מזכיר לי
אי שם בשנים הראשונות של היסודי, הייתי לוקחת מסבתא שלי התופרת ערימה של סלילי חוטים צבעוניים, מאלו שהיו להם בסיסים רחבים, והייתי מסדרת אותם לפי צבעים ומניחה על השטיח בצורת ח' או חצי עיגול ומסתכלת עליהם ומדי פעם מזיזה אחד קדימה ואז אחורה. משחק בלתי תקין?
הקטע הוא ששאר המשחק התרחש אצלי בדמיון. המשחק היה חווה. הסלילים היו משפחות של בעלי חיים כאשר כל משפחה מצויה במכלאה משלה ( שוב, בדמיון שלי בלבד ) וכל פעם חיה אחרת או מספר חיות יצאו "לאכול" או למרעה. בדמיון התנהל משחק שלם, כולל שיחות ומעשים של החיות. על פני השטח לא השמעתי הגה ורק הזזתי סלילים, בדמיון היה עולם שלם
והיו עוד המון כאלה.... אף אחד לא התעניין אף פעם במעשיי ונראה לי שאם היו שואלים לא הייתי ממש מעוניינת לחשוף את המשחק.