האם גם אתן כתובת למתלבטות?
- פותח הנושא ממולדה
- פורסם בתאריך
shir shir 111
New member
הזוגיות איננה נושא מוקצה. אין מבורך מזוגיות
טובה לדעתי. באמת שמחה עבורך שהייתה לך זוגיות ארוכה וכה נפלאה ובאמת צר לי שלמרות שהיא הייתה כה נפלאה היא לא הסתיימה בגידול משותף של ילדתכם. אני רק תוהה אם את תשמחי לשמוע השכם והערב כמה זה כיף לגדל את פרי אהבתך עם בעל אהוב שמאפשר לך לישון כל שבת עד מאוחר כי הוא לוקח את הילדה למשחקייה. שמסדר את הבית ומבשל ארוחת ערב כדי שתוכלי להתפנות למשחקים עם הקטנה. שמרוויח כל כך הרבה כך שאת יכולה לצאת לעבוד רק להנאתך. שהמשפחה שלו אוהבת את ילדתך ומרעיפה עליה אינסוף פינוקים. אני בטוחה שזה עדיף על גידול ילדה לבד.
טובה לדעתי. באמת שמחה עבורך שהייתה לך זוגיות ארוכה וכה נפלאה ובאמת צר לי שלמרות שהיא הייתה כה נפלאה היא לא הסתיימה בגידול משותף של ילדתכם. אני רק תוהה אם את תשמחי לשמוע השכם והערב כמה זה כיף לגדל את פרי אהבתך עם בעל אהוב שמאפשר לך לישון כל שבת עד מאוחר כי הוא לוקח את הילדה למשחקייה. שמסדר את הבית ומבשל ארוחת ערב כדי שתוכלי להתפנות למשחקים עם הקטנה. שמרוויח כל כך הרבה כך שאת יכולה לצאת לעבוד רק להנאתך. שהמשפחה שלו אוהבת את ילדתך ומרעיפה עליה אינסוף פינוקים. אני בטוחה שזה עדיף על גידול ילדה לבד.
shir shir 111
New member
יופי לך שהייתה לך אהבה ועוד יותר יופי שההריון
שבדרך יגיע מהאהבה הענקית שכרגע יש לך. אני באמת שמחה בשמחתך. לא משנה מה גודל האהבה שהייתה או יש לך כעת או שתהיה לך בעתיד. היא לא מקנה לך שום זכות לעמוד בפוזת המטיפנית החינוכית. אין לך מושג ירוק על גודל האהבות או משך הזוגיות שהיו לנשים בפורום כאן בעברן, אז לא ממליצה לך לנופף במשפט "שלי יותר גדול". איך לומר בעדינות המשפט הזה לא באמת מחמיא לאף אחד
שבדרך יגיע מהאהבה הענקית שכרגע יש לך. אני באמת שמחה בשמחתך. לא משנה מה גודל האהבה שהייתה או יש לך כעת או שתהיה לך בעתיד. היא לא מקנה לך שום זכות לעמוד בפוזת המטיפנית החינוכית. אין לך מושג ירוק על גודל האהבות או משך הזוגיות שהיו לנשים בפורום כאן בעברן, אז לא ממליצה לך לנופף במשפט "שלי יותר גדול". איך לומר בעדינות המשפט הזה לא באמת מחמיא לאף אחד
רק שיעזבו אותי משרשורים בנושא, ממי
במסיבת הולדתו של בני - כשהיה בן חודש(!!!), קרובת משפחה באה לאמא שלי וניסתה לשדך לי מישהו. בקושי החלימו התפרים מהלידה, וכבר ניסו "לדחוף" לי גבר. סירבתי לשמוע על זה, אבל אחרי כמה נדנודים מצד אמא שלי בכ"ז התקשרתי אליו, כשבני היה בן 4-5 חודשים, דיברתי איתו בטלפון ולא יותר. האמת, גם אם היה מוצא חן בעיני, הייתי תשושה ועייפה ומרוכזת מדי בבני בשביל לפתח משהו. היום אני חושבת, איזו מין אטימות זו היתה מצד המציעה. עם כל הכוונות הטובות שלה. אחרי שבני היה בן שנה, התחלתי לשמוע דיבורים מסביב (גם מהמשפחה וגם לא מהמשפחה), שכאילו "זה הזמן" להתחיל לצאת לדייטים ולמצוא מישהו, שיהיה בן זוג לי ויתפקד כאבא לבני(!). מה לעשות שאני לא מוצאת, וגם אין לי כוח וחשק לחפש כרגע. מתי בדיוק אשחיל גבר בסדר היום שלי? איפה אכניס אותו בחיי? איך אשקיע כל כך הרבה משאבים לטובת מישהו שאינו בני האהוב? לא, עכשיו זה לא הזמן לחפש גברים - עכשיו זה הזמן לגדל ילדים. גם אמהות נשואות עם ילדים בגיל הזה כותבות בפורומים שהן נופלות בערב מול הטלוויזיה ואין להן כוח לבעל (שמצדו רואה כדורגל). אז אני אותו דבר, רק בלי הכדורגל. לכן, הדבר האחרון שאני רוצה לשמוע זה "שרשור על רצון בזוגיות" שייפתח גם פה. מה נכתוב בשרשור כזה? שאנחנו נופלות שדודות בעשר בערב? שאנחנו קמות בחמש וחצי בבוקר עם הילד? נכון, יש כאלה בפורום שיש להן חבר או כל מיני "דייטים לוהטים" וגם סיפרו על זה בפומבי וכולן פרגנו להן ושמחו בשבילן. אבל לי אין כוח לעשייה בנושא הזה כרגע. אני רוצה לקבל כאן חיזוק לדרכי, אני רוצה לשמוע שגם לאחרות קשה, לשמוע איך עושים את זה קל יותר (למי שקל לה), אני רוצה לדעת שיש מקום שבו לא צריך לדבר על "גברים" כמושג שצריך לדפוק לו חשבון. ושוב, זה למרות שאני סטרייטית, שאני פמינסטית מרוככת למדי (כלומר לא מיליטנטית), שהרבה שנים חלמתי על בן זוג, ושגם עכשיו קשה לי המחשבה, במבט על חיי, שלמרות כל התוכניות אני חיה את חיי ובונה את משפחתי בלי גבר כל השנים האלה.
במסיבת הולדתו של בני - כשהיה בן חודש(!!!), קרובת משפחה באה לאמא שלי וניסתה לשדך לי מישהו. בקושי החלימו התפרים מהלידה, וכבר ניסו "לדחוף" לי גבר. סירבתי לשמוע על זה, אבל אחרי כמה נדנודים מצד אמא שלי בכ"ז התקשרתי אליו, כשבני היה בן 4-5 חודשים, דיברתי איתו בטלפון ולא יותר. האמת, גם אם היה מוצא חן בעיני, הייתי תשושה ועייפה ומרוכזת מדי בבני בשביל לפתח משהו. היום אני חושבת, איזו מין אטימות זו היתה מצד המציעה. עם כל הכוונות הטובות שלה. אחרי שבני היה בן שנה, התחלתי לשמוע דיבורים מסביב (גם מהמשפחה וגם לא מהמשפחה), שכאילו "זה הזמן" להתחיל לצאת לדייטים ולמצוא מישהו, שיהיה בן זוג לי ויתפקד כאבא לבני(!). מה לעשות שאני לא מוצאת, וגם אין לי כוח וחשק לחפש כרגע. מתי בדיוק אשחיל גבר בסדר היום שלי? איפה אכניס אותו בחיי? איך אשקיע כל כך הרבה משאבים לטובת מישהו שאינו בני האהוב? לא, עכשיו זה לא הזמן לחפש גברים - עכשיו זה הזמן לגדל ילדים. גם אמהות נשואות עם ילדים בגיל הזה כותבות בפורומים שהן נופלות בערב מול הטלוויזיה ואין להן כוח לבעל (שמצדו רואה כדורגל). אז אני אותו דבר, רק בלי הכדורגל. לכן, הדבר האחרון שאני רוצה לשמוע זה "שרשור על רצון בזוגיות" שייפתח גם פה. מה נכתוב בשרשור כזה? שאנחנו נופלות שדודות בעשר בערב? שאנחנו קמות בחמש וחצי בבוקר עם הילד? נכון, יש כאלה בפורום שיש להן חבר או כל מיני "דייטים לוהטים" וגם סיפרו על זה בפומבי וכולן פרגנו להן ושמחו בשבילן. אבל לי אין כוח לעשייה בנושא הזה כרגע. אני רוצה לקבל כאן חיזוק לדרכי, אני רוצה לשמוע שגם לאחרות קשה, לשמוע איך עושים את זה קל יותר (למי שקל לה), אני רוצה לדעת שיש מקום שבו לא צריך לדבר על "גברים" כמושג שצריך לדפוק לו חשבון. ושוב, זה למרות שאני סטרייטית, שאני פמינסטית מרוככת למדי (כלומר לא מיליטנטית), שהרבה שנים חלמתי על בן זוג, ושגם עכשיו קשה לי המחשבה, במבט על חיי, שלמרות כל התוכניות אני חיה את חיי ובונה את משפחתי בלי גבר כל השנים האלה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.