האם אני פועלת נכון?

[אמא של נועהלה]

האם אני פועלת נכון?

אשמח לעלות גם כאן לדיון: יש לי שאלה...שאשמח לקבל תשובה מכם.... כזכור..נועה בת שנה ועוד מעט חודשיים,איתי בבית וגם תמשיך שנה הבאה. היום ביכרתי מכרה..שיש לה ילדה בת שנה וחצי, שהולכת לגן אבל החודש היא בחופש בבית אם ההורים. האמת....יצאתי קצת אם כאב ראש מכל המיפגש.... האמא...כל הזמן "מתפעלת" את הילדה....(וגם את נועה)... עכשו סיפור...עכשו מדבקות..עכשו לאכול...עכשו פלסתלינה...עכשו ציור...עכשו צורות...עכשו.....עכשו....עכשו.... הילדה שלה מאוד מפותחת....אבל בחיים שלי לא ראיתי כזוץ הפעלה בילתי פוסקת. אני...שכל הזמן אם נועה...ממש לא "מתפעלת"אותה כל כך... אנחנו משחקות,מדביקות,קוראות וכ וכ וכ ....אבל לא בקצב כזה... ופה השאלה....מה באמת נכון לעסות? האם אני שוגה? האם בזה שהיא בבית איתי אני צריכה כל הזמן להפעיל? הילדה של המכרה...יודעת הרבה יותר דברים מנועה...אבל האם זה באמת כל כך חשוב? האם אני נוהגת נכון שאני עוסה את הדברים אבל בלי לחץ,בלי לוח זמנים ומתי שנוח לנועה ולי? אני גם נוהגת לתת לנועה לשחק לבד די הרבה...היא יכולה להלות די הרבה זמן במישחק לבד...מה שנותן לי הרבה אויר.... אני רוצה לציין שנועה מאוד מפותחת,מבינה 2 שפות ומאוד חכמה(כמובן....

) ואחרי שעה וחצי שם....נועה פשוט דרשה לחזור הביתה...ואני מאוד שמחתי משום שממש לא עמדתי בקצב.. אשמח לקבך תגובות...הצעות וכ.... המון תודה!

 

[שרון9]

רק מהתאור שלך התעייפתי../images/Emo3.gif

את בסדר גמור. כמובן שאין נכון או לא נכון, אבל זה שנועה יודעת ויכולה להעסיק את עצמה מבלי שכל שניה "יתפעלו אותה" כמו שכינית את זה, זה רק לטובה. תחשבי שהאמא הזו לשניה תעצור לנוח, הילדה לא תדע מה לעשות עם עצמה... סתם, אולי הקצנתי, אבל בקיצור, מכיון שנראה לי שאני הרבה יותר דומה לך בקצב, נשמע לי שאת ממש בסדר!

 

[שי ז.]

תני לה להיות ילדה ולהנות מהחופש

בסופו של דבר עד גיל 3-4 כולם מדברים, רצים, שרים, רוקדים, מציירים ומשחקים במדבקות אבל יש כאלה שגם יודעים להשתולל ולהיות מלאי שמחת חיים וספונטניות (הילדים החופשיים) ויש כאלה שלא (הילדים עם המשטר הצבאי).

 

[אביעוז]

אותו דבר אצלינו

גם עוז בבית ובדרך כלל מתפעל את עצמו יפה:זוחל בכל מקום,פותח כל מגירה/ארון/שידה וכו'. לכבוד יום הולדתו הוא קיבל משחקי הרכבה והפעלה,כך שבינתיים אפשר להסתדר בלי גן/מעון. הוא נהנה לראות בעלי-חיים(כלבים,חתולים,ציפורים) ומחייך אליהם.

 

[ashlaya]

הפעלה?

רק כשהילד דורש ואיך הוא דורש בוכה בלי סיבה.... רוצה משהו שאנחנו לא מרשים הפעלה היא רק דרך להסיח את דעתו

 

[Kalla]

הכל טוב במידה.

ונראה לי שהחברה שלך איבדה את המידה.

 

[אמא של נועהלה]

אין ספק...

כל הרעיון שהולכים לחברה זה...הילדים משחקים ביחד(או לחוד..) והאמהות מסוגלות לדבר...

 

[odeia]

מרינה, זה מעולה שנועה משחקת

גם לבד, ככה דמיונה מתפתח מאוד, והיא נהיית עשירה בו. זה מזכיר לי חברה שלי, שלא הבינה איך אני מספיקה לעשות מליון דברים בבית ואודיה מעסיקה את עצמה ואיך "היא נותנת לי" וחברתי כל היום הית הדבוקה לילד, שבגלל זה עד היום צריך שיעסיקו אותו. ילד צריך לקבל מהכל, במידה, בידוק כמו שאת עושה. תמשיכי ככה ואני שולחת אליך את 2 הבנות שלי לחופש (שלי).

 

[דורית של יובל ומעיין]

אם ככה, יש למישהו רעיון מה עושים

עם תינוקת (בת שמונה חודשים) שלא מסוגלת להעסיק את עצמה (היא זו שמעסיקה אותי...). אני לא מאלה שמתפעלים יותר מדי את הילדים, אבל מעיין, מהיום שנולדה לא מפסיקה לבכות. היא לא מסוגלת להעסיק את עצמה ואחרי 2 דקות (במקרה הטוב) של משחק עצמי, מתחילות הצרחות (ובלי עין רעה יש לה צרחות שחודרות למוח ומחוררות אותו...). מהסיבה הזו היא גם לא זוחלת - היא לא מוכנה להיות על הרצפה / שטיח, ולכן לא מתחזקת. אני גם מהאמהות שלא מספיקות לעשות כמעט כלום (אלא אם כן היא ישנה), כי בזמן שהיא ערה אני רוב הזמן מחזיקה אותה. מה עושים עם תינוקת כזו??? איך גורמים לה ללמוד להעסיק את עצמה? (כמובן שמשחקים לא חסרים, ואני גם דואגת לא לשים לה יותר מדי דברים בבת אחת כדי לא לשגע אותה). אשמח לקבל רעיונות / עצות וכו'...

 

[odeia]

מתחילים בשלבים...

את יושבת איתה ומשחקת כמה דקות ואז אומרת לה שאת תכף חוזרת, כי את צריכה ...... ילד בגיל הזה משתעמם מהר, אז כל פעם שהיא מתחילה "לצייץ" את מעבירה אותה מקום/משחק/פעילות. אפשר גם לפעול בחוץ. אני גם הייתי עושה לאודיה התעמלות כמה פעמים ביום. יש דברים שצריכים להכניס לשגרה קבועה ויש כאלו שצריכים להשתנות מידי פעם.

 

[אמא של ע,ק,ת]

האם התיעצת עם רופא

או מרפאה בעיסוק? לפי מה שאת מתארת - ולא נתת המון פרטים - יש כאן משהו שהוא מעבר לתינוקת שאינה רגילה להעסיק את עצמה. אני אומרת את זה מאוד מאוד בעדינות ובהחלט יתכן כי אני טועה, אך מכיוון שעבדתי עם תינוקות, מה שאת מתארת מזכיר לי את אחד הילדים שהכרתי. מדובר שתינוק מאוד אינטלגנטי (מגיל מאוד צעיר ראינו שהוא מבין,תגובותיו היו מותאמות לטון הדיבור של המבוגרים, אם היו יושבים איתו על הרצפה הוא הפגין יכולות של מוטוריקה עדינה ברמה גבוה (יחסית לגילו, כמובן). אבל כל נסיון לתת לו להעסיק עצמו או להיות רגע לבדו היו נגמרים בצרחות רמות. לאחר התיעצות עם מרפאה בעיסוק, פעלנו (ההורים וצוות המטפלות) עפ"י הנחיותיה. לאחר מספר שבועות גילינו תינוק שלא הכרנו. ההנחיות היו פשוטות להבנה אך דרשו מאיתנו גמישות והתארגנות בהתאם. ככל הניתן, וכמה שיותר, התינוק היה צריך להיות מחובר למבוגר משמעותי ולהיות עמו במגע רחב. הדרך היותר נוחה לעשות זאת היתה לשאתו במנשא בטן או צד. זה לא היה קל, בעיקר לא בבית תינוקות עם עוד תינוקות שזקוקים לטיפול, אבל היה שווה. גם כאשר היינו יושבים על הרצפה למשחק הוא היה במנשא, כך שרק ידיו פנויות למשחק. מהר מאוד, מיוזמתו, הוא ביקש לצאת מהמנשא ולהיות "חופשי". בהתחלה צמוד למבוגר ובהמשך נותק המגע בקצב שלו. שוב, אני חוזרת ומסייגת שלא בטוח שגם לבתך זו הדרך לעזור, אבל כדאי להתיעץ עם איש מקצוע ואולי אפילו לנסות את מה שתארתי ולראות איך זה משפיע עליה. בהצלחה, ואשמח לתת עוד פרטים, אם תרצי.

 

[דורית של יובל ומעיין]

אני בהחלט אשמח לעוד פרטים

נראה כי גם מעיין מאוד אינטילגנטית (תמיד בבדיקות שונות אומרים לי שהיא מגיבה בצורה שתינוקות גדולים יותר מגיבים), לגבי מוטוריקה עדינה אני לא ממש בטוחה, אבל היא מאוד עדינה בתנועות ידיים (מבתי הגדולה אני זוכרת תנועות הרבה יותר גסות בגיל הזה, ונראה לי שבאמת יש לה יכולת של מוטוריקה עדינה גבוהה יותר). בגלל הדמיון בדברים הללו, אשמח לקבל עוד פרטים. לגבי מבוגר משמעותי - אני עדיין בבית (אך עוד חודש חוזרת לעבוד) כך שמעיין מאז שנולדה מאוד קרובה אלי. בגלל חוסר הסבלנות שלה אני מחזיקה אותה המון. כאשר היא על הידיים היא כל הזמן מנסה לשלוח את גופה לדברים שמעניינים אותה, אבל ברגע שאני מורידה אותה היא בוכה. לגבי יעוץ עם רופא - כשהיא הייתה קטנה יותר (3-4 חודשים) שאלתי את רופאת הילדים שלה אם זה נורמלי שתינוקת בוכה כל כך הרבה, והיא אמרה לי שיש תינוקות שהם יותר בכיינים. אולי אני באמת צריכה להתייעץ עכשיו שוב. מה שמעניין אצל מעיין זה שמרגע שהיא נולדה - אחרי השקילה והאפגר המיילדת השאירה אותנו עם מעיין וזו לא הפסיקה לבכות. בשאר הימים בביה"ח (הייתי בלית ברירה בחדר rooming in) הילדה כמעט לא הפסיקה לבכות, ואני חשבתי שאני אוכל קצת לנוח לפני שאני חוזרת הביתה... בנוסף, יש לנו איתה באמת הרבה בעיות - היא לא אוהבת לנסוע באותו, לא אוהבת לשבת בעגלה, ולהרדים אותה בהתחלה לא הייתה לי שום דרך - עד שגיליתי שהיא לא מצליחה להרדם על הידיים. זהו, זה בערך הסיפור של מעיין, אז אם עוד משהו מהפרטים יכול להגיד לך משהו, אשמח לשמוע.

 

[עדי 4]

שווה ללכת להתפתחות הילד

יכול להיות שיש לה איזה רגישות יתר תחושתית. את מספרת שהיא גם לא אוהבת לנסוע במכונית וזה עלול להראות על רגישות כל שהיא. תבקשי הפניה מרופאת הילדים ושרופא התפתחותי יראה אותה.

 

[דורית של יובל ומעיין]

תודה עדי, אני באמת אעשה את זה.

 

[יעל11כהן]

מזכיר לי את בתי

גם היא העסיקה אוןתי המון, צרחה כשהיתה לבד וסרבה לשכב על שטיח וכדומה (רק לשבת בעגלה לידי או בסל-קל). הדבר היחיד שהרגיע אותה - היה המובייל של שילב וגם זה עד גיל מסויים. היא התחילה לזחול רק בגיל שנה. הרופאה אמרה לי לשים אותה על השטיח רוב היום. עניתי: "אבל היא בוכה" והיא ענתה : "בלי אהבה...". אז שמתי אותה על השטיח ונשארתי לידה. היא בכתה ואני ניסיתי להסיח את דעתה בכל מיני צעצועים. בסוף, כשהבינה שאני לא מתכוונת להרים אותה היא הסתגלה לעניין השטיח וניסתה לזחול (לא תוך יום יומיים). וברגע שזחלה - החלה להעסיק את עצמה מצויין. ואולי גם אצלך, ברגע שהיא תזחל ותלך - היא תמצא דרכים להעסיק את עצמה.

 

[zimes]

../images/Emo5.gif רופאה מקסימה

יש ילדים שזקוקים למנה מטורפת של (אהבה המתבטאת ב)להיות על הידיים בשנה-שנתיים הראשונות, ואח"כ זה עובר להם. דוגמה אחת - לפני ימים ספורים סיפרה על תופעה זו (אצל ילדיה) נדיה של ארבעה בפורום חינוך לגיל הרך.

 

[אמא של נועהלה]

מסכימה מאוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לדעתי כל עוד ילד מבקש להיות על הידים צריך להחזיק אותו! אין חשוב יותר ממגע,ליתוף וחיבוק....כל השאר ממש לא חשוב.

 

[דורית של יובל ומעיין]

אני הייתי מוכנה להחזיק אותה שעות על

הידיים... רק שבשלב מסויים נגמר לי הכוח. יש ימים שאני מוצאת את עצמי בסוף יום עם ידיים שמוטות למטה - אני פשוט בקושי יכולה כבר להזיז אותן... עם כל זה שהתינוק זקוק לתשומת לב, ההורה צריך להחזיק מעמד על מנת שיוכל להעניק את תשומת הלב הזו.

 

[דורית של יובל ומעיין]

הבעיה עם מעיין ששום דבר לא מעניין

אותה ליותר משתי דקות. על אף הבכי אני משתדלת להשכיב אותה, אבל היא לא מתאמצת להגיע לשום צעצוע. אם הוא קרוב אליה היא תגיע אליו ותתהפך חזרה על הגב (בזחילת גחון) ואם הוא רחוק היא בשום אופן לא תנסה להגיע אליו. אחרי מספר קטן של דקות מתחילות צרחות מחרישות אזניים ואז אני מרימה אותה. לא יעזור לי לתת לה לבכות, כי היא שוכבת על הגב, וכמו ג'וק שהתהפך, משתוללת עם הידיים והרגליים. בשלב של בכי אין סיכוי שהיא תתהפך על הבטן ואם אני הופכת אותה אז או שהיא מיד מתהפכת בחזרה או שהיא נשכבת בלי שום כוונה לנסות להזיז את עצמה ובוכה. אני מתה שהיא כבר תתחיל לזחול כי אני די בטוחה שאז היא תעסיק את עצמה טיפה יותר.

 

[zimes]

בכ"ז - רעיונות -

מרוב לקטול את הרופאה ההיא, שכחתי שיש לי גם מה להציע לך

נסי לעשות דברים ביחד אתה: את מקפלת כביסה? שימי אותה על הערמה, ותארי לה כל בגד שאת מוציאה. במטבח? שימי אותה על השיש (היא כבר יושבת? או בסלקל), תני לה איזו כף עץ או שתיים, אולי אפילו אוכל לא מבושל - תפו"א לפני קילוף, פסטה יבשה, והרשי לה להשתתף בדרכה (למשל - להתפלש במים של שטיפת הכלים שמשפריצים על השיש. קיץ עכשיו...). פרשי שמיכה על הרצפה/דשא, וקראי לידה ספר (שלך). סליחה על הקיצור וחוסר ההגהה. הבנת את הרעיון בטח. > אם צימעס לא תלך לישון עכשיו, בעלה לא ישאיר לה תכונות טובות/רעות <