AtShiRaAaAs
New member
האממממ אפטית לסביבה פתאום
האאממממ אולי זה כי אני צריכה ללמוד וזה גם ככה תהליך ומהלך שצריך להכנס אליו. אולי זה כי אני מרגישה שאסור לנוח מעמידה על המשמר... עובדה צברתי פיגור קל בחומר וזה רק מתעצם. משתדלת לישון כמה שפחות ולהצליח ללמוד. אבל בכל זאת חייבת כמה שעות למרוח ביום על כלום. לא מתקשרת לאחרונה עם חברים שלי אפילו חבר שלי שם לב לזה לאחרונה. מעדיפה להיות לבד עם עצמי וממש נעים לי ככה. וזה בכלל לא רגיל. מצד אחד זה טוב שאני מרוצה עם עצמי, אף זה לא היה לי בצורה כזו שלמה ולתקופה יציבה של מעל לשבועיים או חודש... אולי זה כי אני מרגישה שאני צריכה להקצות את כל המשאבים שלי ללמידה, כי גם ככה מעט קשה לי לממש את הלמידה תכלס. אז אולי בגלל זה, אין לי אנרגיות או רצון להתמקד במשהו אחר. אבל זו בעיה וזה שגוי, צריך לשמור על קשר, יוצא לי לפגוש רק ובעיקר חברים שאני לומדת על ידם (ככה יותר קל לי ללמוד) או שעוזרים לי ללמוד. אני מעט מודאגת מזה, אף פעם לא הייתי כזאת, והנה עכשיו פחות אכפת לי. זה מדאיג על אמת או שאני סתם מגזימה ושוקעת בזוטות? זה מתיש וגוזל הרבה זמן לתחזק הרבה מערכות יחסים, את החיים השוטפים, קשר זוגי ועוד את עצמי... לחיות זה עסק טובעני, שלא נגמר. וכל רגע שלא עשית משהו גררת והעצמת את החור... ואי אפשר לעשות טלאים... קשה. אתם חושביםש המצב שאני שוקעת אליו מדאיג? אני צריכה חוות דעת אובייקטיבית.
האאממממ אולי זה כי אני צריכה ללמוד וזה גם ככה תהליך ומהלך שצריך להכנס אליו. אולי זה כי אני מרגישה שאסור לנוח מעמידה על המשמר... עובדה צברתי פיגור קל בחומר וזה רק מתעצם. משתדלת לישון כמה שפחות ולהצליח ללמוד. אבל בכל זאת חייבת כמה שעות למרוח ביום על כלום. לא מתקשרת לאחרונה עם חברים שלי אפילו חבר שלי שם לב לזה לאחרונה. מעדיפה להיות לבד עם עצמי וממש נעים לי ככה. וזה בכלל לא רגיל. מצד אחד זה טוב שאני מרוצה עם עצמי, אף זה לא היה לי בצורה כזו שלמה ולתקופה יציבה של מעל לשבועיים או חודש... אולי זה כי אני מרגישה שאני צריכה להקצות את כל המשאבים שלי ללמידה, כי גם ככה מעט קשה לי לממש את הלמידה תכלס. אז אולי בגלל זה, אין לי אנרגיות או רצון להתמקד במשהו אחר. אבל זו בעיה וזה שגוי, צריך לשמור על קשר, יוצא לי לפגוש רק ובעיקר חברים שאני לומדת על ידם (ככה יותר קל לי ללמוד) או שעוזרים לי ללמוד. אני מעט מודאגת מזה, אף פעם לא הייתי כזאת, והנה עכשיו פחות אכפת לי. זה מדאיג על אמת או שאני סתם מגזימה ושוקעת בזוטות? זה מתיש וגוזל הרבה זמן לתחזק הרבה מערכות יחסים, את החיים השוטפים, קשר זוגי ועוד את עצמי... לחיות זה עסק טובעני, שלא נגמר. וכל רגע שלא עשית משהו גררת והעצמת את החור... ואי אפשר לעשות טלאים... קשה. אתם חושביםש המצב שאני שוקעת אליו מדאיג? אני צריכה חוות דעת אובייקטיבית.