האם נשים נמשכות לגברים מסכנים? על הקשר בין חמלה, משיכה ורצון לעזור
במהלך ההיסטוריה, הפסיכולוגיה האבולוציונית ניסתה להבין מה מניע גברים ונשים לבחור את בני ובנות זוגם. אחת ההשערות המעניינות והפחות מדוברות היא שנשים רבות נמשכות לגברים שאפשר לעזור להם — גברים שמביעים מסכנות, שבירות או קושי כלשהו. לא מדובר בהכרח במסכנות פתולוגית, אלא בהבעת חולשה מסוימת שמעוררת את יצר הטיפול והחמלה של האישה. מדוע זה קורה?
ראשית, נשים רבות חונכו — על ידי משפחה, תרבות וסביבה — לראות את עצמן כ"מטפלות". מהילדות, דרך בובות המשחק ועד ההתבגרות, נשים נחשפות למסר חברתי ברור: את צריכה לדאוג, לרפא, לתקן, להבין ולהכיל. כאשר גבר מביע כאב, קושי רגשי או מצוקה כלשהי, נוצרת אצל חלק מהנשים תחושת שליחות. הן מרגישות שהן "יכולות לעשות הבדל", להשפיע, לרפא. עבור נשים מסוימות, הקשר הזה מעניק משמעות עמוקה יותר למערכת היחסים — לא רק אהבה, אלא גם תכלית.
שנית, יש בכך גם רובד של שליטה או ביטחון. גבר מסכן, כלומר כזה שלא מצליח לנהל את חייו באופן מלא או שמביע תלות, נתפס לעיתים כפחות מאיים. במצב כזה, קל יותר לאישה לחוש שהיא בעלת השליטה הרגשית והמעשית בקשר. זה לא בהכרח מניפולטיבי — לפעמים זה פשוט צורך בסיסי להרגיש בטוחה ונחוצה.
שלישית, נשים רבות מאמינות — בצדק או שלא — שהן יוכלו "לשנות" את הגבר. הן רואות את הפוטנציאל שבו, את הילד הפנימי, את מה שאף אחת אחרת לא ראתה. ההזדהות הזו, בשילוב עם רצון להציל או להושיע, יוצרת לעיתים קשר חזק, כמעט סימביוטי, שבו האישה הופכת לא רק לבת זוג, אלא למעין מטפלת או מצילה.
אבל חשוב לומר גם את הצד השני של המטבע: מערכות יחסים שמבוססות רק על הצלה או חמלה עלולות להפוך עם הזמן לבלתי שוויוניות. אם הגבר נשאר במסכנותו ולא מתפתח, והאישה כל הזמן עוזרת ודוחפת — נוצרת עייפות, תסכול ואף טינה. במקרים קיצוניים, הקשר הזה יכול להפוך לקוד תלותי או פוגעני. לכן, חשוב שהיכולת לעזור תשתלב עם צמיחה הדדית, רצון הדדי להשתפר ותנועה מתמדת קדימה.
לסיכום, נשים רבות אכן נמשכות לגברים שנמצאים באיזושהי מצוקה, במיוחד כשהן מרגישות שיש להן יכולת לעזור. זה נובע מצרכים רגשיים עמוקים: חמלה, צורך במשמעות, ביטחון ורצון בשותפות יוצאת דופן. אבל על שני הצדדים להיזהר שהקשר לא יישאר תקוע בדינמיקה של "מציל ומוצל", אלא יתפתח לשותפות מלאה, בריאה ומעצימה.
