Blue velvet
New member
האם יפה לנהוג כך?
אני בת 37, לאחר ניסיון של כשלוש שנים להרות ללא הצלחה. במשפחתי יודעת על כך רק אמי (כך, לפחות, אני מקווה), למרות שאני בקשר טוב גם עם שתיים מאחיותיי. הערב, התגלה לי במקרה, שהאחות השלישית, שעמה אין לי קשר הדוק (אינני ממש סובלת את גיסי), בהיריון שני (יש לה ילדה נהדרת בת שנתיים). לא תוכן הבשורה ציער אותי, אלא האופן שבו שמעתי אותה. ידעתי שהיא חולה בשפעת (את זה סיפרו לי) והתקשרתי לשאול מה שלומה. במשך השיחה היא שאלה כבדרך אגב, אם אני יודעת שהמשפחה שלהם עומדת להתרחב. עניתי שלא, ושאלתי כמה זמן עוד נותר. הסתבר שעוד חמישה חודשים. הרגשתי המומה ופגועה, למרות שתיארתי לעצמי ביני לביני לפני כן שהדבר ייתכן, ולא יכולתי להתרכז בשיחה. האם התכוונו לשמור זאת בסוד עד הלידה? אני מודה שלא ציפיתי, לאור היחסים הרופפים שלנו, שהיא תתקשר כדי להודיע לי במיוחד, אבל למה לא אמרו לי במשפחה? רק לפני שבוע אחיותיי האחרות היו אצלנו, ומספר ימים אחר כך - ההורים. עכשיו אני כועסת עליהם. האם קרה לכם דבר דומה?
אני בת 37, לאחר ניסיון של כשלוש שנים להרות ללא הצלחה. במשפחתי יודעת על כך רק אמי (כך, לפחות, אני מקווה), למרות שאני בקשר טוב גם עם שתיים מאחיותיי. הערב, התגלה לי במקרה, שהאחות השלישית, שעמה אין לי קשר הדוק (אינני ממש סובלת את גיסי), בהיריון שני (יש לה ילדה נהדרת בת שנתיים). לא תוכן הבשורה ציער אותי, אלא האופן שבו שמעתי אותה. ידעתי שהיא חולה בשפעת (את זה סיפרו לי) והתקשרתי לשאול מה שלומה. במשך השיחה היא שאלה כבדרך אגב, אם אני יודעת שהמשפחה שלהם עומדת להתרחב. עניתי שלא, ושאלתי כמה זמן עוד נותר. הסתבר שעוד חמישה חודשים. הרגשתי המומה ופגועה, למרות שתיארתי לעצמי ביני לביני לפני כן שהדבר ייתכן, ולא יכולתי להתרכז בשיחה. האם התכוונו לשמור זאת בסוד עד הלידה? אני מודה שלא ציפיתי, לאור היחסים הרופפים שלנו, שהיא תתקשר כדי להודיע לי במיוחד, אבל למה לא אמרו לי במשפחה? רק לפני שבוע אחיותיי האחרות היו אצלנו, ומספר ימים אחר כך - ההורים. עכשיו אני כועסת עליהם. האם קרה לכם דבר דומה?