האם לדעתכם הצפייה ל - WIN-WIN הינה ראלית

[איריס אבידן]

האם לדעתכם הצפייה ל - WIN-WIN הינה ראלית

האם לדעתכם הצפייה ל - WIN-WIN הינה ראלית
או תאורטית בלבד? נכון, כל התאוריות בגישור מדברות על WIN-WIN SITUATION (מצב שבו שני הצדדים יוצאים מורווחים מהגישור, נטישת התפיסה של "נצחונו של האחד הינו הפסדו של האחר וכו'). אנו מסבירים לצדדים שמטרת הגישור הינה לתת מענה לאינטרסים והצרכים של שניהם, ואנו רוצים להגיע לפתרון שבו שניהם יהיו מרוצים. אך האם ציפייה זו הינה ראלית? האם, לדעתכם, הצדדים יכולים לנטוש את התפיסה של מו"מ תחרותי, ובמקומה לאמץ את תפיסת מו"מ משלב? יש כאלו הגורסים שציפייה זו אינה עומדת במבחן המציאות: שאדם מגיע לגישור, הוא אינו מנסה באמת להבין את הצרכים והאינטרסים של האחר, אלא הוא דואג לרווח הפרטי שלו, כאשר מה שעומד לנגד עיניו הוא ההישג הפרטי שלו בלבד, ולא של האחר, והחישוב היחיד שהוא מבצע הינו : מה אוכל להשיג בגישור היום, לעומת השגי בבית משפט מחר. אי לך, טוענים אותם אנשים, התומכים בתפיסה זו, שדרישת WIN-WIN אינה ראלית. ואם כך הם פני הדברים, אזי אנו, המגשרים, צריכים לקחת זאת בחשבון, ולפעול בדרך שונה.עלינו להדגיש את הרווח של כל אחד מהצדדים ולא את הרווח ההדדי. מה דעתכם?

 

[שילה1]

לעניות דעתי,מצב הWIN-WIN

האם לדעתכם הצפייה ל - WIN-WIN הינה ראלית
או תאורטית בלבד? נכון, כל התאוריות בגישור מדברות על WIN-WIN SITUATION (מצב שבו שני הצדדים יוצאים מורווחים מהגישור, נטישת התפיסה של "נצחונו של האחד הינו הפסדו של האחר וכו'). אנו מסבירים לצדדים שמטרת הגישור הינה לתת מענה לאינטרסים והצרכים של שניהם, ואנו רוצים להגיע לפתרון שבו שניהם יהיו מרוצים. אך האם ציפייה זו הינה ראלית? האם, לדעתכם, הצדדים יכולים לנטוש את התפיסה של מו"מ תחרותי, ובמקומה לאמץ את תפיסת מו"מ משלב? יש כאלו הגורסים שציפייה זו אינה עומדת במבחן המציאות: שאדם מגיע לגישור, הוא אינו מנסה באמת להבין את הצרכים והאינטרסים של האחר, אלא הוא דואג לרווח הפרטי שלו, כאשר מה שעומד לנגד עיניו הוא ההישג הפרטי שלו בלבד, ולא של האחר, והחישוב היחיד שהוא מבצע הינו : מה אוכל להשיג בגישור היום, לעומת השגי בבית משפט מחר. אי לך, טוענים אותם אנשים, התומכים בתפיסה זו, שדרישת WIN-WIN אינה ראלית. ואם כך הם פני הדברים, אזי אנו, המגשרים, צריכים לקחת זאת בחשבון, ולפעול בדרך שונה.עלינו להדגיש את הרווח של כל אחד מהצדדים ולא את הרווח ההדדי. מה דעתכם?

לעניות דעתי,מצב הWIN-WIN
הינו גולת הכותרת של הגישור.הגענו אליו-אשרינו,זכינו. אלא שיש להיות ראלים,ובמסגרת זו-להדגיש את הרווח האישי וההדדי של כל אחד מהצדדים. כןאולכן-יש לקחת זאת בחשבון. כאן-נכנסת המיומנות והמקצועיות של המגשר.היינו:הדרך בה יביא את הדברים בפני הצדדים.העדר הWIN-WIN אינו מעיד בהכרח על כשלון הגישור או המגשר,אלא על דרך שהתקבלה לפתרון הבעיה,בהתחשב בכלל הנתונים שהובאו להליך.

 

[חגי סרי]

טוב ששאלת כי יש לי פה שם הרהורים בנושא

האם לדעתכם הצפייה ל - WIN-WIN הינה ראלית
או תאורטית בלבד? נכון, כל התאוריות בגישור מדברות על WIN-WIN SITUATION (מצב שבו שני הצדדים יוצאים מורווחים מהגישור, נטישת התפיסה של "נצחונו של האחד הינו הפסדו של האחר וכו'). אנו מסבירים לצדדים שמטרת הגישור הינה לתת מענה לאינטרסים והצרכים של שניהם, ואנו רוצים להגיע לפתרון שבו שניהם יהיו מרוצים. אך האם ציפייה זו הינה ראלית? האם, לדעתכם, הצדדים יכולים לנטוש את התפיסה של מו"מ תחרותי, ובמקומה לאמץ את תפיסת מו"מ משלב? יש כאלו הגורסים שציפייה זו אינה עומדת במבחן המציאות: שאדם מגיע לגישור, הוא אינו מנסה באמת להבין את הצרכים והאינטרסים של האחר, אלא הוא דואג לרווח הפרטי שלו, כאשר מה שעומד לנגד עיניו הוא ההישג הפרטי שלו בלבד, ולא של האחר, והחישוב היחיד שהוא מבצע הינו : מה אוכל להשיג בגישור היום, לעומת השגי בבית משפט מחר. אי לך, טוענים אותם אנשים, התומכים בתפיסה זו, שדרישת WIN-WIN אינה ראלית. ואם כך הם פני הדברים, אזי אנו, המגשרים, צריכים לקחת זאת בחשבון, ולפעול בדרך שונה.עלינו להדגיש את הרווח של כל אחד מהצדדים ולא את הרווח ההדדי. מה דעתכם?

טוב ששאלת כי יש לי פה שם הרהורים בנושא
זה נושא לא פשוט שהתשובה עליו נעוצה בשאלה האם כאשר ניתן מענה לצרכים ואינטרסים של שניהם הגענו לתפיסת רווח- רווח או לא ומי יגדיר מהי ההגעה לרווח. מצד אחד אני יכול לשאול, מי את(אני מתכוון כמגשרת) שתקבעי שאם אינם מגיעים לרווח מצידם (כפי שנראה בעיניך) הם אינם מרוצים? יכול להיות שהם מרוצים וזה לא נראה לך אבל בשפה עדינה נאמר ש"זה לא ענינך". הצלחת להביא אותם להסכמה אז מדוע את מחפשת בעיות? ומה תעשי? תעצימי אותם? תכווני אותם? מצד שני יכול להיות שפתאם אחד הצדדים ירגיש מרומה או מקופח ואז השאלה היא האם את כמגשרת לא הדגשת מספיק (או בכלל לא) את הצרכים והאינטרסים שלו ולכן הוא חש כך ובמילים פשוטות - נכשלת. ומצד שלישי כבר ראינו ונוכחנו לדעת שיש בגישורים לא מעט סיטואציות של LOSE-LOSE . אם הן באות מצד המגושרים אני לא רואה בזה בעיה. לטעמי הWIN-WIN היא מסגרת, אווירה, תחושה כללית שנובעת מהתהליך וממענה על צרכים של המגושר, ולא סכום פרטני של סעיפים. ותסבירי לי בבקשה, מה פירוש "להדגיש את הרווח של כל אחד מהצדדים ולא את הרווח המשותף"? מה בדיוק לא בסדר בזה? ומדוע זה סותר את תפיסת הרווח-רווח? עם כל הכבוד מגשר שיושב בין שני בעלי דין כעוסים שהתנפלו זה על זה ועכשיו עוברים תהליך של ראיה מפוכחת והכרת צרכים צריל להבין שהם לא הופכים להיות חברים. לכן להדגיש באוזניהם כל הזמן רק את הרווח המשותף זו "כפיה פלצנית של יפיפות נפש" נוסל עדות קליפורניה והסביבה. זה לא מתאים לכולם ובמציאות הישראלית אפילו לא לרובם. ברור שכל אדם רואה את הצד שלו ורוצה להפיק רווחים זה הכי טבעי בעולם! עם זאת אם גישור יתנהל באוירה של צד אחד שואף לניצחון כדי לנצח זה בסופו של דבר יתפוצץ! .. התעיפתי

 

[איריס אבידן]

או שלא הבנתי אותך או שלא הבנת אותי

טוב ששאלת כי יש לי פה שם הרהורים בנושא
זה נושא לא פשוט שהתשובה עליו נעוצה בשאלה האם כאשר ניתן מענה לצרכים ואינטרסים של שניהם הגענו לתפיסת רווח- רווח או לא ומי יגדיר מהי ההגעה לרווח. מצד אחד אני יכול לשאול, מי את(אני מתכוון כמגשרת) שתקבעי שאם אינם מגיעים לרווח מצידם (כפי שנראה בעיניך) הם אינם מרוצים? יכול להיות שהם מרוצים וזה לא נראה לך אבל בשפה עדינה נאמר ש"זה לא ענינך". הצלחת להביא אותם להסכמה אז מדוע את מחפשת בעיות? ומה תעשי? תעצימי אותם? תכווני אותם? מצד שני יכול להיות שפתאם אחד הצדדים ירגיש מרומה או מקופח ואז השאלה היא האם את כמגשרת לא הדגשת מספיק (או בכלל לא) את הצרכים והאינטרסים שלו ולכן הוא חש כך ובמילים פשוטות - נכשלת. ומצד שלישי כבר ראינו ונוכחנו לדעת שיש בגישורים לא מעט סיטואציות של LOSE-LOSE . אם הן באות מצד המגושרים אני לא רואה בזה בעיה. לטעמי הWIN-WIN היא מסגרת, אווירה, תחושה כללית שנובעת מהתהליך וממענה על צרכים של המגושר, ולא סכום פרטני של סעיפים. ותסבירי לי בבקשה, מה פירוש "להדגיש את הרווח של כל אחד מהצדדים ולא את הרווח המשותף"? מה בדיוק לא בסדר בזה? ומדוע זה סותר את תפיסת הרווח-רווח? עם כל הכבוד מגשר שיושב בין שני בעלי דין כעוסים שהתנפלו זה על זה ועכשיו עוברים תהליך של ראיה מפוכחת והכרת צרכים צריל להבין שהם לא הופכים להיות חברים. לכן להדגיש באוזניהם כל הזמן רק את הרווח המשותף זו "כפיה פלצנית של יפיפות נפש" נוסל עדות קליפורניה והסביבה. זה לא מתאים לכולם ובמציאות הישראלית אפילו לא לרובם. ברור שכל אדם רואה את הצד שלו ורוצה להפיק רווחים זה הכי טבעי בעולם! עם זאת אם גישור יתנהל באוירה של צד אחד שואף לניצחון כדי לנצח זה בסופו של דבר יתפוצץ! .. התעיפתי

או שלא הבנתי אותך או שלא הבנת אותי
ואני אסביר את כוונתי: בגישור, שני הצדדים צריכים להבין שכדי שיהיה הסכם, שניהם צריכים להרגיש שיצאו עם רווח מסויים. לא בטוח שזהו הרווח האידיאלי, אבל לפחות, שהתוצאה שהשיגו בגישור כיום עדיפה על תוצאה שאולי תגיע (ואולי לא) בעוד כמה שנים, כאשר ינתן פסק דין. אולם, נתקלתי גם במקרה, שבו בגישור, לפחות אחד הצדדים, בכלל לא התחשב בצרכים ובאינטרסים של הצד השני. כל מה שעניין אותו, זה רק הרווח שלו, כאשר הוא התעלם לחלוטין מהעובדה שגם הצד השני צריך להרגיש שהרוויח משהו, כדי שיסכים להגיע להסכמה. כתבתי בשרשור אחר, שהגישור מתחיל, כאשר שני הצדדים תופסים את המציאות ביניהם בבחינת "אדם לאדם-זאב". מטרת המגשר הינה להוביל אותם להתדברות, שבה התפיסה ביניהם תשתנה לאדם לאדם-אדם. אין זה אומר שהם יהפכו להיות חברים, אך לפחות שניהם יבינו שיש לנהוג כלפי הצד השני בכבוד, להבין שגם הוא בן אדם, ושגם הוא לא רוצה להרגיש "פראייר" ורוצה להרגיש שהרוויח משהו מהגישור הזה. בלימודי גישור, אנו למדים, שגישור מתאפיין במו"מ משלב במקום תחרותי. האומנם? הסכם קיים כאשר מתמלאים הצרכים והאינטרסים של שני הצדדים. אך האם שני הצדדים בכלל חושבים על האינטרסים והצרכים של האחר, פרט לאלו שלהם? האם הם מסוגלים בכלל להציע פתרונות שיתנו מענה לשני הצדדים, או שהם כל כך מרוכזים בעצמם, שאינם מסוגלים בכלל? האם הם מסוגלים לחשוב במונחים של גישור ולא של פישור? השאלות שהעלתי כאן, מתייחסות להליך ולא לתוצאה. (כמובן שאם השגתי הסכם במגישור, אנני מתכוונת "להתפלסף" בשאלות על מה, למה ואיך) אגב, איזה הסכם אתה מכיר שבו שני הצדדים הסכימו לחתום על הסכם שהתוצאה שלו היתה LOST-LOST?

 

[שילה1]

חגי-אנא הסבר לי:כפיה פלצנית של יפיפות נפש

טוב ששאלת כי יש לי פה שם הרהורים בנושא
זה נושא לא פשוט שהתשובה עליו נעוצה בשאלה האם כאשר ניתן מענה לצרכים ואינטרסים של שניהם הגענו לתפיסת רווח- רווח או לא ומי יגדיר מהי ההגעה לרווח. מצד אחד אני יכול לשאול, מי את(אני מתכוון כמגשרת) שתקבעי שאם אינם מגיעים לרווח מצידם (כפי שנראה בעיניך) הם אינם מרוצים? יכול להיות שהם מרוצים וזה לא נראה לך אבל בשפה עדינה נאמר ש"זה לא ענינך". הצלחת להביא אותם להסכמה אז מדוע את מחפשת בעיות? ומה תעשי? תעצימי אותם? תכווני אותם? מצד שני יכול להיות שפתאם אחד הצדדים ירגיש מרומה או מקופח ואז השאלה היא האם את כמגשרת לא הדגשת מספיק (או בכלל לא) את הצרכים והאינטרסים שלו ולכן הוא חש כך ובמילים פשוטות - נכשלת. ומצד שלישי כבר ראינו ונוכחנו לדעת שיש בגישורים לא מעט סיטואציות של LOSE-LOSE . אם הן באות מצד המגושרים אני לא רואה בזה בעיה. לטעמי הWIN-WIN היא מסגרת, אווירה, תחושה כללית שנובעת מהתהליך וממענה על צרכים של המגושר, ולא סכום פרטני של סעיפים. ותסבירי לי בבקשה, מה פירוש "להדגיש את הרווח של כל אחד מהצדדים ולא את הרווח המשותף"? מה בדיוק לא בסדר בזה? ומדוע זה סותר את תפיסת הרווח-רווח? עם כל הכבוד מגשר שיושב בין שני בעלי דין כעוסים שהתנפלו זה על זה ועכשיו עוברים תהליך של ראיה מפוכחת והכרת צרכים צריל להבין שהם לא הופכים להיות חברים. לכן להדגיש באוזניהם כל הזמן רק את הרווח המשותף זו "כפיה פלצנית של יפיפות נפש" נוסל עדות קליפורניה והסביבה. זה לא מתאים לכולם ובמציאות הישראלית אפילו לא לרובם. ברור שכל אדם רואה את הצד שלו ורוצה להפיק רווחים זה הכי טבעי בעולם! עם זאת אם גישור יתנהל באוירה של צד אחד שואף לניצחון כדי לנצח זה בסופו של דבר יתפוצץ! .. התעיפתי

חגי-אנא הסבר לי:כפיה פלצנית של יפיפות נפש
נוסל עדות קיפורניה והסביבה". ואגב-לא טוב לו למגשר,ולכל אדם,לדבוק בסטיגמות.

 

[חגי סרי]

אין מה להסביר. זה בדיוק זה.

חגי-אנא הסבר לי:כפיה פלצנית של יפיפות נפש
נוסל עדות קיפורניה והסביבה". ואגב-לא טוב לו למגשר,ולכל אדם,לדבוק בסטיגמות.

אין מה להסביר. זה בדיוק זה.
אינני שונא או מתעב אנשים כאלה. אבל יש אנשים שמתנהגים בצורה כזו והיא לא סוג ההתנהגות שמקובל בישראל. לפחות לא כעת. יום יבוא ואולי כן. אינני יודע. האנשים כאן אינם "שרינג" כאלה. ודיבור בצורה כזו כלפי ישראלי ממוצע זה כמו לצרוח ביידיש על מוכר הפרחים בכפר נידח בהודו.

 

[שילה1]

קודם כל-אומרים שרינק-

אין מה להסביר. זה בדיוק זה.
אינני שונא או מתעב אנשים כאלה. אבל יש אנשים שמתנהגים בצורה כזו והיא לא סוג ההתנהגות שמקובל בישראל. לפחות לא כעת. יום יבוא ואולי כן. אינני יודע. האנשים כאן אינם "שרינג" כאלה. ודיבור בצורה כזו כלפי ישראלי ממוצע זה כמו לצרוח ביידיש על מוכר הפרחים בכפר נידח בהודו.

קודם כל-אומרים שרינק-
אם התכוונת לפסיכלוג.השאר-סליחה-עדיין לא ברור לי. האם התכונת להתנהגת מתנשאת?חסרת התחשבות או אחרת?לצערי,גם את אלו ינתן למצוא במדינת היהודים,ודי הרבה. ואם טעיתי-אנא-האר את עיניי!

 

[חגי סרי]

התכוונתי ל"שרינג" ולא ל"שרינק" וגם לא לשרימפס

קודם כל-אומרים שרינק-
אם התכוונת לפסיכלוג.השאר-סליחה-עדיין לא ברור לי. האם התכונת להתנהגת מתנשאת?חסרת התחשבות או אחרת?לצערי,גם את אלו ינתן למצוא במדינת היהודים,ודי הרבה. ואם טעיתי-אנא-האר את עיניי!

התכוונתי ל"שרינג" ולא ל"שרינק" וגם לא לשרימפס
שרינג מלשון שיתוף. אותם אנשים שחולקים את רגשותיהם עם כל העולם ואוהבים ומתחבקים מתוקים מאזינים ומתחשבים. את באמת לא מכירה את סוג ההתנהגות הזה? או שאולי אנחנו חיים בכדור ארץ אחר?

 

[שילה1]

כעת הבנתי,ותודה על ההסבר.

התכוונתי ל"שרינג" ולא ל"שרינק" וגם לא לשרימפס
שרינג מלשון שיתוף. אותם אנשים שחולקים את רגשותיהם עם כל העולם ואוהבים ומתחבקים מתוקים מאזינים ומתחשבים. את באמת לא מכירה את סוג ההתנהגות הזה? או שאולי אנחנו חיים בכדור ארץ אחר?

כעת הבנתי,ותודה על ההסבר.
ברור שמכירה,ודי סולדת.אבלל מה בדיוק הקשר?

 

[איריס אבידן]

רבותיי, אנחנו בפורום גישור וצריכים להוות

כעת הבנתי,ותודה על ההסבר.
ברור שמכירה,ודי סולדת.אבלל מה בדיוק הקשר?

רבותיי, אנחנו בפורום גישור וצריכים להוות
דוגמא. כל אחד יכול לאמר את דעתו, לכל דעה יש מקום, אבל אפשר לעשות זאת בדרך אדיבה ונעימה. אני מבינה שחלק מהדברים כאן לא היו ממש ברורים, אז בואו נבהיר את העמדות ונתקדם.