אפור ואפור והגוונים שבינהם..
אני כמובן כותב מהגיגי עולמי הצר לחלוטין.. וכמו שאומר השיר - "קחי מה שתרצי"
אני וזוגתי אחד הם ועדיין שני חצאים המרכיבים את השלמות.
אם אני מביט על ציר הזמן, אזי מנקודת הפתיחה שלנו כזוג, ועד הלום, עברנו אינספור שינויים, כל אחד לבד, ויחד כזוג ומשפחה.
התנועה קדימה, יצרה בטבעיות שינויים אצל כל אחד מאיתנו, לעיתים עד כי העבר נראה, כאילו לא באמת היה.. גלגולים אנו קוראים לזה.
בעיניי, בלתי אפשרי שהקצבים יהיו אחידים. יתרה מכך, אם הקצב אינו אחיד ואחד מחצאים מושך אזי יכול להווצר קרע. ככל שנזהה זאת מוקדם ונתריע, ולא נחיה בויתור ומחשבות קורבנית, אזי יהא קל יותר, להבין מה הדרך החדשה.
אם אני מצליח להביט דרך עיניה של זוגתי, על הסיטואציה, ולא להשליך מה אני הייתי עושה, ואולי מצפה ממנה לעשות, אזי קל לי יותר להבין אותה.
אולי מה שנראה שחור, אינו אלא צירוף של צבעים שניתנים לפירוק, ברצון הדדי ותקשורת אמיתית... ואין מקום להיות מונע מפחד, אלא להכנס לעובי הקורה.
ביום שחדלתי לפחד מלאבד אותה הבנתי מה גדול הוא החופש.
אני לא מכיר כמובן את הסיטואציה,
אבל נדמה לי, שההרגשה הזו של כיאוס ואובדן, תמיד יוצרת דרך חדשה ונכונה יותר..
אין מקום לוותר על שאיפות, רצונות והגשמה. לעיתים זה עיתוי ולעיתים שינוי הדרך, אבל אני לא מאמין שניתן לאורך זמן, לחיות בויתור.. בסוף זה פורץ.
יש אולי מקום להבין, שאם הבחירה שלי היא עדיין לצעוד יחד, אז זה לא אומר לוותר על היעד, אלא רק לבדוק את שאר המסלולים ולחשב מסלול מחדש. אובדן של זמן לראייתי, הוא זניח לעומת אובדן חבריי למסע.
בסופו של יום
שאני מביט לאחור
למדתי לא לפחוד
מהצבע האפור.