האם ידעתם

האם ידעתם../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif

גברים שומעים אחרת מאשר נשים. בעוד נשים מפעילות את שתי אונות המוח בזמן שהן שומעות, גברים מפעילים רק את האונה השמאלית! עובדה זו נמצאה במקרה בזמן בדיקה של עניין אחר. האם זוהי הסיבה לכך שגברים מקשיבים פחות? האם זוהי הסיבה לכך שהתפתחות שפתית אצל זכרים היא אחרת? לא ידוע. העניין בבירור. מה שבטוח הוא שהקביעה " גברים מנגה , נשים ממעדים" מתחזקת . מיכל
 
בוקר טוב ללית

לא ידעתי ותמיד טוב ללמוד. אבל היום אני קצת ב"דיכי" כל הסיפור הזה עם החיילים עושה לי ממש רע. עוד לא הספקתי לעכל את 6 הגופות שהתפזרו ברצועה וכבר תקרית נוספת קשה. לי זה עשה ממש רע ומצב רוח מגעיל מאוד.
 
היה נורא קשה

זה התחיל עם זה שהנציגה של החינוך המיוחד הביעה תמיהה וכעס על זה שביה"ס העז להוריד לאיל את העזרות. היא אמרהשלא מפסיקים עזרה לילד שיש לו קשיים מאובחנים ושקיבל עזרה עד סוף כיתה ט' ( ביה"ס כל הזמן נפנף בהוראה של משרד החינוך שמכיתה י' רק מי שעובר ועדת השמה זכאי לקבלת עזרה ומסתבר שאין הנחייה כזו). נציגת החנוך המיוחד אמרה שבכיתה י' מגישים ילד לועדת השמה רק במקרים חריגים מאד מאד מאד. היא אמרה שרק ההורים רשאים לבקש ועדת השמה ( הכל מכיתה ו') ולא ביה"ס. כשפרטה מקרים חריגים השתמשה בדוגמה של "רק כשהשמים פתאום נופלים על הילד.." אז אמרתי לה שהשמיים אכן נפלו. היא ביקשה פירוט והייתי צריכה לפרט מול פרצופיהם ההמומים של הנוכחים את מסכת נפילות השמיים שעברו עלינו בשנה וחצי האחרונות ( אבחון הפרעת אשיות ואשפוזים פסיכיאטריים של אחות אחת , C.F ישן וסכרת חדשה לאחות שנייה. את יודעת , לפעמים כשמונים את הצרות זה פתאום נראה המון.... הנוכחים בחדר השתתקו, הנהנו בראשים ונראו על סף בכי. כנראה הבנתי פתאום כמה המצב שלנו בלתי אפשרי. הנציגה של החינוך המיוחד אמרה שהיא לא מוכנה שאלך הבייתה עם מתח נוסף ולכן הודיעה לי במקום שהמקרה אושר. היא ביקשה מיועצת ביה"ס להישאר אחרי שהלכתי. היא רצתה לשטוף אותה כי היא טוענת שמשהו מאד לא בסדר קורה בביה"ס הזה. ולחשוב שהילד שלי לא קיבל עזרה שנה שלמה ובמצב כל כך קשה בבית רק בגלל בי"ס דפוק!!!!!! אם רק היה לי כוח הייתי תובעת אותם. מיכל
 

zimi

New member
נשמע ממש קשה אבל

אני הבנתי שבסופו של דבר יצא בסדר, לא???? לפי דעתי גם לא קל בישובים "שלנו" שלפעמיים יותר דומים לקיבוץ מאשר מועצה מקומית.
 

zimi

New member
../images/Emo6.gif../images/Emo6.gifעכשיו הצחקת אותי!

גם אצלנו זה ככה!!!
 
בסה"כ אני שמחה שאיל יקבל עזרות

אני רק זועמת על שנה שהלכה לאבוד. זה הרי אף פעם לא שנה נטו. נלווים אליה גם התסכולים, אבדן ביטחון עצמי ויאוש שעליהם יהיה לביה"ס קשה לחפר. אני עוד שוקלת מה לעשות. כנראה אעשה משהו בעניין. תודה עבור העידוד של כולכם. אתם נהדרים.
מיכל
 

שרון123

New member
../images/Emo10.gifממש ממש קשה../images/Emo10.gif

איל נכח בפגישה? לפחות התוצאות של הפגישה לטובתכם
מכירה את ההרגשה שפתאום מסתכלים בעיניים חיצוניות, ומבינים כמה המצב לא טוב. אין לי מושג איך מתמודדים עם מצב בו ליותר מילד אחד יש קשיים כ"כ חמורים
מיכלי קבלי
מקווה שדברים יתחילו להסתדר לשלושתם ולחמישתכם
 
הפגישה " למבוגרים בלבד" , למזלי.

הוא לא נכח. אני כבר יותר בסדר. כנראה הזמן עושה בכל זאת משהו. תודה על התמיכה
מיכל
 

אמללי

New member
ללית ../images/Emo24.gif

שמחה מצד אחד שכל כך הלכו סוף סוף לקראתך (בלי בירקורטיה מיותרת)... חבל רק שהיית צריכה לפרט את כל ההסטוריה המשפחתית שלכם
בשביל זה... ועוד יותר כואב וחבל על השנה שהלכה לאיבוד
אולי בתמורה הם יתנו לו תיגבור מתוגבר? תוספת שעות של עזרה על אותן שעות אבודות... למרות שבאמת לתקן את הנזק יקח עכשיו הרבה הרבה יותר זמן, מאמץ והשקעה...
מאוד מבינה אותך כשאת אומרת שכשמספרים את הכל ביחד פתאום זה נראה המון... לא ממש חושבים על זה כשחיים את זה יום יום...
זה מזכיר לי שכשהייתי בבית חולים (הריון מחוץ לרחם) הרופא שאל אותי אם יש מחלות או ארועים במשפחה. ודבר ראשון שאמרתי היה לא החלטי. ואז התחלתי להזכר ואמרתי "אה, חוץ משאבא שלי מת בגיל 37 מהתקף לב, אה וגם אמא שלי נולדה עם שטף דם במוח (או ארוע מוחי) שגרם להתקפים אפילפטיים ובגיל 34 עברה ניתוח מוח (ועד היום היא על תרופות למניעת התקפים), אה וגם אחותי עברה טיפולים להפריה, וסבתא שלי מתה מסרטן ולי לקינוח יש ילדה לבקנית (אז הייתה עדיין רק אחת). זה כמובן כבר כל המשפחה המצומצמת שלי... בקיצור ממש נבהלתי בעצמי מההיסטוריה הרפואית של המשפחה... העיקר שדבר ראשון אמרתי שאין בכלל בעיות במשפחה
...
 
מיכל, אני מצטערת שלא הגבתי עד עכשיו

אני פשוט עדיין נתונה בהשפעת הדברים שסיפרת, לא יודעת להגיד אם תחושה טובה או לא. גם אני, כמוך, לא אוהבת לשפוך את כל הצרות, ומצפה הרבה פעמים שיבינו לבד. אבל אולי דווקא הנאום ש"דפקת" להם על הבעיות בבית, היה הכרחי ובלתי נמנע. חשוב מאוד שהם ידעו עם מה בדיוק מתמודד אייל ביומיום שלו, כדי שידעו לעזור לו. תזכירי לי באיזה כיתה הוא? האם מדובר על להשאר שנה? יש איזה המשך לוועדה הזו? מה הם מתכוונים בדיוק לתת לו וממתי?
 
אני מהרצליה...

ולא שומע טוב כל כך - עכשיו את מספרת לי שהמח לא עובד. עכשיו רק חדשות טובות.
 
חס וחלילה, לא אמרתי "לא טוב"

אמרתי "אחרת". אין ספק שגברים ונשים מקשיבים אחרת. אני מתכוונת לחלק הרגשי שנלווה להקשבה. המון פעמים גברים מקשיבים כדי לתת פתרון. לעומת זאת נשים מקשיבות כדי להקשיב ולהיות עם המדבר במקום בו הוא נמצא. ייתכן שהיום ידעו להסביר את זה במונחים מדעיים של תפקודי מוח. לדוגמא, אם יגלו שבזמן הקשבה מופעל אצל נשים חלק במוח שאחראי יותר על רגש... שמחתי לראות שאתה מקבל בהומור. אתה 100% בסדר.
מיכל
 
מיכל רק עכשיו קראתי

(עוד לא לגמרי התאפסתי). זה כל כך מרגיז ומקומם אותי. אם המערכת בבית הספר כל כך דפוקה לפספס את המקרה שלכם, אז בטח עוד המון מקרים קשים פחות מתפספסים..... אני חושבת שאת חייבת לעשות משהו בענין. צריך לעשות שם סדר. אני לא יודעת באמת באיזו דרך צריך לנקוט- תביעה? תלונה למשרד החינוך? תלונה לגורם אחר מוסמך?..... מאיה
 
במשרד החינוך ינסו לטייח את זה. אולי

כדאי לפנות למועצה לשלום הילד, לארגון ה.ל.ה[הורים למען הורים]. עצוב לגלות איך מערכת החינוך בוגדת במטרות שהביאו להווסדה ! ומקומם ש"טובת הילד" כנראה היא רק חובתם של ההורים בפועל ושל המערכת רק על הנייר. בהצלחה. והעיקר שהילד יקבל את הזכויות שלו וגם פיצוי על מה שלא נתנו לו השנה.
 
ללילת של שלושה,

ידעתי,ידעתי. ואיזה יופי שמחקר מאשש זאת! כבר מורידה "סעיף אישום" אחד מבעלי...מסתבר שזה ה"בילט אין " שלו-חחחחחחחחחח תודה.השכלתי...
 
למעלה