האם זו חרדה חברתית?
היי,
קראתי קצת באינטרנט לגבי חרדה חברתית, והחלטתי שאולי עדיף לשאול פה אנשים שכבר מבינים בנושא.
יש לי מן קטע כזה שאני זוכר אותו בערך מגיל 11, שזה חשש להיות בסביבה מסוימת.
זו בעיקר צריכה להיות סביבה של אנשים בגילי (26), או נוער וילדים...
מה שקורה זה שנגיד כשאני יוצא החוצה ורואה חבר'ה שבאים לכיוון שלי באקראי, אני מזהה אותם כבר מרחוק ופשוט עובר לצד השני של הכביש.
(זה לא קורה אגב עם חבר'ה מהעדה האתיופית, שאני עובר לידם לגמרי חופשי ובלי להתעסק בזה בכלל, ואפילו חוצה אותם באמצע אם עוברת קבוצה של 6
)
למה זה קורה?
אני מגיל צעיר שמתי לב שיש בחברה שלנו קטע כזה שאנשים יכולים באופן ספונטני לזרוק הערות לעבר אנשים שעוברים ככה ברחוב, ולעשות את זה באופן ההכי בוטה שאפשר, וזה גורם לי אישית לחוסר נוחות לידם, אז אני משתדל למנוע כמה שיותר את המצבים להיות בסביבה כזו.
דוגמה אחרת - אני גר בבית קרקע עם שתי כניסות לבית - אחת מהשער הראשי והשנייה מאחור.
לעתים יש קבוצה של חבר'ה שאוהבים "להתכנס" מסביב לשטח שנמצא בקרבת שער הבית שלי,
וברוב המקרים אני מחליט לוותר על יציאה משם ויוצא מהכניסה האחורית.
מספיק לי שאני שומע אותם מריצים דאחקות שם ואני כבר מרגיש חוסר רצון לצאת ולפגוש אותם פנים מול פנים.
היו מקרים שיצאתי משם כי מיהרתי וזה, ואחרי כמה צעדים שהם היו כבר מאחוריי שמעתי צחוק מתגלגל כאילו שיצאתי עם סיר מלא בספגטי על הראש
יש מקרים גם שאני נגיד עובר באמצע פארק ורואה חברה שיושבים בספסל, ואני מיידית לוקח פנייה משם לכיוון הנגדי או המרוחק טיפה כדי לא לעבור לידם. שוב - מאותה סיבה שאני מודע לסיכוי שיזרקו איזו הערה לא קשורה אליי...
אציין שמעבר לסיטואציות כאלה אני מרגיש מאד נוח עם אנשים. לדבר, להכיר, לצאת למקומות וכו'...
שום עניינים צדדיים ולא נעימים.
האם זה שייך לחרדה חברתית, או שזה עניין אחר? (ואם כן אז מה לדעתכם).
היי,
קראתי קצת באינטרנט לגבי חרדה חברתית, והחלטתי שאולי עדיף לשאול פה אנשים שכבר מבינים בנושא.
יש לי מן קטע כזה שאני זוכר אותו בערך מגיל 11, שזה חשש להיות בסביבה מסוימת.
זו בעיקר צריכה להיות סביבה של אנשים בגילי (26), או נוער וילדים...
מה שקורה זה שנגיד כשאני יוצא החוצה ורואה חבר'ה שבאים לכיוון שלי באקראי, אני מזהה אותם כבר מרחוק ופשוט עובר לצד השני של הכביש.
(זה לא קורה אגב עם חבר'ה מהעדה האתיופית, שאני עובר לידם לגמרי חופשי ובלי להתעסק בזה בכלל, ואפילו חוצה אותם באמצע אם עוברת קבוצה של 6
)למה זה קורה?
אני מגיל צעיר שמתי לב שיש בחברה שלנו קטע כזה שאנשים יכולים באופן ספונטני לזרוק הערות לעבר אנשים שעוברים ככה ברחוב, ולעשות את זה באופן ההכי בוטה שאפשר, וזה גורם לי אישית לחוסר נוחות לידם, אז אני משתדל למנוע כמה שיותר את המצבים להיות בסביבה כזו.
דוגמה אחרת - אני גר בבית קרקע עם שתי כניסות לבית - אחת מהשער הראשי והשנייה מאחור.
לעתים יש קבוצה של חבר'ה שאוהבים "להתכנס" מסביב לשטח שנמצא בקרבת שער הבית שלי,
וברוב המקרים אני מחליט לוותר על יציאה משם ויוצא מהכניסה האחורית.
מספיק לי שאני שומע אותם מריצים דאחקות שם ואני כבר מרגיש חוסר רצון לצאת ולפגוש אותם פנים מול פנים.
היו מקרים שיצאתי משם כי מיהרתי וזה, ואחרי כמה צעדים שהם היו כבר מאחוריי שמעתי צחוק מתגלגל כאילו שיצאתי עם סיר מלא בספגטי על הראש
יש מקרים גם שאני נגיד עובר באמצע פארק ורואה חברה שיושבים בספסל, ואני מיידית לוקח פנייה משם לכיוון הנגדי או המרוחק טיפה כדי לא לעבור לידם. שוב - מאותה סיבה שאני מודע לסיכוי שיזרקו איזו הערה לא קשורה אליי...
אציין שמעבר לסיטואציות כאלה אני מרגיש מאד נוח עם אנשים. לדבר, להכיר, לצאת למקומות וכו'...
שום עניינים צדדיים ולא נעימים.
האם זה שייך לחרדה חברתית, או שזה עניין אחר? (ואם כן אז מה לדעתכם).