האם התיאוריה של הכול תוכל באמת להסביר את המציאות?

רבים שמעו על התיאוריה שייתכן שהיקום שלנו, הוא בעצם השתקפות של יקום אחר, ואנו כמו משחק מחשב, שאותו משחקים בממד האחר. על מה מבוססת ההשערה הזאת? על ממצא מתמטי בפיזיקה, שאומר שכל ממד הוא השתקפות של ממד אחר, גבוה יותר במספר הממדים שלו. כל מה שיש מתחיל מ-8 ממדים. כל החלקיקים שיוצרים את היקום, הם למעשה גלגול של חלקיק אחד לאחר. הכול מתנהל לפי צורה מיוחדת, צורה של 8 ממדים! כלומר 8 ממדים הם ההתחלה, המכיל את כל ההמשך! כל ממד יש לו צורה של קריסטל.

לפי תיאוריה מדעית, המציאות מורכבת ממידע. שכן הכול יחסי בעולם, כמו שאיינשטיין הוכיח. כלומר הכול תלוי בצופה, והצופה מפרש את המציאות ולא באמת מבין אותה. שכן המציאות עצמה, אין לא קיום עצמאי, מחוץ לצופה. הכול אנרגיה, שמתגלגלת לחלקיק ברגע שהצופה מבחין בה.

העתיד משפיע על ההווה וההווה משפיע על העתיד. כל הזמן משפיע על כל הזמן. כלומר הזמן יוצר את עצמו, בלי התערבות מבחוץ. החלל והזמן נוצרו ביחד, נפרדים מכל השאר, כישות מיוחדת שאין בה אמת מוחלטת! כלומר הכול אשליה!

כידוע לפי הפיזיקה, שום דבר לא יכול לקרות, אם אין מישהו שצופה בו. כך גם גורם הזמן, שהוא בעצם אנרגיה ולא משהו מוחשי. הוא נוצר ביחד עם היקום עצמו, והוא חלק ממנו, ואין לו קיום עצמאי ממשי. בעצם שום דבר בעולם הזה, הפיזי, אינו אמיתי, אלא קיים רק בדמיון שלנו. בעצם תיאוריית הקוונטים, מוכיחה שאין דבר מוחלט בעולם, למרות שהזמן קיים כל הזמן, הרי הדברים שמתרחשים הם תלויים בבחירות שלנו ואין להם קיום עצמאי, קבוע!

המציאות מורכבת ממידע, שמושפע מתשומת הלב של הצופה בו! מעל הכול עומדת ההכרה שלנו, שהיא הקובעת את כל הדברים! ההכרה עצמה, היא נשלטת בידי ישות קיימת של צופה. יש לופ שנוצר מההכרה והמידע! אחד תלוי בשני! ביסוד כל זה עומדת תיאוריית המטריקס! היא אומרת שהכול מורכב מפיקסלים, יחידות זמן קטנות, שאין קטנות מהן. ממש כמו שסרט, מורכב בעצם מתמונות בודדות. כל תמונה מכילה את הסרט כולו.

כל המדענים מחפשים אחרי תיאוריה של הכול שתאחד את כוח הכבידה הקוונטי לבין הפיקסלציה של זמן ומרחב. כוח הכבידה זה אחד התעלומות של הטבע. שכן המדענים לא יכולים להסביר, מדוע הוא חלש בצורה קיצונית ויוצאת דופן, אחד ומיוחד ביקום, שונה מכל הכוחות האחרים!

תיאוריה של הכול חייבת לחבר בין תורת היחסות עם מכניקת הקוונטים.

הנה כי כן, הצצנו לגבולות המדע, לגילויים הכי מעמיקים שהמדע עשה על המציאות שלנו. אבל מסתבר שככל שנעמיק, לא נגיע לאמת המוחלטת. זאת הקיימת רק בעולם שמעבר.

יש מי שעבר חוויית של מוות קליני וחזר לחיים, וטוען שברגע שהגיע לעולם האמת, הבין את כל סודות היקום. אז אפשר לשאול מדוע הוא לא מגלה לנו, ולו מעט מזה? התשובה היא, לדבריו, שהמוח האנושי לא מסוגל להכיל את כל המידע הזה, כי הוא כל כך גדול, שהיה מפוצץ לנו את הראש.

אולי זה נשמע יומרני או ספקולטיבי, אבל עובדה היא, שמדענים מודים, שהם יודעים רק חלקיק זעיר, מהאמת לגבי העולם הזה. בספר "אין לנו מושג", מבואר בפרוטרוט עד כמה המדענים, לא יודעים את הדברים הבסיסיים לגבי היקום.
 

uzi2

Active member
רבים שמעו על התיאוריה שייתכן שהיקום שלנו, הוא בעצם השתקפות של יקום אחר, ואנו כמו משחק מחשב, שאותו משחקים בממד האחר. על מה מבוססת ההשערה הזאת? על ממצא מתמטי בפיזיקה, שאומר שכל ממד הוא השתקפות של ממד אחר, גבוה יותר במספר הממדים שלו. כל מה שיש מתחיל מ-8 ממדים. כל החלקיקים שיוצרים את היקום, הם למעשה גלגול של חלקיק אחד לאחר. הכול מתנהל לפי צורה מיוחדת, צורה של 8 ממדים! כלומר 8 ממדים הם ההתחלה, המכיל את כל ההמשך! כל ממד יש לו צורה של קריסטל.
יש המון השערות אך הן לא הבשילו למשהו משמעותי מספיק.
לפי תיאוריה מדעית, המציאות מורכבת ממידע. שכן הכול יחסי בעולם, כמו שאיינשטיין הוכיח. כלומר הכול תלוי בצופה, והצופה מפרש את המציאות ולא באמת מבין אותה. שכן המציאות עצמה, אין לא קיום עצמאי, מחוץ לצופה. הכול אנרגיה, שמתגלגלת לחלקיק ברגע שהצופה מבחין בה.
תלוי איך אתה מגדיר מציאות. אם שני צופים רואים את אותה המציאות או מרכיבים שלה (גם אם הם רואים אותה מזוויות אחרות) אז אני נוהג לקרוא לזה מציאות אובייקטיבית, גם אם אנחנו רואים רק היטל שלה.
העתיד משפיע על ההווה וההווה משפיע על העתיד. כל הזמן משפיע על כל הזמן. כלומר הזמן יוצר את עצמו, בלי התערבות מבחוץ. החלל והזמן נוצרו ביחד, נפרדים מכל השאר, כישות מיוחדת שאין בה אמת מוחלטת! כלומר הכול אשליה!
להגיד שהזמן יותר את עצמו - זה לא מדויק. צריך להבדיל בין זמן לתחושת זמן. זמן בפיזיקה, הוא קואורדינטה - מעט שונה מקואורדינטות של מרחב, אבל גם עם דמיון מסוים.
כידוע לפי הפיזיקה, שום דבר לא יכול לקרות, אם אין מישהו שצופה בו.
לא. אין טענה כזאת בפיזיקה. בוודאי לא כזאת שמקובלת על מרבית הפיזיקאים.
ברור שאם אין שום תקשורת עם הצופה, אז אין שום רלוונטיות. יש דינמיקה גם ללא צופה, פשוט אין צופה שיצפה בה. במחשב קוונטי הרבה מאוד קורה כשיש הקפדה שלא יהיה צופה, ויש חשיבות לכך שלא יהיה צופה כאשר החישובים הקוונטיים מתבצעים. כמובן שבסופו של דבר זה לא רלוונטי לעולמנו אם לא יהיה איזשהו צופה שיצפה.
כך גם גורם הזמן, שהוא בעצם אנרגיה ולא משהו מוחשי. הוא נוצר ביחד עם היקום עצמו, והוא חלק ממנו, ואין לו קיום עצמאי ממשי. בעצם שום דבר בעולם הזה, הפיזי, אינו אמיתי, אלא קיים רק בדמיון שלנו. בעצם תיאוריית הקוונטים, מוכיחה שאין דבר מוחלט בעולם, למרות שהזמן קיים כל הזמן, הרי הדברים שמתרחשים הם תלויים בבחירות שלנו ואין להם קיום עצמאי, קבוע!
הרבה ביטויים בפיזיקה הם לא דברים מוחשיים, אלא נועדו לפישוט. אלקטרון קיים באופן פרקטי, כי זה התאים למה שאנחנו מודדים.
כנ"ל גם הגדלים הנשמרים (מטען חשמלי, תנע זוויתי, אנרגיה, תנע קווי וכדומה)

המציאות מורכבת ממידע, שמושפע מתשומת הלב של הצופה בו! מעל הכול עומדת ההכרה שלנו, שהיא הקובעת את כל הדברים! ההכרה עצמה, היא נשלטת בידי ישות קיימת של צופה. יש לופ שנוצר מההכרה והמידע! אחד תלוי בשני!
יש השערה (השערת היקומים המרובים, שרבים מאמינים בה או בוואריאציות) שבהן המידע לא מושפע מתשומת הלב של הצופה, אלא מתהליכים פיזיקליים רגילים.
בהשערה זו אין באמת קריסה של פונקציית הגל, אלא רק מבחינת מידע אצלנו.
כל המדענים מחפשים אחרי תיאוריה של הכול שתאחד את כוח הכבידה הקוונטי לבין הפיקסלציה של זמן ומרחב. כוח הכבידה זה אחד התעלומות של הטבע. שכן המדענים לא יכולים להסביר, מדוע הוא חלש בצורה קיצונית ויוצאת דופן, אחד ומיוחד ביקום, שונה מכל הכוחות האחרים!
בעיה יותר גדולה (קשורה אך בעקיפין), היא זו שאין ניסוח קוונטי תקין ומוכח לכוח הכבידה.
תיאוריה של הכול חייבת לחבר בין תורת היחסות עם מכניקת הקוונטים.
אכן
הנה כי כן, הצצנו לגבולות המדע, לגילויים הכי מעמיקים שהמדע עשה על המציאות שלנו. אבל מסתבר שככל שנעמיק, לא נגיע לאמת המוחלטת. זאת הקיימת רק בעולם שמעבר.
אמת - היכן שאין לנו מידע לא נדע.
יש מי שעבר חוויית של מוות קליני וחזר לחיים, וטוען שברגע שהגיע לעולם האמת, הבין את כל סודות היקום. אז אפשר לשאול מדוע הוא לא מגלה לנו, ולו מעט מזה? התשובה היא, לדבריו, שהמוח האנושי לא מסוגל להכיל את כל המידע הזה, כי הוא כל כך גדול, שהיה מפוצץ לנו את הראש.
מציע לקרוא את הספר של קווין נלסון:
Kevin Nelson - The God Impulse,

יש שם דיון על מה שקורה במוח במצב של משהו שפעם הגדירו כמוות קליני והיום מבינים שזה לא מוות קליני.
יש שם ממש דיון על מחקרים שמציגים את מה שקורה במוח, ומדוע זה יוצר את החוויות העוצמתיות.

עדיין מבחינה חווייתית, יש שאלות גדולות כאן. האם יש גבולות לחוויה האנושית, ואם כן - מהן. עד כמה ניתן להרחיב אותן (יש גם ספר מעניין על זה שקשור יותר לסמים הלוצינוגנים - Michael Pollan - How to Change your Mind. יש כמה קווים משותפים בין מה שקורה בעת מצב כמעט מוות, ובין תהליכים שקורים כאשר יש שימוש בסמים הלוצינוגנים, אם כי חשוב להדגיש שלא מדובר באותה סיטואציה. רק תובנות שמתחברות אחת לשנייה, ושקשורות לשאלה מה קורה כאשר תהליכים מסויימים במוח מכובים.
אולי זה נשמע יומרני או ספקולטיבי, אבל עובדה היא, שמדענים מודים, שהם יודעים רק חלקיק זעיר, מהאמת לגבי העולם הזה. בספר "אין לנו מושג", מבואר בפרוטרוט עד כמה המדענים, לא יודעים את הדברים הבסיסיים לגבי היקום.
אכן. גם צריך להבין שהמדע יכול לענות רק על שאלות שקשורות לחוקיות שניתן למדוד.
 

hrpbiiapnrpeltework

Well-known member
יש המון השערות אך הן לא הבשילו למשהו משמעותי מספיק.

תלוי איך אתה מגדיר מציאות. אם שני צופים רואים את אותה המציאות או מרכיבים שלה (גם אם הם רואים אותה מזוויות אחרות) אז אני נוהג לקרוא לזה מציאות אובייקטיבית, גם אם אנחנו רואים רק היטל שלה.

להגיד שהזמן יותר את עצמו - זה לא מדויק. צריך להבדיל בין זמן לתחושת זמן. זמן בפיזיקה, הוא קואורדינטה - מעט שונה מקואורדינטות של מרחב, אבל גם עם דמיון מסוים.

לא. אין טענה כזאת בפיזיקה. בוודאי לא כזאת שמקובלת על מרבית הפיזיקאים.
ברור שאם אין שום תקשורת עם הצופה, אז אין שום רלוונטיות. יש דינמיקה גם ללא צופה, פשוט אין צופה שיצפה בה. במחשב קוונטי הרבה מאוד קורה כשיש הקפדה שלא יהיה צופה, ויש חשיבות לכך שלא יהיה צופה כאשר החישובים הקוונטיים מתבצעים. כמובן שבסופו של דבר זה לא רלוונטי לעולמנו אם לא יהיה איזשהו צופה שיצפה.

הרבה ביטויים בפיזיקה הם לא דברים מוחשיים, אלא נועדו לפישוט. אלקטרון קיים באופן פרקטי, כי זה התאים למה שאנחנו מודדים.
כנ"ל גם הגדלים הנשמרים (מטען חשמלי, תנע זוויתי, אנרגיה, תנע קווי וכדומה)


יש השערה (השערת היקומים המרובים, שרבים מאמינים בה או בוואריאציות) שבהן המידע לא מושפע מתשומת הלב של הצופה, אלא מתהליכים פיזיקליים רגילים.
בהשערה זו אין באמת קריסה של פונקציית הגל, אלא רק מבחינת מידע אצלנו.

בעיה יותר גדולה (קשורה אך בעקיפין), היא זו שאין ניסוח קוונטי תקין ומוכח לכוח הכבידה.

אכן

אמת - היכן שאין לנו מידע לא נדע.

מציע לקרוא את הספר של קווין נלסון:
Kevin Nelson - The God Impulse,

יש שם דיון על מה שקורה במוח במצב של משהו שפעם הגדירו כמוות קליני והיום מבינים שזה לא מוות קליני.
יש שם ממש דיון על מחקרים שמציגים את מה שקורה במוח, ומדוע זה יוצר את החוויות העוצמתיות.

עדיין מבחינה חווייתית, יש שאלות גדולות כאן. האם יש גבולות לחוויה האנושית, ואם כן - מהן. עד כמה ניתן להרחיב אותן (יש גם ספר מעניין על זה שקשור יותר לסמים הלוצינוגנים - Michael Pollan - How to Change your Mind. יש כמה קווים משותפים בין מה שקורה בעת מצב כמעט מוות, ובין תהליכים שקורים כאשר יש שימוש בסמים הלוצינוגנים, אם כי חשוב להדגיש שלא מדובר באותה סיטואציה. רק תובנות שמתחברות אחת לשנייה, ושקשורות לשאלה מה קורה כאשר תהליכים מסויימים במוח מכובים.

אכן. גם צריך להבין שהמדע יכול לענות רק על שאלות שקשורות לחוקיות שניתן למדוד.
טוב לראותך איתנו, חבר יקר.

לעניין השרשור, לדעתי לכל מדע יש "תיאוריה של הכול", ואחרי שיגיעו בכל מדע אל "התיאוריה של הכול" של אותו מדע, יהיה אפשר לחבר את כל התיאוריות של הכול של כל המדעים, ל"תיאוריה של הכול של הכול".
 

ב ן ח ו ר י ן

Member
מנהל
מעניין, ככל שהמדע מתקדם, כך אנו מבינים כמה מעט אנחנו באמת יודעים. אולי מה שנראה לנו "מציאות" הוא רק פירוש, או השתקפות, של משהו עמוק יותר. אם הכול תלוי בצופה – אולי הגיע הזמן שנשאל לא רק מהי המציאות, אלא מי אנחנו כצופים.
 
למעלה