האם "לדחוף" לאימוץ כשבן הזוג מתלבט

[מיכל@ל]

האם "לדחוף" לאימוץ כשבן הזוג מתלבט

שאלה שעולה לא פעם היא האם לדחוף בן\בת זוג לאמץ כשאחד מהם בשל ומוכן לקראת התהליך והשני עדין לא . אני מתארת לעצמי שרובנו חוו בעוצמה זו או אחרת את הדילמה,הרי לא תמיד התהליכים שאנו עוברים עם בני הזוג שלנו שווים. האם לדעתכם יש "לדרבן" ,או להניח לבן הזוג ולחכות עד שיהיה מוכן לכך ?

 

[mor01]

"לעזור להליט"-כנסיון שיכנוע

דבר ראשוןזה לגיטימי לשכנע אכן.אך לא עדיף שזה יבוא מתוך רצון פנימי שלו..? אפשר כמובן גם "לעזור" וגם לתת לו את ההרגשה שזה רעיון שלו..אבל....... יחד עם זאת ..לא כתבת יש לכם ילדים..? זהו שיקול חשוב..בני כמה אתם..? כלומר בגיל פוריות..? ואם כן עוד כמה זמן בתוך הגיל הזה..? אימוץ דרך השירות למען הילד בכל מקרה גם אם אתם נרשמים עכשיו יקח שנים עד שזה יבשיל לאימוץ תלוי במסלול בו תיבחרו ..אז למה לא כבר להירשם..? הרי תמיד תוכלו לוותר על תהליך זה.. ועוד דבר תלויה ג"כ בסיבה המניעה אותך לאימוץ אם היא רפואית ישנם עוד מסלולים..פונדקאות.. והעיקר..שנה טובה פורייה ובהצלחה עם כל החלטה שלך..

 

[הזוג]

כדאי לנסות למשוך את בן הזוג ולא

לדחוף. דחיפה תעורר לרוב התנגדות חזקה יותר ואילו משיכה תביא הרבה פעמים להצטרפות. יש לנסות ולהבין מדוע בן הזוג מתקשה בשלב הזה להצטרף לרעיון האימוץ מה מרתיע אותו ממה הוא חושש וכד´. צריך להתקדם בקצב איטי בו בן הזוג המתלבט מתרגל לרעיון ולומד להסכים לו. אצלנו זה עבד כך, אשתי עשתה את הפעולה הראשונה ואני הבשלתי תוך כדי המפגשים. היום זה ברור לי ולנו שזה היה הצעד הנכון ושמחים שכך פעלנו. בזכות זה אנו משפחה שלמה יותר היום.

 

[מיכל@ל]

למה לדעתך

לוקח לגברים יותר זמן כדי להיות שלמים עם ההחלטה לאמץ ?

 

[הזוג]

שאלה קשה ומסובכת, ../images/Emo61.gif

הגבר כדרכם של גברים כנראה בתת המודע שלו קשה לו יותר לוותר על הסיכוי למסור את הגנים שלו לדור הבא. אבל גבר שרוצה להיות אבא ולחיות כהורה, כאשר הדרך הביולוגית לא צלחה, יגיע במהרה להבנה שזו דרך נהדרת להיות הורה.

 

[מיכל@ל]

ואני חשבתי... ../images/Emo8.gif

שדווקא האם,זו שהרה ויולדת... דווקא היא זו שאמור להיות לה קשה יותר לוותר על החלק הפיזי שבדרך להורות... אבל כנראה שכמו תמיד הנשים הן הגזע החכם...

 

[הזוג]

במאמר מעיתון הארץ- הנשים אחראיות

על גיוס הילדים למשפחה. האבא רק עושה קניות ומקבל דף הנחיות מאם המשפחה.

 

[מיכל@ל]

בדיוק כך ../images/Emo6.gif

 

[הזוג]

כדאי לנסות למשוך את בן הזוג ולא

לדחוף. דחיפה תעורר לרוב התנגדות חזקה יותר ואילו משיכה תביא הרבה פעמים להצטרפות. יש לנסות ולהבין מדוע בן הזוג מתקשה בשלב הזה להצטרף לרעיון האימוץ מה מרתיע אותו ממה הוא חושש וכד´. צריך להתקדם בקצב איטי בו בן הזוג המתלבט מתרגל לרעיון ולומד להסכים לו. אצלנו זה עבד כך, אשתי עשתה את הפעולה הראשונה ואני הבשלתי תוך כדי המפגשים. היום זה ברור לי ולנו שזה היה הצעד הנכון ושמחים שכך פעלנו. בזכות זה אנו משפחה שלמה יותר היום.

 

[שולינקה]

לדחוף או למשוך,פונקציה של גיל

המאמצים.לפני תקופת העמותות,הייתי בלחץ,שהינה,אוטוטו,כללי המשחק עומדים להיות קשוחים יותר והחל מגיל מסוים יחסם האימוץ.במקרה זה,לא היה זמן "להבין","לבדוק חששות" "ולהתקדם בקצב איטי". אודה ולא אבוש,כשבעלי התנגד בתחילה לאימוץ,כל שכן לאימוץ מויטנאם,הבאתי בפניו שני תרחישים אפשריים:או שאנחנו מאמצים כזוג,או שאאמץ כחד הורית,והתכוונתי לכך במלוא הרצינות.לו הייתי עדינה בקטע זה,היינו מגיעים לתקופת העמותות עם תנאי פתיחה גרועים לאימוץ עקב הגיל,לא היינו הורים אך גם לא היינו נשואים.בעלי לפני האימוץ,שונה לחלוטין מבעלי אחרי האימוץ(לטובה כמובן) ואנשים המכירים אותו,אך אינם יודעים על האימוץ,לא מבינים מה קרה ל"איש הזה".

 

[מיכל@ל]

היית מוכנה לוותר על הזוגיות ?

זאת לא פעם ראשונה שאני שומעת על זה,אבל כל פעם אני מופתעת מחדש שנשים מוכנות לוותר על הזוגיות בתמורה לאימוץ. כנראה שהיצר שלנו להיות אמהות מנצח כל דבר אחר...

 

[shira^]

כן "לדחוף לדחוף" אם לא אז פשוט

לצאת ממערכת כזו... ולא לוותר על האמהות בשום פנים ואופן... אצלנו הוא ראה שאני הולכת על זה "על בטוח" ומזיזה דברים כמו בולדוזר לא היתה לו ברירה והוא הלך אחרי לאט אבל, בטוח.ולא עלתה כאן שום שאלה הוא התחתן עם רווקה ללא ילדים וזה היה ברור לו מלכתחילה שלא אוותר. תראו אותו עכשיו מי שיראה לא יאמין .מי אתם חושבים רץ בבוקר עם הנסיכה לגן? עוד לא זכו לראות את פני העייפות בבוקר -בגן . ועוד אני חשבתי לעשות איתו תורנות הבאה לגן...

 

[מיכל@ל]

חינכת אותו טוב ../images/Emo6.gif

 

[shira^]

חחחחההההה

ת´אמת הוא די קשוח מבחוץ אבל, רך כמו טלה מבפנוכו...

 

[שרה (סוזי)]

מה שעזר לי

במקרה שלנו, אחרי טיפול שנכשל בפעם המי יודע כמה, התחלנו לדבר על אימוץ אני לא הייתי בשלה, בעלי כן. כל פעם שהוא התחיל לדבר על אימוץ דמעות היו מכסות את העניים, אבל בכי לא היה יוצא. בעלי היה מטפטף לי טיפין טיפין את עניין האימוץ. הזכיר שיש פורום אימוץ בוואלה, אחר כך מצא את הפורום הזה וסיפר לי עליו, מדי פעם כשבפורום פוריות היה משהו שהיה כותב על ההתלבטות הוא היה מספר לי, עד שבסוף השתכנעתי ללא טפסים. מה ששכנע אותי סופית למלא את הטפסים היה התמיכה בפורום. אני בעד שכנוע עדין, שלא נראה לעין, ולא "דחיפה" הלחץ של "דחיפה" יכולה רק להרחיק מהמטרה. שרה

 

[מיכל@ל]

שרה,איך התרגשתי...

ואנחנו אפילו לא ידענו שאיש כזה מופלא נמצא איתנו כאן... כל כך הרבה עדינות ורגישות יש בדרך בה האיש שלך בחר לקרב אותך לנושא,שזה ממש מרגש