זה הברור מאליו בתקשורת בין אישית
וכבוד לזולת. לא חושבת שזה חינוך. לא הייתה כוונתי חלילה שמורי בית הספר יהיו רובוטים של הוראה. מאד מומלץ שיהיו בני אדם. ונורמות התנהגות תרבותיות , סובלנות, הדדיות, וכן הלאה שהם פרמטרים של כל חברה אנושית הם ממילא ברורים מאליו בעיניי. בבית ספר, בתור בקופת חולים ובמספרה. ויתר התייחסותי למה אני חושבת שבמציאות הנוכחית שבית הספר יעסוק בהוראה. קודם כל מהו חינוך ? מיהם המורים? מהם הערכים שהמורים מקנים לילדים? מה ההשפעה של מסגרת לימודית, מול השפעת הבית והסביבה המיידית של הילד? נדלג על מיהם המורים ברשותכם, ונגיע למהם הערכים החינוכיים שאותם מנסה בית הספר להקנות- החל מבית ספר יסודי וכלה בתיכון. ערכים בחלקם מדוקלמים ,שהועברו על ידי משרד החינוך כיעד חינוכי. למשל "חינוך למניעת אלימות" חשוב שלא תהיה אלימות? -חשוב. מה ההשפעה של שלשה שיעורי מחנך, סדנה, יום עיון ופמפום מוח בלתי פוסק, אם בערב הילד חוזר הבייתה מבית הספר ,והאבא אומר לו " ת´שמע חמוד, אם יוסי ירביץ לך עוד פעם, אתה יכול להחזיר לו,כי להחזיר זה לא להתחיל" או במקרה אחר" מאמי שלי, אם יוסי עוד פעם ירביץ לך , כדאי שתלך לאח שלך בכיתה ה והוא יבוא עם החברים שלו, ויוסי כבר לא יתקרב אליך" וזה אחרי שראה טלוויזיה (בלתי אלימה בעליל) שיחק כדורסל עם הילדים הגדולים שזרקו אותו מהמגרש וכו.. האם שלשת השעורים בנושא, הסדנה והפלקטים על הקיר, יכולים לשנות את החינוך מהבית? לדעתי לא. מעבר לכך, אני לא רוצה להכנס לעניין של איזה ערכים מקנים לילדים, עד כמה ניתוח אירועי החיים ותפיסות העולם הן פונקציה של עמדתו האישית של המורה, אפילו בשיעור תנ"ך "הקם להרגך ,השכם להרגו"..כמה עמדות אישיות של המורה נבנו לתוך השיעור. ומעבר לחוסר האמונה שלי בשטיפת המוח הממלכתית, הקרויה לכאורה "חינוך" חוסר הערכתי הכללית למרבית הצבור העוסק בהוראה(כי אם הם נמדדו לפני קבלת תפקיד מורה, הם נמדדו על יכולת להעביר מידע , ולהורות, ולא על יכולות חנוך). רצוני, להיות הגורם היחידי שיהיה זה שיחנך את ילדיי, על פי האמונה שלי, הערכים שלי, תפיסת העולם שלי וזו לא תמיד חופפת לזו של משרד החינוך הממלכתי. מעבר לכך, נוצר מצב שהורים מורידים מעצמם את האחריות לחינוך הילד יש בעיית סמים? שבית ספר יתמודד. יש בעיית אלכוהול? שבית ספר יתמודד. חרדה מאיידס? שבית ספר יסביר. זה לדעתי אינו תפקידו של בית הספר. זה תפקיד ההורה. כל אחד ביכולתו מול ילדו. פונקציה של איכפתיות, תפיסת עולם, יכולת אישית ועוד. כל הורה יכול להיות מחנך של ילדו. כל הורה צריך להיות. אבל הורה אינו צריך להיות מורה. להיות מורה זה מקצוע, צריך ללמוד איך ללמד צריך לאפשר לילדים להיות סקרנים, לפתח כישורי למידה, וכן-גם להקנות ידע. כי צר לי לאמר, בוגרי התיכון בארץ, כולל בתי הספר הטובים ביותר, הם בורים ועמי ארצות. נטולי כל ידע כללי, תרבותי, אנושי, מדעי. כל מאגר המידע שלהם מתחיל ומסתיים"במיקוד למידה לבחינת הבגרות". וזו צריכה להיות אחריותו של המורה. ללמד. לאפשר למידה.