האם הדרך בה מוסרים ילד לאימוץ דומה

[אמאמצת]

האם הדרך בה מוסרים ילד לאימוץ דומה

למעצר מנהלי? זו כותרת הכתבה שהתפרסמה היום ב-YNET. סיכום של כנס מיוחד בנושא שהתקיים אתמול. עוד ציטוט: "זהו ניגוד העניינים בו נתונים שירותי הסעד: מחד, הם אחראים על הוצאת הילד מביתו, אך מאידך הם גם אלה שאמונים על מציאת חלופות אימוץ עבורו. הדוברים טענו כי פקידי הסעד שבויים בגישה פטרנליסטית, ולכן לא מאפשרים מסגרות של "אימוץ פתוח", ולעיתים אף מקבלים החלטות בניגוד לטובת הילד, תוך צינזור מידע מ"שיקולי ביטחון". הנושא נידון אמש בהרחבה בכנס מיוחד" . מילכוד 22.........

 

[משתפרת]

../images/Emo14.gif נושא טעון

כמה הייתי רוצה להאמין שהילדים שנמסרים לאימוץ אכן זקוקים לאימוץ, שאין שרירות לב בהחלטה להפנות ילד לאימוץ... כמה הייתי רוצה להאמין שההחלטה איזו משפחה אכן תאושר לאמץ חפה מפטרנליזם ומסטיגמות... יש איזו בעיה שאותו משרד מטפל במי שמוסר/ת ילד לאימוץ, בילד, במשפחה המאמצת, במאומץ הבוגר שרוצה למצוא את שורשיו הביולוגיים ובאותם ביולוגיים לאחר שנים, כשיוצאי חלציהם מחפשים אותם. סיפור הנערה בת ה-17 קשה מאד. הוא מערער אמון בממסד. מדי פעם יש סיפור בו מתואר עוול שנגרם להורה ביולוגי. אני מודעת לכך ששמענו רק צד אחד, ושלרוב השירות מנוע מלהגן על עצמו בפומבי- בגלל חיסיון פרטים. נושא טעון.

 

[נעמי*]

אכן סיפורים קשים

אך כשהם מתפרסמים במקביל לכתבה במעריב שמתארת את הילדים שהוצאתם מרשות הוריהם הביולוגיים עוכבה כדי לאפשר להם להשתקם, והיום קשה מאוד למצוא לילדים האלה משפחות שיאמצו אותם. והילדה שלא אומצה כי רצתה סוג של אימוץ פתוח וקשה למצוא משפחה שתסכים לתנאי זה. נראה לי שהשופטים ומלומדים אחרים מתעלמים מהצד הזה של המשוואה ופחות חושבים על טובת הילד ויותר על זכויות ההורים הביולוגיים (או זכויות הקנין של ההורים הביולוגיים). כרגיל קשה לי עם הדיונים האלו. ביחוד קשה לי ההשוואה המעמדית בין ההורים הביולוגיים להורים המאמצים, שבתוך תוכי אני מודעת לצדקת האבחנה הזאת (והכוונה אינה לכמה כסף יש או אין להורים המאמצים אלא למעמד ההשכלתי, חברתי, יכולת ניסוח וכו').

 

[iekeidar]

לאת זה לא דומה...../images/Emo128.gif../images/Emo61.gif

ראו את התגובה שם במאמר של אותו מאומץ בן 34. אני מעט מודע לתהליכים (לו, אינני עובד השירות למען החלד) ונתקלתי בלא מעט מקרים בהם לא הורחקו ילדים מהבית - שלא בטובתם - או שההוצאה התעכבה מאוד.

 

[iekeidar]

בנוסף../images/Emo59.gif

לא ברורה לי הדרישה לפצל את השירות לאגף שיוציא ילדים מרשות הוריהם ואגף השמה לאימוץ. הרי זה בדיוק מה שקורה היום. לשירות למען הילד שין יד ורגל בהוצאת ילדים מחסות הוריהם הביולוגים.

 

[דיאנה*]

השירות למען הילד

כדאי היה שיעבור רה-ארגון. יושבים שם אנשים נפלאים, ואיך שהוא נראה שדברים מסויימים תקועים שם יותר מדי. ילדים מחכים זמן רב מדי לאימוץ (אפשר להתפלץ, במדינה שבה רבים כל כך מוכנים לאמץ), מאומצים מרגישים לעתים יחס פטרוני מדי בבואם לפתוח תיק אימוץ וכו' גם רבקה'לה מונדלק מותחת ביקורת, בסיפרה, על העובדה שאותו גוף מייצג ומטפל בכל שלושת הצלעות של משולש האימוץ. יתכן שחלוקה פנימית של הארגון לשלושה תתי-גופים היתה מסייעת. התשובה של אלה בלאס, כפי שהיא מובאת במאמר תמוהה. אני מאוד מקווה שנדירים המקרים שבהם ילדים מוצאים מבתיהם ללא סיבה ויחד עם זאת בטוחה שכל כתבה שכזו גורמת לפקידות הסעד להתמהמה בבואן להוציא מן הבית ילדים שיש הכרח להוציאם משם (ואז גדלים הסיכויים שנקרא עליהם בכתבה על ילדים גדולים המחכים לשווא לאימוץ...).

 

[קייצית]

אני חייבת לציין שעדן כה היה לנו

ניסיון ממש טוב עם השרות למען הילד, עושה רושם שהם מאוד בעד הילדים ויודעים היטב את עבודתם שאגב נעשית בתנאים מאוד קשים, מפאת חוסרת תקציב. אני חושבת שהרבה מאוד מהעיכובים הם בגלל המערכת המשפטית בגלל החלטות השופטים, המגמה היום היא לא להוציא ילדים מהבתים, נותנים למשפחות כושלות עוד ועוד הזדמנויות וזמן יקר מאוד הולך לאיבוד, זמן קריטי עבור חיי אותם ילדים.

 

[שיראס]

מאוד מבלבל...

הכתבה הזאת וגם הכתבה שהתפרסמה במעריב על ילדים גדולים המחכים לאימוץ. אז אחרי שאני קוראת את 2 הכתבות, שגורמות לי להתכווץ, אני קצת מבולבלת. מה הכי נכון לעשות.לא למהר להוציא ילד מהבית, לנסות לשקם את המשפחה בכל מחיר, בינתיים הילד עובר התעללות של הוריו, בסוף התהליך הוא כבר ילד גדול שמחכה לאימוץ, אבל עם צלקות נפשיות קשות. לתת צ'אנס להורים על חשבון בריאות הילדים. מצד שני, אי אפשר למהר להוציא ילד מחזקת הוריו. אז איפה באמת טובת הילד. באמת לא יודעת מה הכי נכון. אבל כשאני קוראת את מה שאומרים הילדים בכתבה שמתפרסמת במעריב, אז אני שואלת איך אפשר לדעת מה הכי נכון.

 

[אם מאמצת 1]

בעיות מוסריות קשות

כל הנושא של האימוץ טומן בחובו בעיות מוסריות כמעט בלתי אפשריות. מצד אחד באיזה זכות מוציאים ילדים מרשות הוריהם מי קובע מהו הורה טוב? מצד שני איך משאירים ילד במשפחה שמזיקה לו כל כך ופוגעת בגופו ובנפשו באופן שכמעט ואינו בר תיקון ומצפה מהחברה לדאוג לו כלומר שתמצא משפחה שתהיה מוכנה להתמודד עם ילד כזה. ההחלטה אמנם נתונה בידי בתי המשפט וטוב שכך אבל נוכח הבעיות המוסריות הקשות ההחלטות פעמים רבות מתעכבות דווקא שם וכך ילד שמגיל חצי שנה נמצא במעקב של השרות ומומלץ להוציאו מן הבית מוכרז כבר אימוץ רק כשהוא בן שלוש וחצי ארבע או אפילו יותר . בנתיים מוצאים לו סידורים זמניים והוא אוסף לו עוד ועוד מטענים רגשיים קשים של נטישה הזנחה חוסר יציבות וכדומה איתם יאלצו להתמודד ההורים המאמצים. לי נראה שבחברה שבה יש כל כך הרבה ילדים שסובלים מהזנחה והתעללות ,צריך לגלות קצת יותר עוז בהחלטות למרות הקושי המוסרי הקשה כלכך.כל עיכוב בהחלטה גם של השרות וגם של בתי המשפט יוצר את המציאות שתוארה בכתבה אני לא נתקלתי בהתנשאות ופטרנליזם מצד השרות אבל אני כן מתמודדת עם סחבת בנוגע לבני שהוכרז כבר אימוץ רק בגיל 4 ואת כל מה שהוא עבר עד אז אנו מנסים לתקן אבל הדרך ארוכה וקשה. (למרות שיש גם הרבה סיפוק ואהבה וכיף ואושר הכי גדול בעולם)