האם נראה לכם שזה גם "מזיק" לפעול כל הזמן?

[אמאשלשתיים]

האם נראה לכם שזה גם "מזיק" לפעול כל הזמן?

אני שואלת כיוון שאנחנו בבית אוהבים לעשות כל הזמן משהו. כל אחה"צ זה בריכה או חברים או חוג או משהו אחר. שבת כנ"ל בבריכה ואח,כ משפחה. חברות לעבודה טוענות שאני מלמדת אותן שאי אפשר לשבת בבית ולא לעשות כלום. האמת שהגדולה בת ה5.5 לא מסוגלת להעסיק את עצמה בכלל. תמיד מבקשת חברה ואם לא אז שאני אשחק איתה. או לבד במחשב. אם אני אומרת לה שתשחק עכשיו לבד כי..ואח"כ אני אהיה איתה, זה ממש קשה לה. הקטנה בת השנתיים דווקא יכולה לשחק לבד בבובות ועגלה ומדי פעם לבוא ולהראות לי. יכל להיות שהגדולה לא יודעת להתעסק לבד בגלל זה? צריך ללמד אותם "לא לעשות כלום"? אתם עושים את זה?

 

[ח ת ו ל ה פרסית]

לא יודעת אם זה מזיק או לא - אני נגד

אני חושבת שילד צריך גם זמן להרגע, גם לדעת להיות לבד ולהיות בסיטואציה שהוא בוחר לבד מה לעשות, בלי גירויים חיצוניים משמעותיים, בלי ילדים אחרים לחלוק איתם מרחב ומשאבים, בלי דמויות סמכותיות מגוונות, או חוקים של חוג/בית אחר וכו' - סתם להיות לבד ולהתעסק בעניינים שלו, להפעיל את המוח על בעצמו או סתם לתת למוח להתפתח על ניוטרל. בהתחלה חשבתי שנבלה את האחה"צים של אחרי הגן כמו שאת מתארת. היום אני ממש נגד ומשתדלת לאזן בין "סתם" להיות בבית לבין פעילויות אחרות. אם יוצא שיש כמה ימים רצופים של פעילות אני יוזמת ימים בבית. קודם כל, אני רואה שנועם צריך את זה, בתחילת השנה ראיתי שהוא לא שש ללכת לכל הפעילויות האלה, ושבעצם חלק מהסיבות שרציתי את הפעילויות היו נעוצות בפחד שלי מלהיות בבית. היום שהוא יותר גדול זה מאוד בולט. הוא בא הביתה ולפעמים הולך לשכב במיטה שלו ולבהות בתקרה, או סתם רוצה להיות עליי ולהתפנק - ממש יש לו צורך בזה. בלי קשר, סביר להניח שההבדלים בין הבנות שלך זה סתם עניין של אופי.

 

[אמאשלשתיים]

אז זהו שאצלנו זה בא גם ממנה

כל יום היא שואלת אם אפשר חברה ואם לא קבעתי אז מה במקום? לאן הולכים? וכו'. אם אני אומרת לה שבבית אז ישר:ומה עושים?

 

[ח ת ו ל ה פרסית]

טוב, אצלנו הוא עוד קטן

(2.8) אז עניתי לך יותר ברמה התיאורטית. נשמע שהיא רגילה לסוג כזה של פעילות, ואז אין לי ממש מושג מה לאמר. כמו שאמרתי לך, אני לא יודעת אם זה מזיק, מה שכן, זה בטח עדיף על לשבת בבית ולראות טלויזיה

 

[irai]

אני חייבת לציין שבלי קשר בבית

או בחוץ קשה לי לתאר את אחד מילדיי (בת 3.5 ובן שונה) שוכבים במיטה ובוהים בתקרה. אפילו כאשר הם ממש חולים הם כל הזמן מחפשים פעילות. בריאים הם פחות או יותר הורסים את הבית אילו אין שום פעילות.

 

[חוה 1]

בלי פעילות - אין הכוונה שוכבים במיטה ובוהים

בתקרה. בלי פעילות משמע- אין פעילות יזומה מצד אדם מבוגר. ילד יכול לשבת עם ספרים לספר לעצמו סיפורים, לשחק בגיגית מים עם כל החיות שלו, לבנות מקוביות. הוא עושה משהו אבל לא מופעל ע"י גורם חיצוני. אצלנו בימים האחרונים , בגלל החום לא ממש יוצאים מהבית , לקראת השעה 7 בערב יורדים לגינה מתחת לבית ושם הוא משחק שלשלת רבעי שעה. לא רואה את עצמי בחום הזה נוסעת לים או לקניון.

 

[lulyK]

אולי זה בא ממנה כי ככה היא רגילה?

תאורטית אני גם בעד להרגע מדי פעם בבית. מכיון שבשבילי להיות עם שני ילדים לבד בבית זו לא בדיוק רגיעה, בכ"ז כל יום יש איזו תכנית (ובימים הרגועים, התכנית היא שסבתא מצטרפת לקראת ארוחת הערב, לעזור לי לסגור את היום). אם את מחליטה לעשות שינוי ולשלב גם ימי בית, תכיני אותה לזה.

 

[אפכל]

כן

משני טעמים לדעתי יש פה בעיה. קודם כל ילדים (כמו גם מבוגרים) צריכים לפעמים "זמן כלום" בו הם מעבדים חוןיות, בוהים, מדמיינים וכו. אלמנט נוסף הוא שלדעתי את צריכה להכין אותן לדעת ולהעסיק את עצמן באמצעים "הדלים" שיש בבית כיוון שיגיע זמן (מחלה/ילד חדש/תקופה לחוצה בעבודה) בו תזדקקי לכמה שעות בבית בו הן לא זקוקות לך האופן רציף., ואז מה תעשי? אצלנו יש פעילות בערך ארבעה אחה"צ בשבוע (הילדים וגם אני נהנים מזה) אבל אני מקפידה שיהיה לפחות יום אחד בו אני מתעסקת עם הבית והם בעניניהם (ביחד או לחוד). דרך-אגב, גם צפיה/בהיה בטלויזיה, כל עוד היא נעשת בצורה מבוקרת, היא צורך שלהם לדעתי ולפעמים עדיפה מאחה"צ אצל חבר או בגינה ציבורית.

 

[פלגיה]

שני דברים שונים

אחד - להעסיק את עצמה שני - לא לעשות כלום. מה מהם נראה לך שחשוב?

 

[אמאשלשתיים]

העניין שנראה לי שאצלה שני הדברים קשורים

כי אם אנחנו בבית אז פתאום היא כאלו מרגישה ריקנות (אלא אם כן אני שמה לה טלויזיה או מחשב). היא לא תשב עם משחק או אפילו בובות או תחפושות וכו'. כל הזמן תחפש משהו אחר שנעסיק אותה. אז תהיתי אם זה בגלל שאני מרבה בפיעילויות

 

[lulyK]

מה קורה בגן?

 

[אמאשלשתיים]

בגן אין בעיה כי היא מוקפת בחברות

והן משחקות כל הזמן ביחד או עם בנים. אבל הבנתי מהגננת שהיא יושבת יפה כשיש עבודות ומטלות ועושה אותן.

 

[פלגיה]

אז קודם כל להפריד

ונראה לי שאת צריכה לעשות את ההפרדה קודם כל אצלך בראש. אני מבינה את היציאה היומיומית מהבית כי גם לי היה קשה עם קטנים בין ארבעה קירות, ותמיד היינו יוצאים. בכל אופן חשוב מאוד להפריד את המשוואה "בית = לא לעשות כלום" כי גם בבית אפשר לעשות הרבה. ועושים את זה קודם כל ברמת התודעה, ברמה של איך מדברים על זה. גם לפני כשמדברים על "מה נעשה היום?" מביאים פירוט "היום חם, ולכן חשבתי שכדאי שנישאר כאן בבית ונעשה א. ב. ג." וגם אחרי בסיכום של "מה עשינו היום" לא לקבל תשובה של "כלום" אלא לפרט מה נעשה.

 

[כל שנה בדצמבר]

לא צריך כל הזמן להפעיל אותם

צריך ללמד אותם איך להעסיק את עצמם , למדי אותן לשחק יחד ולחוד.

 

[שרוֹן]

זה כנראה גם צורך שלה

יש ילדים שיותר נחוצה להם חברה. בעיניין העיסוק, את לא יכולה למנות מקרים שבהם היא מוצאת מה לעשות בעצמה? את תמיד הצינור?

 

[אמאשלשתיים]

בעצמה לבד?

רק במחשב או טלויזיה אז היא יכולה לשחק הרבה זמן לבד. שאר הדברים, גם חוברת עובדה או משחק אחר צריכה אותי שם. כנ"ל בובות שיש לה מליון ברציות כבר לא משחקת לבד. איפור או תחפושות שהיא אוהבת רק עם אחותה הקטנה או חברה.

 

[פלגיה]

ואין בכך רע לדעתי

כי יש גם גורמי אישיות. יש אנשים שיותר אוהבים חברה. השאלה היא לגבי היוזמה והאקטיביות במשחק. היא מבקשת להזמין חברה? היא מודיעה איזו חברה? היא מתקשרת להזמין? היא מוכנה ללכת להתארח? כאשר משחקים יחד, היא יוזמת פעילות או שרק נותנת לאחרים (לך, לחברה, לאחות) להוביל אותה?

 

[אמאשלשתיים]

היא מאוד מאוד יוזמת

וגם מאוד אקטיבית במשחק. מובילה למה עושים, מה משחקים וכו'

 

[פלגיה]

אז יופי

בעיני זה העיקר. כל השאר - להיות לבד, להעסיק את עצמה, הוא פחות חשוב. עוד משהו - יש ילדים שצריכים "כותרות" כלומר שיקראו בשם למה שהוא עושה. הילדים הגדולים שלי היו משחקים בכלי המטבח, בבגדים ישנים שלי, בגרוטאות. הבת הרביעית לא הסכימה לשחק במשהו שלא בא מקופסה. היא היתה צריכה סדר, שיקראו לזה "משחק" ולא לאלתר. עניין של אופי. כאשר יותאים מהבית זה כותרת של "פעילות" כאשר מזמינים חברה זה כותרת של "פעילות" להישאר לבד בבית זה משהו "בלי כותרת"