האם כל הצאצאים אהובים באותה מידה???

[AYELET1]

האם כל הצאצאים אהובים באותה מידה???

בכתבה, שלינק אליה צרפתי, מדובר על כך, שכנראה ישנה העדפה לילד מסויים, וההורים אינם "אוהבים את כולם במידה שווה". במקרים מסיימים ההעדפה היא לילד המוצלח , אך במקרים אחרים היא דווקא לזה בעל הבעיות (אולי פיצוי של הטבע, לילד הזקוק לעזרה נוספת?...). האם ההעדפה קיימת אצל כולם , ופשוט קשה להודות בה, או אולי היא קיימת רק אצל חלק ממההורים? האם אתם חשים , ומסוגלים (או בכלל מעזים

) להכריז על תחושה זו? האם זה טבעי או מין כשלון הורי? מוזמנים לחוות דעתכם, ולספר על תחושותיכם בנושא הכל כך רגיש הזה.

 

[AYELET1]

ותוספת:

האם יתכן שהיחס המועדף, שמקבל צאצא מסויים, הוא לא עקב שוני במידת האהבה, אלא השוני במידה בה נזקק אותו צאצא ליחס מועדף (זה הדחוי חברתית למשל)? ונא לקחת בחשבון שהבדלים ביחס יכולים לנבוע גם מגיל הילד- הרי לא ננשק כל היום ילד בן 13 (הוא יפתח במרד והפגנות במקרה כזה

), ואילו עם בן ה-4 המצב אחר.

 

[גלי®]

לי יש רק אחת , אז , תודה לאל , אין

את הבעיה הזו ... אבל , די ברור לי שברמה האנושית , לא ה"הורית" דווקא , ייתכן מאד שהורה ירגיש קרוב יותר לילד אחד מאשר לאחר ...היכולת להבין אותו , את דרכי החשיבה והתגובה שלו , יוצרת את הקירבה הזו ... אצלנו במשפחה , למשל , היה ברור שאני הבת של אבא שלי , בעוד אחי היה ילד של אמא ...דמיון המבנה הנפשי והאישיות , יצרו את החלוקה הברורה הזו ...

 

[גליה12]

זה אחד מהדברים שאיש לא יודה בהם

אפילו לא בחשכת הלילה- בינו לבין עצמו- לדעתי זה מנוגד איכשהו לטבע האנושי. נסיבות החיים יוצרות לפעמים שילד יהיה יותר קרוב להוריו- לעתים בשל היותו הבכור-לעתים בשל העובדה שהוא הצעיר- ונשאר איתם אחרי שהאחרים פרחו מהקן, לעתים בגלל שהוא (או לרוב היא) , זה שמטפל בהם יותר בעת זיקנה,ולכן גם אם נשמע הורים שיגידו על בן אחד שהוא יותר מסור נניח- באותה נשימה גם ימצאו דרך להצדיק את אחיו, או לשבח אותם על תכונה אחרת שיש בהם. לי אישית שני בנים- שונים באופיים כמו מזרח ממערב- אני יכולה להגיד שעם האחד יותר נוח לי - כי הוא מאד דומה לי באופי- אבל לא יכולה לומר שאני אוהבת את האחד יותר מהשני.

 

[אחותו של שקספיר]

שיויון מתאים לקומוניזם אולי

אני אוהבת את הילדים שלי בצורה שונה!!! מכריזה על זה בקול רם. שלמה עם עצמי ואיתם. כל ילד הוא עולם שונה כל גיל הוא שונה לאהוב אותם "שווה" זוהי אהבה מיכנית אוטומטית ואולי אפילו מזוייפת. אני אוהבת אותם שונה-כל אחד בהתאם למה שהוא כן ולמה שהוא לא... אחד, עולמו הרוחני קרוב לשלי- ועל כך הקשר ביננו ואחר ,אופיו הנעים וחוש ההומור שלו יוצרים את הקשר ושלישי-האינטלגנציה והבגרות שלו מאפשרים גישה אישית נינוחה. ולקטן כמובן את המקום שלו כ"קטן וממזר" ולרגיש את מקומו כ"יצירתי ורגיש" והבת ,מקומה שונה משל הבנים (היא היחידה שהכינה לי אמש ברכה ליום המשפחה, כל הבנים התעלמו בהצלחה רבה). בקיצור- אין שיוויון באהבה. יש שונות,בילדים, בי, בבן זוגי ולכן גם שונות בהתייחסות.

 

[vered4]

../images/Emo45.gif

קראתי את מה שכתבת אחרי שכתבתי, היה מעניין לקרוא את אותה דעה.

 

[vered4]

באותה מידה, אך לא באותה צורה

הבת היא הבת הבכורה, נהדרת ומקסימה, יש תחומי ענין משותפים נשיים. הבן השני, חמוד ומקסים, ויש לנו קווי אופי דומים, וקשר טוב. והקטנציק משגע ואוהבים אותו כמו שאוהבים ילד בן כמעט שנתיים.

 

[אורית א.ס.]

כיום אני אמא שנורא נורא בודקת

את עצמה האם אני עושה אפליות ביחס שלי כלפיהם....... כי בתור ילדה - הבת הבכורה כן היו אפליות. אני לא יודעת אם אהבו את אחי (אמא שלי) יותר מאשר אותי........אבל לאורך כל השנים (ואפילו היום כאשר אנחנו מעל ל-40) כלפיו יש לה יחס שונה וכאילו מגונן מאד כי......(הסיבות והתרוצים ממש ממש לא חשובים). מאחר ועברתי את זה על בשרי - אני מאד משתדלת להתייחס שווה אל ילדי. אני אוהבת את שניהם באותה מידה. לא באותה צורה. כי הם שונים. אני מקווה שהם - במבחן הזמן יראו את זה כמו שאני מתכוונת שיראו. אורית

 

[אטיוד5]

כולם שווים בעיניי

הבעיה שהצרכים שלהם שונים. וכך יוצא, שאחד מקבל יותר תשומת לב מאחר. וכן, יש לי נקיפות מצפון על כך.

 

[droli]

חברה טובה סיפרה לי פעם סיפור על

אמא, שבכל לילה היתה עוברת בין ילדיה לפני השינה ולוחשת לכל אחד בשקט באוזן, אני אוהבת אותך הכי בעולם! יותר מכולם... זה נכון לעשות זאת? לא יודעת, אבל בטח היה להם כיף לחשוב את זה. אותה חברה מודה שאת בנה בכורה החייל היא אוהבת הכי הכי בעולם ודבר לא ישנה את זה ושאר ילדיה יקרים לה, אבל זה בכורה - הוא הכי בעולם. ואולי זה בגלל שהוא הבכור. ההתלבטות הזו עוברת גם עלי, ויש לא מעט יסורי מצפון. הן שונות מאד מאד - ויקרות לי כל אחת בדרכה שלה. מיכל

 

[AYELET1]

נקיפות מצפון תמיד יש לי ../images/Emo3.gif

כנראה , שזה חלק בלתי נפרד ממהות ההורות אצל רבים ... אני גם כן אוהבת את ילדי בצורה שונה . ישנו הגדול: איתו אני יכולה לדבר על מחשבים (נושא שיחה אהוב עלי מאד). בנוס, אני משוגעת על חוש ההומור שלו. עם הבת אני יכולה לדבר על עניינים נשיים. כבר אינני מדברת על כך שהיא המומחית שלי לענייני אפנה וטיפוח החן

. וגם קצת רכילות

(הבנים כמעט לא זוכרים שום דבר במה שקשור לעניינים חברתיים

). גם לה יש לוש הומור מוצלח מאד, עם הברקות שמפילות אותי. הבן הקטן הוא אי של שלווה, וזו ממש ממש לא מליצה ריקה מתוכן. ילד שלו , שמח בחלקו וטוב לבב (בד"כ). לא מקטר, פשוט אוצר

. וכמובן, אם, אם, אך ורק אם, ישנה נטיה לצאצא זה או אחר, כפי שכבר אמרו לפני (גליה, נדמה לי), איש לא יעז להודות בכך.

 

[vered4]

גם אם היה להם כף לחשוב כך

זה בעצם מעודד קנאה ותחרות בין הילדים, בשביל מה להכניס עוד מתח מיותר? מכיון שלי זה נראה חשוב לבסס יחסים טובים בין הילדים, זה נשמע לי לא לענין.

 

[אחותו של שקספיר]

גם אני אוהבת שלוחשים לי באוזן בלילה

בתנאי שזה לא בשתיים בלילה,"אמא,מישהו לקח לנו את הדלת של בית שימוש" (הלילה,ילדון שלא הצליח להבין שהדלת נשארה פתוחה,וחשב שהלכה לאיבוד). אבל לגופו של עניין- בדיוק זה המסר שאני משתדלת מאד שלא להגיד" אוהבת אותך יותר מכולם" כי מפה מתחילה הקנאה, התחרות, ההשוואה. אני אומרת ולא רק לוחשת בקול רם אותך אני אוהבת כי השתדלת השבוע לא להתרגז ואותך אני אוהבת כי היית היום נורא רגישה. ובכלל מאד משתדלת(לא תמיד יוצא) להתייחס לפעולות, למעשים, להתנהגויות ולא לתכונות אופי. כי על התנהגות יש לילד שליטה- ועל אופי- קצת הרבה פחות. וכמו מנטרה הודית עתיקה חוזרת על המשפטים שמעידים שאני אוהבת את כוווווולם אבל אחרת כל אחד. נ.ב. -יש לי פספוסים לעיתים כמובן.

 

[AYELET1]

../images/Emo6.gif לך היה לא נוח ב-2 בלילה, אבל

אני נהניתי מאד

ובקשר ל"אני אוהבת אותך יותר מכולם" אני מסכימה עם כל מי שטען שהדבר מעורר קנאה. מה שאני נוהגת לאמר ז: אתה הילד הכי חמוד בין כל ילדי כיתה ו´ (למשל) וכו´ אין לי תאומים, כך שזה אפשרי

לבת שלי הגדרה מעניינת ומוצלחת מאד- לטעמי- לסוגי האהבה השונים. היא מחבבת קרובים שונים (וחיות אחרות

)במידה שונה , אבל אוהבת את כולם במידה שווה (אם מדובר בסבים וסבתות למשל).

 

[גליה12]

את מזכירה לי גננת אחת שהיתה אומרת

וחוזרת ואומרת- לעולם אל תגנו את הילד- גנו את המעשה- אל תגידו "אתה ילד רע"- אלא "המעשה שעשית היה רע"- או אל "תגידו את שובבה"- אלא "התנהגת בשובבות". לטענתה- ואין לי אלא להצדיק אותה- ילד שמקבל את המסר שהוא רע/טפש/שובב וכו´, ימשיך לנהוג לפי דפוס התנהגות כזה. ולעצם העניין- צעיר בני מאומץ ועלי להיות רגישה פי 7 לכל דבר שיתפרש ולו במקצת כאהבת יתר לאחיו- גם ככה הרגישות במקרה זה רבה יותר- וכל פעם שהוא אומר לי "למה את נותנת לו יותר" או "למה לו מרשים ולי לא"- נצבט לי הלב- ולא משנה שההתנהגות שלי היא אוביקטיבית לגמרי.

 

[DizzyMissLizzy]

גליה, הפתעת אותי !

אולי פעם סיפרת על כך בפורום ופספסתי, בכל אופן לא ידעתי שיש לך ילד מאומץ. ואני פשוט מלאת הערצה. כל הורה עובר כל כך הרבה קשיים והתלבאויות בכל מה שנוגע לגידול וחינוך הילדים. אני מתארת לי שבמקרה מיוחד כמו שלך ההתלבטויות קשות פי אלף.

 

[דליה.ד]

ולי יש חמישה ילדים...../images/Emo3.gif

אני לא חושבת שיש לי איזה בעיה עם האהבה שלי לילדי. אני חושבת שהאהבה אינה נופלת עליך משמים, זהו תהליך, ככל שאני מטפלת בילדי כך הקשר שלי אליהם מעמיק והולך. והאהבה משתנה עם הזמן. קל לנו לאהוב את התינוקות והפעוטות הם נולדו כך שיהיה קל להתקשר אליהם והם הלוא חמודים כל כך וחסרי אונים כל כך ויודעים להפעיל אותנו מצויין... ואם נולד לנו תינוק פגוע....? חולה......? נכה........? אז אני מציבה את השאלות הקשות היום...נכון? יש לי ילדה מאומצת. אני לא אהבתי אותה מהרגע הראשון (כמו את כל ילדי), היא היתה זרה (שוב, כמו כל השאר), לא הכרתי אותה. במשך הזמן עם הטיפול והקשר שנבנה את מתאהבת, מתחילה להכיר, יודעת למה לצפות, איך לעזור איך לטפל. היום אני אוהבת אותה...מה זה אוהבת...משתגעת עליה! ובני שנולד ונזקק להנשמה....כשנולד סבלתי מדכאון לאחר לידה (עוד טאבו חברתי) והיו לי מחשבות איומות...וכשזה עבר והיחסים ביננו נבנו גיליתי ילד מושלם, מקסים, שובה לב. אני קוראת לו "משושי" כי הוא משוש חיי. ובתי הבכורה היפיפיה עם תלתלים זהובים שמחת חיים ואנרגיות אין סופיות...מתה עליה! בתי בת ה14, כשמה כן היא: גן עדן, ברוכת כשרונות, רגישה, חברותית, עדינה ומשגעת ביופיה החיצוני והפנימי...חולה עליה! בני הגדול בן 12, חתיך עם עגיל בגבה, ילד מחונן, חכם, עם עיני תכלת מדהימות ועור שחום שחבל על הזמן, גבוה, חסון שופע בריאות. אי אפשר שלא לאהוב אותו! יש ימים שאני מוכנה לשלוח אותם אתם יודעים לאיפה כי עצבנו, הרגיזו, הגיעו לי עד הקצה... אז מה? כעבור שעה אני כבר שוב מתקרצצת עליהם! החיים אינם צבועים בשחור לבן, ובטח לא רק בוורוד. אני אמיתית עם עצמי ואיתם. ואני יצור אנושי: אוהב, שונא, מעוצבן, נינוח, כל פעם משהו אחר. אבל את חיי אתן עבורם!

 

[DizzyMissLizzy]

דליה, גם את ראויה להערצה...

נדירה היכולת שלך למצוא בכל אחד מילדייך כל כך הרבה טוב. ותפוחים, כנראה, לא נפלו רחוק מהעץ... אם הבנתי נכון, מבין החמישה - יש לך אחת מאומצת?

 

[זהבה נ]

איילת../images/Emo141.gif

פעם שמעתי משפט שמאוד השפיע עלי וזה אומר כך "פייר זה לתת לכל ילד מה שהוא צריך ולא לכולם אותו הדבר" ואם חושבים על המשמעויות שנגזרות מהמשפט הזה אז אפשר להבין את זה לעומק. להתראות זהבה - פורום זכויות הורים בתפוז

 

[1 תזזית]

האם כל הצאצאים אהובים באותה מידה?../images/Emo140.gif

זו שאלה קצת פרובקטיבית. הרבה אנשים יאמרו שאינם מפלים בין ילדיהם, והם אוהבים אותם במידה שווה. אני חולקת על כך. אני אוהבת כל ילד מילדי אחרת, באופן שונה. הבן שלי הוא "הלב" שלי, החיים שלי, כל עולמי - והבת שלי היא ה"נשמה" שלי, החיים שלי, כל עולמי. אין שויון באהבה שלי אליהם. אהבה אינה נמדדת. אהבה היא כמו שלהבת של נר: אפשר להדליק בה נרות שונים - והשלהבת נשארת שלהבת. סוג הקשר הוא שונה. כל ילד עלפי אופיו מעורר בנו תחושות אחרות. זו הסיבה שלפעמים ילד הזקוק לעזרה מעורר רגשות וצורך להגן עליו יותר מאשר ילדים "חזקים, אבל אם ילד שחשבנו עליו שהוא חזק ואין צורך לדאוג לו פתאום "נופל" ועובר משבר ריגשי חזק - אז מתגלה עוצמת האהבה שלנו אליו.אז בבקשה, תהיו כנים ותבדקו את הענין עם עצמכם!