האפור היום אפור מאוד...

הייתי אומר יותר

מציאותי
מפסימי
ואם הייתי יכול להפטר מהציניות שלי הייתי עושה את זה אתמול בבוקר.
זה נטל. לא מתנה.
 
ציניות זה לא דבר רע לדעתי

פסימיות זה דב רע. מציאותי זה סבבה. רק גיליתי שבדרך כלל מה שאני קראתי לו מציאותי היה בעצם פסימי...
 
יש ציניות נחמדה

שלא מזיקה לכלום ויש ציניות שמגיעה מתוך חוסר ביטחון ענק ומשמשת כמקדם הגנה מפגיעות, היא בדרך כלל קצת יותר פוגעת.
שימי עדשות מגע ורודות...
 
עובדת על זה


 

לילה 74

New member
זו הייתה סוג של בדיחה

כנראה לא ממש מצחיקה... אך בכל אופן, אם כבר נתבונן בהקבלה התכוונתי לשאיפה לעצמאות טריטורילית.. בעצם קיום זוגיות פתוחה יש איזו הבנה שכל אחד מאיתנו הוא ישות נפרדת עם חיים נפרדים משל עצמה..
דווקא מכאן הרבה פעמים מתחזק הקשר העיקרי שמבוסס על אהבה וכבוד (גם לפרטיותו של האחר)
 

זקס111

New member
זכותך לדעה אחרת


גם אם אני ואחרים לא מסכימים איתך.
בסופו של דבר, לא מדובר בשאלה מתמטית שיש לה רק תשובה אחת נכונה. ולא בטוח שמה שמתאים לאחד מתאים לאחר.
 

liansun

New member
אני רוצה

להעלות עוד נקודה שלא פשוטה....
שאני מתלבטת בה.
האם לשים את עצמי בצד, להדחיק, לדחות כרגע את רצונותי, על מנת לשמור על הבית שלם.
וגם אם זה על מנת לשמור על הטוב שיש לנו בזוגיות וגם על הרצון לשפר עוד , אבל התנאי הוא לבטל את החופש ( שיקר לי מאוד )
זה מאוד קשה לעשות את זה, וגם האופציה האחרת של פירוק , היא אופציה לא פשוטה.
זו בחירה בין מה פחות גרוע......באסה.
אוף....
 

liansun

New member
תיקון

לא אהבתי את האופן השלילי שניסחתי את המשפט האחרון.
לשמור על הבית זו מטרה מאוד חשובה,
אבל המחיר הוא כבד ( ביטול עצמי ברמה מסויימת).
ולשמור על האני שלי, הצורך שלי, לשים את עצמי במקום גבוה, זה מאוד חשוב
אבל המחיר כאן ( פירוק), הוא גם כבד
 

לילה 74

New member
לדעתי

צריך לשים כרגע בצד את ההגעה לפתרון חותך, בלתי הפיך ומהיר ולחזור לשולחן (או מיטת..) ההקשבה וההידברות.
אני מאמינה שיש דרך ביניים. חפשי איך את יכולה לתת את האהבה והבטחון שאולי חסרים לבעלך (אינני בקיאה ביחסים שבינכם) כי אני באמת מאמינה שאם מישהו מרגיש אהוב, בטוח ומסופק אז אין הפרגון מגיע ללא קושי כל כך רב. ראי איך את יכולה ללכת לקראת כי זה לא הבית נגד עצמך, אינך צריכה לבחור בין שלמות הבית לשלמות עצמך כי הבית הוא עצמך וכנראה שתפגעי בעצמך אם תחליטי החלטה נמהרת שפוגעת בבית.

לדעתי פירוק בית מתרחש רק כאשר נגמרת האהבה הרומנטית ביניכם. אם זה לא המצב אז שווה להתאמץ ולהגיע להסכמים שיכבדו את שני הצדדים.
 
כשעולה אצלנו חוסר ביטחון אנחנו הולכים לדבר

עד שיוצא עשן לבן. מה גורם לחוסר הביטחון? מה יכול לתת את הביטחון? וכן הפתרון הוא פשרה. הוא לא מאה אחוז מה שאני הייתי רוצה ואני מגבילה את החופש שלי. זה לא מאה אחוז מה שהוא היה רוצה. אבל שנינו יכולים לחיות עם זה בלי תסכול. אבל את יודעת הוא עצמו לא פשרה בשבילי. אני אוהבת אותו, אני רוצה שיהיה לו טוב, אני לא רוצה שנגיע לפירוק. אז הפשרה היא ויתור בשבילי אבל לא נוראי. מצד שני אם הדרישה הייתה סגירה מוחלטת לעד לא יודעת אם הייתי יכולה או רוצה לחיות עם זה.
 
לו הייתי בן הזוג שלך

לו הייתי בן הזוג שלך הייתי מציע לך להתייחס לבחירה שלך כאל בחירה לתקופה הקרובה. לבחור בחירה לנצח זה מפחיד, לעומת זאת לבחור לתקופה הקרובה זה קל יותר.
&nbsp
ואם תבחרי להיענות, בכך תוכיחי לו וגם לעצמך שהנישואים חשובים לך מאוד ואת מוכנה בשלב ראשון לעשות את ההקרבה. כי מי יודע - אולי אחרי תקופה מסוימת החופש הזה פחות יבער לך? (או שלבן הזוג שלך פחות יהיה לוחץ לסגור הרמטית).
&nbsp
ובלשון הפוכה, לו הייתי בן הזוג שלך הייתי אומר לך - "אם את לא מוכנה אפילו לנסות (לסגור), אולי הגיע הרגע לחשבון נפש לגבי משמעות הנישואים בחייך".
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

liansun

New member
אתה צודק

וזה באמת גם השיח בינינו.
וגם כיוון המחשבה וכנראה הצעד שיעשה,
פשוט זה ממש קשה.
קשה לי לדעת על הכאב שביטול החופש גורם ,
קשה לי לקבל שזו הדרך והסגירה היא תנאי לטיפול בנו.
מצד אחד אני מבינה את ההגיון של להתמקד רק בעצמנו.
מצד שני, הקשר הנוסף נותן איזה שקט שמקל ( בתחושה שלי לפחות ) לעשות את העבודה שצריך בתוך הנישואים .
אולי זה לא נשמע הגיוני, אבל ככה מרגיש לי
 


אולי תנסו בילוי ביחד, למשל ללכת לקנות ביחד שמשיה לגינה ובסוף היא בכלל לא תתאים לגינה וסתם תבזבזו כסף. זה בטוח יסיח את דעתך מכל השאר, לא?
 
למעלה