האם יש פה בני זוג/חברים של נפגעות?

[פאנ טום]

האם יש פה בני זוג/חברים של נפגעות?

שלום לכולם , אני רואה כאן הרבה הודעות של הנפגעות , אבל קיים צד נוסף להתמודדות - זהו הצד של החברים ( במובן הרומנטי והרגיל) ובני הזוג. אני באופן אישי באותם מצבים שבהם נתקלתי במועקה ובעצם לא היה לי למי לפנות , לא היתה לי דרך לדעת איך בעצם מרגישים אנשים אחרים במצבי , איך מתמודדים עם הבעיות , בפנייתי למרכזי הסיוע נתקלתי באוזן קשבת למועקת הרגע , אולם הבנתי שאין בעצם מקום בו בני זוג יכולים לדבר להקשיב וללמוד. הבעיה שלמשל מטרידה אותי בתקופה האחרונה ומאיבה במידה מסויימת על מערכת היחסים שלי - היא השתיקה. המחשבה מה חברתי עוברת לאחר גילוי עריות, ומי שפגע יושב לו "בנחת מול הטלויזיה" ו(אולי) חי חיים שלווים , פשוט מטריפה אותי. קשה לי לקבל את המצב שבו אנשים שבצעו פשעים כה חמורים לא נענשים. ההתמודדות עם השתיקה הזאת הופכת להיות בשבילי קשה יותר ויותר. הייתי שמח לדעת איך מתמודדים בני זוג אחרים עם השתיקה? עם אי מיצוי הדין של מי שפגע ? ויותר מזה , במקרים שבהם יש קשר עם מי שפגע , למשל הורה , איך יושבים מולו כשאסור לדבר על הנושא , איך משחקים את המשחק הזה כאילו הכל בסדר? זו היתה דוגמא אחת להתמודדות של בן/בת זוג. אודה מאוד על תגובות. ובהזדמנות זאת , אני חושב שיש צורך בהקמת קבוצת תמיכה לבני זוג של נפגעים/עות. תודה הפאנטום

 

[it is just me]

../images/Emo26.gif

הנה כמה קישורים

 

[juliet26]

../images/Emo45.gifאתה צודק!!!!!!!!!

כל הכבוד על הדאגה והיוזמה... אני יודעת שניפתחה קומונה לבני זוג של נפגעות תקקיפה מינית אבל לפי מה שאני יודעת זה לא כל כך מתקדם... לדעתי הרעיון שלך מצויין, אתם הבני זוג שלנו תומכים בנו ולוקחים על עצמכם כל מה שאנחנו חשות.. גם אתם צריכים מקום שתוכלו לפנות אליו!!!!!!!!!! הלואי וזה יצליח!!!!!!!!

 

[העכבר האטום]

פאנ טום, ברוך הבא

השתיקות, הפחד, הפלאשים והבדיקות החוזרות ונישנות של האמון. זה רק חלק ממה שמלווה בן/בת זוג של נפגע/ת. לא פעם עלה כאן הנושא הזה אבל אולי בגלל חוסר בבני זוג שפעילים כאן בפורום זה לא תפס מקום ראוי בדיון. כשאני הגעתי לפורום זה היה כשבת זוגי נתקלה בפעם הראשונה בזיכרון שעלה כתוצאה מגילוי עריות. הרבה מתח ריבים עם המשפחה. הסתגרויות ופחדים. פתאום כל אדם מבוגר שרואים עם ילדה הופך לחשוד. כל מפגש משפחתי הופך לסיוט ולאתגר להתמודדות. התפקיד שלנו הוא לתמוך אומנם. אבל אף אחד לא מקבל ספר הוראות להתמודדות במצבי לחץ. גם אנחנו עושים טעויות. לדעתי חשוב לעשות פורום לתמיכה בבני/ות זוג. וגם חשוב לעודד את בני הזוג להיות יותר פעילים בפורום. זה רק יתרום להבנה ולהתמודדות היומיומית. בהצלחה ושוב ברוך הבא, שחף

 

[פאנ טום]

שלום עכבר יקר

קודם כל אני רוצה לציין שאצל חברתי הזכרון עלה טרם הכרותנו , ובגבורה רבה שיתפה אותי בעניין די בהתחלה. כמובן שאז לא הבנתי הרבה מה התופעות של גילוי עריות והייתי נחוש להתמודד , גם אני עברתי הרבה בחיים אם כי בנושא אחר לגמרי. מההתחלה לא הבנתי מדוע הפוגעים לא משלמים את המחיר והדבר עלה באין ספור שיחות איתה. ברור לי שלא קל לה להתמודד אם השאלה החוזרת הזו כי הנושא הוא כה מורכב ומסובך , אבל מובן שלא יכולתי להניח לנושא. גם ההסתגרויות הרבות הן נושא בעייתי כפי שציינת , אני למשל אדם שהיה רוצה להפגש עם בת זוגתו מספר פעמים בשבוע , אולם למעשה פגישותינו מתקיימות על פי מצבי רוח רגעיים , ולי קשה מאוד עם ההסתגרויות של מספר ימים לעיתים , והרצון שלה להיות לבד בסופי שבוע . המשפט " אני צריכה להיות עם עצמי" גורר אחריו בדרך כלל ריב של שעתיים "אם את רוצה להיות לבד עם עצמך למה את רוצה חבר"? אנו שני אנשים בעלי תחומי עניין מגוונים משותפים , ומאוד אוהבים אחד את השני , אולם דוקא התופעות האלה , של ההתבודדות , של אי ראיית הצרכים של הצד השני , ושל החיים לפי מצב רוח רגעי , פגעו רבות במערכת. אני מרגיש שיש תמיד את הציפיה ש"אני אבין" ושאני "אקבל" והיו שבועות רבים שלמעשה התעלמתי מצרכי שלי ורצונותי שלי כדי "לא לפגוע" כי הרי "היא כבר נפגעה מספיק" , אבל בסופו של דבר הדברים מתפוצצים. פאנטום

 

[העכבר האטום]

מקפיץ !!!

 

[צלוזן]

קצת שכחת את כללי ההקפצה לא?

אתה רוצה שאני אזכיר לך אותם? או שאני סתם נודניק מעצבן?

 

[אור הנפש]

פאנ טום

כל הכבוד על היוזמה.... התמיכה חשובה מאוד לבת הזוג הנפגעת.... אך גם בני הזוג זקוקים לתמיכה .... ההתמודדות קשה... לא מוכרת... ובד"כ לבד... מה עושים ומה יודעים...??? אין ספר הדרכה... הרבה יותר קל ביחד... כמו בכל דבר

 

[Wellspring Fairy]

../images/Emo41.gif

שלום לך.. קודם כל, אני שמחה שאתה מתעניין ורוצה לדעת איך אפשר לעזור. כמו שהפנו אותך,הדבר אינו חדש ואכן קשה להיות בצד השני, בצד שתומך, בצד שאוסף את השברים שנשברו.. אני אכתוב לך מניסיוני האישי, לפעמים רק לשתוק ולהיות ביחד זה עוזר. לא חייבים לדבר על זה ולהרגיש שעושים משהו. לעיתים השתיקה והשהייה יחד שווה הרבה יותר מאשר "לדבר על זה". בנוגע לשאלותייך, אני חושבת שאינכם צריכים "לשחק משחקים" שהכל בסדר ותקין. אני מתארת לעצמי שגם ככה הקורבן סבל, הוא לא צריך לסבול עוד בכך שהוא שם עליו עוד מסכות.. במידה ואתה צריך עוד משהו, אנחנו כאן

 

[פאנ טום]

אולי לא הבנת אותי

במקרה של מפוצלת תואר מצב או *אין קשר* עם הפוגע , לא מדברים איתו רק לא מסבירים למה. ( דבר אגב שגם הוא בעייתי כי אז מופנית אצבע מאשימה כלפי הנפגעת "למה נתקת קשר , את ממש לא בסדר"). אני מתאר מצב בו *יש קשר עם הפוגע* , קשר קורקטי אומנם אבל קשר של שתיקה. כאשר אנו נפגשים איתו , אני צריך לשחק *כלפיו* את ה"הכל בסדר". תביני , אני יושב נניח בבית קפה , מול האדם הזה ,וצריך ללחוץ את ידו לשאול לשלומו להסיע אותו במכוניתי, ולהודות לו על ערב נפלא. האפשרות השניה היא כמובן להמנע מכך , אך הדבר יגרום לכך שחברתי באותם מקרים נדירים , אבל שבכל זאת קורים , תלך לפגישה לבד. הדבר הזה מכעיס אותי ומטריף אותי , אני לוחץ את היד ושואל לשלום אדם שלדעתי היה צריך לשבת בכלא ולשלם פיצויים עצומים ובמקום זה פשוט לא-קורה-לו-כלום. כך שכשכתבתי על משחק התכוונתי כלפי הפוגע , ולא כלפי חברתי הנפגעת. ודבר נוסף ותסלחו לי אם אגיד כאן מילים בוטות , אין לי כוונה לפגוע באיש: בני זוג של נפגעות הם אנשים עם רגשות ,צרכים, רצונות, דעות ופגיעות גם כן. אנחנו לא "מכונת תמיכה והבנה" . בכל התשובות שאני רואה כאן אני נתקל בנושא של " הוא מבין ותומך ועוזר " או "צריך להבין ולתמוך ולעזור". תודה הפאנטום

 

[מפוצלת]

פאנ טום.. שאלה..

יש כאן משהו שאני לא מבינה. קודם כל הצטערתי לשמוע שאתה נאלץ לשחק אותה כאילו הכל בסדר, אני יודעת שזה מטריף את הרגשות ומאמלל אותך. השאלה שלי היא למה הפוגע והנפגעת ממשיכים להיפגש? היא גם משחקת כלפי חוץ את המשחק של הכל כרגיל? אם המצב הוא כמו שתיארתי אז ליבי יוצא אליכם, זה מזעזע אותי. מחכה לתשובה.. מפוצלת..

 

[פאנ טום]

סליחה על התשובה המאוחרת

אבל מטבע הדברים נזקקתי לאישור של חברתי לפני שאני עונה פה. לפני המעט שאני מבין כבר בנושא הנורא הזה של גילוי עריות , תמיד קיימת התקווה והרצון למשפחה. ולפעמים גם כלפי המשפחה שפגעה. חברתי החליטה על יחסים קורקטיים עם ההורים שלה , בעיקר בטלפון ופגישות לעיתים רחוקות. אבל בשני המצבים משחקים את המשחק ולא מעלים את הנושא. ההחלטה האם לשמור על יחסים קורקטיים או לא , אינה שלי כמובן , ובידי נשארת רק ההחלטה אם להסכים להיות איתה בפגישות או לא. אם הדברים היו תלויים בי אז המקום היחידי שהייתי נפגש איתו זה בבית המשפט. בפגישה הראשונה עוד הייתי יחסית בסדר והכנתי את עצמי שזה לא הולך להיות קל . למרבה האירוניה הוא אדם נחמד ונעים הליכות , ובמצב אחר יכולנו להיות ביחסים מצויינים. בפגישה השניה איתו הרגשתי שאני מתפוצץ , בעיקר כשמתחילות הטענות "למה ניתקת קשר איתנו". בא לי לצרוח להם את האמת בפרצוף , אבל אני יושב שם כמו פודל מנומס ושותק. מקווה שעניתי על שאלתך. הפאנטום

 

[מפוצלת]

פאנ טום, אני מבינה אותך לגמרי

ומתארת לעצמי איך אתה מרגיש. מאחלת לכם רק טוב. חשבתי לעצמי, אולי בייעוץ זוגי עם פסיכולוג ניתן לדבר על זה? אין לי מושג בקשר לזה, סתם עברה לי מחשבה..[ מה אתה אומר?

 

[פאנ טום]

מפוצלת יקרה

שום שיחות עם פסיכולוג לא ישכנעו אותי שצריך לשתוק לאנשים שבצעו פשעים כה חמורים. ולצערי גם שום שיחה עם פסיכולוג לא ישכנעו אותי לחיות עם השתיקה הזאת ,ולשחק את המשחק הזה. למרות שמצד שני אני כן מבין את הקשיים , הרי לא אני זה שצריך להתמודד ולעמוד על דוכן העדים , נושא מורכב ביותר אני יודע. פאנ טום

 

[מפוצלת]

היי, אני יכולה לספר קצת על בן זוגי

אם זה יעזור.. לחבר שלי שגר איתי כבר שלוש שנים מאוד קשה עם הנושא. זה לא מתבטא ביום יום אלא במפגשים עם המשפחה שלי. הוא מסתכל על מי שפגע בי בעצבים, לא אומר לו שלום, מתעלם ממנו אם הוא מנסה לדבר איתו ובכלל הוא נמנע כמה שיותר מלבוא איתי לביקורים ואירועים של המשפחה.. הוא כתב כמה סיפורים קצרים על הנושא, וגם סיפורים מאוד מיוחדים על מה שהוא היה עושה לו.. במשפחה שלי יודעים שאני שונאת את הפוגע אבל הם לא יודעים למה.. אז מבחינתם חבר שלי גם שונא אותו כי אני שונאת אותו, נתתי תרוצים למשפחה בזמנו, למה אני שונאת אותו, נתתי אחלה תירוצים שלא קשורים לתקיפה מינית ובזה זה נגמר.. למזלי חבר שלי הוא בנאדם מדהים ומיוחד ולכן במשפחה שלי מאוד אוהבים אותו ולא מתייחסים להתנהגות שלו כלפי הפוגע.. ביחסים שלי עם חבר שלי לא מדברים על זה כל יום, לעיתים רחוקות אני מעלה את הנושא ורק אני, ואז הוא מאוד עדין ומקשיב ויותר קל לו כי אני משתפת ומתחזקת ממנו ואז הוא מרגיש שהוא עוזר והוא מכבד את העובדה שסיפרתי לו, והוא מרגיש לפי מה שהוא אמר שיותר קל לו בגלל השיתוף וההבנה ההדדיים. וזה מה שבאמת עוזר. לדעת שבן הזוג אינו שופט אותך ומשמש כמשענת ושומר על טקט. מקווה שהשיתוף בסיפור שלי נותן לך כיוונים, ומקווה שתמצא מסגרת מקצועית בשבילך ובשביל כל מי שמרגיש צורך, מפוצלת..