהוב יתמקד בעיקר בדיכאון שלו, בעצב, ובקושי שלו עצמו. במקביל יכול להיות שהוא גם יפתח כלפי בן זוגו בבית רגשות של תסכול ומרמור וכעס. איך זה תורם למשהו נבצר מבינתי.
 
יש שני אנשים במערכת הזוגית...

אחד עשוי לחוות את מה שתארת אם יוחלט לסגור את הקשר והשני עשוי לחוות את מה שתארת אם הקשר ימשיך להיות פתוח...
&nbsp
את כותבת: "האדם שניתקו אותו מאדם אהוב יתמקד בעיקר בדיכאון שלו, בעצב, ובקושי שלו עצמו. במקביל יכול להיות שהוא גם יפתח כלפי בן זוגו בבית רגשות של תסכול ומרמור וכעס". מבחינתי הנוסף הוא נוסף, יש עיקרי והעדיפות אמורה להיות ברורה. אם ניתוק ממנו מביא לתחושות קשות כלפיי בן הזוג (שאמור להיות איש אהוב בפני עצמו)... אולי כדאי לבחון את הנחות הבסיס.
&nbsp
שום החלטה לא פסולה בעיניי, כמו גם אי הסכמה (שתביא ככל הנראה להפסקת הקשר הזוגי). ההחלטה צריכה להתקבל על דעת שניהם ויש מצב שלא יגיעו להסכמה.
&nbsp
מתואר מצב ששני בני זוג הולכים לקראת חוויה שאמורים להנות ממנה, אחד נהנה והשני סובל. הסכימו ללכת יחד לשינוי? לא שניהם נהנים? כתבתי שבהנחה שהקשר הזוגי בעדיפות עליונה, על מנת להישאר יחד הדבר הנכון לעשות לטעמי, הוא לחזור אחורה כמה צעדים, יחד.
 
אז למה העדיפות למי שמעדיף את הקשר הסגור?

זו מן אקסיומה לא ברורה פה בפורום. אם עושים X וזה רע לאחד אבל אם עושים את ההיפך זה רע באותה מידה לשני אז למה דווקא אוטומטית לבחור באופציה הראשונה? לעניינו זה לא משנה אגב. כי אם לא מוצאים את דרך האמצע ששני הצדדים יכולים לחיות איתה התוצאה תהיה פרידה. בין אם יחליטו לסגור או לפתוח.
 
אגב במקרה הפרטי שלי בן זוגי החכם הבין עוד

לפני כשאני רציתי ללכת לקראתו ולסגור שזה לא יעבוד. הוא אמר לי אם נסגור את תהי ממורמרת ומתוסכלת ובסוף תתגרשי ממני. והדרך אמצע שלנו הייתה לפתוח במגבלות. מה ששנינו יכלנו לחיות איתו אם כי לשנינו זה לא היה פשוט. ההחלטה יכולה גם להיות לעצור לתקופה מסוימת. יש כל מיני אפשרויות. אבל האמת היא שיש לנו פה דוגמה בפורום לכך שמישהי סגרה לארבע שנים עבור בעלה. זה לא גרם לה להתרגל לסגירה. היא לא השתנתה. היא עדיין צריכה את הזוגיות הפתוחה ולבעלה זה עדיין קשה. לפעמים אנחנו משתנים לכיוונים שונים ומתפתחים לכיוונים שונים והזוגיות כבר לא יכולה להכיל את זה גם כשאוהבים. אני באמת די בטוחה שבמרבית המקרים אפשר לפתור כמעט הכל בהקשבה ובהידברות ולא באמצעים דרסטיים. כשמגיעים לאולטימטום כזה או אחר הקשר כנראה קרוב לסיומו.
 
חייב להעיר שתי הערות

תראי, לפחות בוירטואליה אנחנו "מכירים" ואני מכיר ומבין לגמרי את הקו שאת מובילה. אולי זה עובד לך, אבל לי קשה לקבל זאת.

1. לפי מה שאת טוענת, גם פרידה מהנוסף שלך, סתם כי רבתם והזוגיות עלתה על שרטון, לא באה בחשבון. זה עשוי להפר את כל האיזון שיש בכל הקשרים שלכם שם (סחטיין על הסימטריה שהגעתם אליה
).
2. בעבר כבר פתחתי על זה שרשור- מבחינתי, הנוסף הוא נוסף. לא משנה אם זה שלי או שלה. אם מה שחשוב זה הקשר בבית (ובלי קשר למידת האהבה שיש לך לחוקי ולנוסף. הרי לא ניתן למדוד אהבה), אז עושים הכל לשמור על הקשר בבית, והנוסף לא צריך להיות בכלל שיקול (כמובן צריך לנסות לשמור על רגשותיו וכבודו, הוא לא איזה חפץ נטול רגשות). מהבחינה הזאת אני עם אומברטו ואינדוקציה.
 
ואני מסכים איתך מאוד

לגבי סעיף 2.
מאידך כל מקרה לגופו.
אנשים הם שונים ויש אנשים שהיררכית הערכים והתפיסות שלהם שונה מאוד מהמקובל בחברה ובאופן הזוי יכול להיות שבבית מקבלים זאת מכורח ההרגל או המציאות, גם כשזה אומר שהם יזעזעו את הבית, הפרטנר והילדים עקב מריבה או סערה בחופו של הנוסף.
דווקא במקום הזה של זוגיות אחרת צריך לקחת כל מקרה לגופו ולהמנע ככל האפשר מהכללות.
 

1precious1

New member
לי, כל הויכוח הזה

הזכיר את הסצנה הזו.
הפרשנות שלי מאחורי זה: אני מאוד מקווה שכל עוד שהדברים מתקיימים על מי מנוחות אז הכל מותר וסבבה ואפשר לדבר ולדסקס עד מחר....
אבל בכל מקרה של משבר חירום, צריך לדעת "איך להתקפל תוך 30 שניות" ולהתמקד בהשרדות הבסיסית שלנו שמבחינתי היא הזוגיות עם אישתי.

 
למעלה