האם אני מגזימה בעניין הנפרדות?

האם אני מגזימה בעניין הנפרדות?

בנות יקרות צריכה את עזרתכן בסוגיה-
עלמא ונוגה בנות חודשיים וחצי ומיום שנולדו אני מקפידה מאוד לגדל כל אחד על פי דרכה ואופיה,
מהיום הראשון הן אוכלות וישנות לפי דרישה ולא מסונכרנות(גם אם מצריך מאיתנו יותר עבודה...),לכל אחת צד קבוע בעגלה,כסא בטיחות שהוא רק שלה ברכב,לכל אחת מיטה משלה,טרמפולינה משלה,צעצוע עגלה משלה וכו׳....
ככל שאני חושבת על זה נראה לי שזה נובע מכך שאני אדם מאוד פרטי ואינדיבידואלית ומכיוון שאני לא יכולה לשלוט על הסביבה שתמיד תתייחס אליהן כתאומות ותדון אותן להשוואות בבית חשוב לי לייצר נפרדות,לגדל ולחזק אותן כל אחת בהתאם לדרכה.
יש לי גם בת גדולה בת 4.5 וגם איתה מאוד הקפדתי לחנך לפי העקרון של ״חנוך את הנער לפי דרכו...״
אמממה כשאני מסתכלת כאן בפורום אני רואה המון תמונות של שינה משותפת באותה עריסה/מיטה,יחד בעגלה..כל התמונות המסורתיות שעולות כאן כל הזמן ולפעמים אני תוההה האם בנפרדות הזאת שאני יוצרת אנחנו לא מפספסים משהו?פשוט תוהה איך זה אצלכם והאם אני ה״עוף המוזר״ היחידי????
מציינת שבזמן משחק כן מבלות יחד במזרן פעילות,שרה לשתיהן יחד,מספרת סיפורים וכו׳ וגם זמן האמבטיה בערב משותף ושעת ההשכבה והן מגיבות ומחייכות אחת לשנייה ולפעמים גם נרתמות אחת לעזרת השנייה ומושיעות שאחת מהן צריכה עזרה..
אודה לשמוע את כל הגישות!
 

matyc

New member
גם אצלי לכל

אחת יש את המיטה שלה הכיסא שלה אבל מידי פעם הייתי שמה אותן באותה עריסה שהן ישנו
ולסנכרן אותן מבחינת אוכל תמיד סינכרנתי כי ככה לא הייתי מתבלבלת בשעות האכלה וגם היה יותר נוח

היום שהן כבר יותר גדולות הן לפעמים מחליפות במיטות הכסא באוטו יש לכל אחת את הכיסא שלה והן לא מחליפות בנהן
כל אחת ומה שנוח לה
 

matyc

New member
ממש ממש לא

זה שהן לא ישנות באותה המיטה לא אומר שום דבר ל הקשר בניהן
גם אצלי הן לא זהות
 
כל אחד מגדל לפי מה שמתאים לו

אני השכבתי את הבנות במיטה אחת עד גיל חודש. אצלנו זה היה מעצלות - כשהן היו בנות חודש עברנו דירה והתעצלתי לסדר עבורן חדר בבית "הישן", ובחדר שלנו נכנסה רק מיטה אחת.
תמיד היה לנו כיסא בטיחות קבוע, כיסא אוכל קבוע, מקום קבוע בעגלה וכו'. עכשיו, בגיל 4, הן מחליטות מי יושבת איפה, אבל זה נקרא "להתחלף במקומות" (כלומר הן יודעות שיש מקומות קבועים).
הבגדים שלהן משותפים ומעולם לא הפריע לי להלביש אותן בבגדים זהים או בעלי דוגמא זהה (הן תאומות לא זהות). כיום יש לכל אחת העדפות בבגדים אבל עדיין אין הפרדה בארון.
מצד שני - השנה הן בגנים נפרדים.

בקיצור, לדעתי אין "אמת מוחלטת" בנושא הזה, וכל אחד עושה מה שמתאים לו, למשפחה וכמובן לילדים
 
גם אצלי הן לא זהות,אחת בלונדינית ואחת ברונטית

כבר הטבע דאג ליצור נפרדות חזותית עבורן
 

ברבי85

New member
אני בעד איזון

זאת אומרת שכן להפריד בחלק מהדברים כמו מיטה, כסא אוכל, כסא לרכב ומקום בעגלה. אבל אצלנו רוב הצעצועים משותפים למרות שלפעמים הם רבים עליהם. לגבי ביגוד ובקבוקים כמובן בעיקר כי הם בן ובת. אבל מיום שנולדו דאגתי שפחות או יותר יאכלו יחד, בהתחלה בהפרש של חצי שעה ובהמשך כשקצת גדלו אכלו יחד וגם היום זה ככה (אגב הם בני שנה ו-10).
העצה שלי היא כן לפתח לכל אחת את האישיות שלה ואת האופי שלה אבל גם לעשות איתן דברים ביחד, כדי שיגדלו יחד ויהיו חברות.
 

sher האחת

New member
כאמא לתאומים זהים הנפרדות הוא נושא חשוב עבורי

אבל לאו דווקא בחפצים.
אצלנו כמעט הכל משותף מלבד מיטות ובאוטו לרוב הם יושבים באותו מקום כי אחד מציק לגדולה כשיושב לידה. בעגלה אין מקומות קבועים מה שיוצא אני מרוצה. בעניין החפצים אני מרגישה שאצלי זה סתם ייצור עבודה מיותרת וזה לא מה שיתן את התחושת נפרדות.
בצעצועים- גם ככה לוקחים אחד לשני הרי מה שאצל האחר תמיד יותר מעניין אז אין בכלל מקום לשלי שלו מה שכן אם האחד משחק אני לא יאפשר לשני לחטוף לו כי כרגע זה שלו. אחרי שהאחד יסיים השני יכול גם לשחק.
בבגדים גם ככה הם אותה מידה אז למה שתי מלתחות? ככה יש לי יותר מבחר להלבשה ולא נגמר לאחד ואני מחפשת בגד לשני.

אני מייצרת את הנפרדות בכך שאני לא אתייחס אליהם כאחד אלא כשניים אף פעם לא אקרא להם התאומים ודברים בסיגנון, כל אחד מקבל מה שהוא צריך ע"פ צרכיו אם זה להרים על הידיים, לשבת עלי, או לרוץ חופשי. אני לא ייאפשר לסביבה אף פעם להתייחס אליהם כ"התאומים" אף פעם לא אלביש אותם בבגדים זהים בגן אני מקפידה לשאול איך היה לכל אחד ומוודא שהן יודעות להבדיל בינהם, בכדי לעזור להם אני מסדרת להם את השיער באופן שונה ומזכירה בבוקר מי זה מי.

אני חושבת שדרכך נכונה בכך שאת נותנת ביטוי ומענה לצרכים שלהם שזה חשוב הרבה יותר מהדברים החומריים.

הדרך שבה אני נוהגת מתאימה להם כרגע, כשיגדלו אני מאמינה שהצורך בדברים שלהם יעלה ואני אכבד את זה אבל כרגע לא רלוונטי מבחינתי.
 

רק ריקה

New member
נראה לי שלפעמים קצת מגזימים עם הנושא...

אצלנו היו (ועדיין - גיל 3) לכל אחד את המיטה שלו, אבל לפחות פעם ביום, יצא שישנו יחד בלול או ערסל או על מזרן הפעילות.
מקומות קבועים באוטו אף פעם לא היו (האם עם ילדים גדולים יש כאלו? אצלנו במשפחה לא...) אבל לאחרונה הם החליטו לבד שלכל אחד יש את הצד שלו....
משחקים הכל היה יחד ושוב, לאחרונה הם מחלקים חלק מהדברים ביניהם.
בגדים היו יחד לרוב (בכל זאת, בן ובת...) ולקראת גיל שנה זה התחלק כי בגדי הבנות נעשו ורודים יותר ובגדי הבנים כחולים יותר....היום כבר צועקים עלינו אם בטעות אנחנו מלבישים למישהו חולצה של השני...

אולי כשזה שני ילדים מאותו המין, צריך להקפיד קצת יותר אבל אצלנו זה לא היווה קו חזק וברור בחינוך שלנו.
צריך לא להגזים על מנת שלא ליצור ילדים מאוד רכושניים שלא מסוגלים להתגמש ולחלוק בדברים עם אנשים אחרים....אחים זה גם בשביל לחלוק ולתת דברים
 
היכולת לחלוק התפתחה כבר מהרחם....

וכמובן שהן חולקות אמא אחת שיש לה רק שתי ידיים

ואחות גדולה שיש לה צרכים משלה...
 

סוגמינג

New member
כמוך בדברים מסוימים

בני 4 חודשים זהים. מקפידה בחפצים רק על מיטות נפרדות, אבל מתוך רצון שיתרגלו למקום שלהם ולא מתוך עקרון של נפרדות. מצד שני, אני מאד משתדלת לתת להם להוביל ולקבוע את הקצב וכך למשל אני לא מסנכרנת באוכל - כל אחד מקבל תשומת לב לבד וגם ת'כלס אף פעם לא הבנתי איך אפשר לסנכרן - אצלי הם פשוט לא יאכלו אם אני אקדים להם את הארוחה למשל. עקשנים...
אני כן משתדלת בשלב הזה דווקא לא לנסות לאפיין אותם מבחינת התנהגות ותכונות אופי: זה התגלה כמאד לא עקבי (זהים כבר אמרתי?) וגם כיוון שאני רוצה שיהיה להם כמה שיותר אפשרות לצמוח ולהתפתח עפ"י דרכם ולא עפ"י תכונות או יחס לא מודע שאנחנו מעניקים לכל אחד מהם, כך שכרגע אין ממש נפרדות אצלי.
 
גידלתי את החבר'ה שלי בערך כמו שלך

וכשהיו בני קצת לפני שלוש גם הפרדתי גנים והם החברים הכי טובים היום.
הם מחבקים אחד את השני ומנשקים יותר מאשר אותי
והם בני רבע לחמש.
הכל יהיה בסדר.
בהמשך תראי שלא צריך להתאמץ ממש חזק על כל אחת מהאפשרויות.נפרדות תידרש כמו ביחד.
 

אשרז4

New member
תראי אם תקראי להן כל הזמן התאומות

תלבישי זהה כל הזמן
תקני אותו הדבר לשתיהן
תקפידי שמה שאחת עושה גם השניה תעשה
ותמיד כשאחת תבקש לאכול תשאלי את השניה אם היא רוצה אותו הדבר
ושישאלו אותך כמה ילדים יש לך תגידי תאומות
אז תהיה להן, סביר להניח, בעית נפרדות.

אני מניחה שאת מבינה שהלכתי בכוונה לקצה.

אישית אני חושבת שדווקא נכון שלשני ילדים במשפחה, גם אם תאומים יהיו משחקים משותפים וילמדו לחלוק
יהיו שני כסאות אוכל / באוטו וילמדו לעשות תורות אם אחד יהיה מועדף.

מנסיון יכולה להגיד לך גם אם יהיו שניים מכל דבר מאותו הסוג ולכל אחת יהיה את שלו תמיד יהיו דברים ששניהם רוצות או שכל אחת רוצה את שלה.

אישית אני חושבת שנפרדות יותר חשובה בהתנהגות אל הילד כיחדי
בלאפשר לכל אחת את שהיא רוצה גם אם לפעמים מה שהיא רוצה זה בדיוק כמו אחותה התאומה לא משנה מה אחותה בחרה(ואוו כמה היה לי קשה לקבל את זה)

כך שאני חושבת שאת כן הולכת קצת לקיצוניות ולפעמים זה קשה מאוד.
אם את כה רגישה לנושא, וזה נהדר, אני מאמינה שתצליחי לעשות זאת גם בלי כל כך הרבה סממנים חיצוניים.
 
איך מאותתים לסביבה להתייחס אליהן כיחיד ולא

כצמד?מלבד הסממנים החיצוניים?
ומאוד אהבתי את התשובה שלך שמכניסה לפרופורציות..אז תודה!
 
בכל פעם ששואלים על הילדים לענות בנפרד

כשאת מדברת עליהן - תתארי כל אחת בנפרד: xx חייכה היום בבוקר, yy חייכה לדובי...
כשאת מדברת עליהן עם מישהו אחר תקפידי להתייחס אליהן בשמותיהן ולא "הבנות" או "התאומות" או כל כינוי מכלילי.
זה מחייב קצת תרגול, אבל זה "מדבק"
 
אני חושבת שכל דבר במידה- הוא בסדר גמור...

גם אני נהדתי לתת לכל אחד מה שהוא צריך ומתי שהוא צריך... לא הערתי להאכלות יזומות ולא סינכרנתי... לכל אחד יש את המיטה שלו, הכיסא שלו בשולחן האוכל והכיסא באוטו...

לכל אחד יש קופסאות משחקים אישיות, אותם קישטו ושם הם שמים דברים שהם רק שלהם והם בוחרים לשמור בהפרדה מאחיהם.

הבגדים שלהם אומנם משותפים, אבל זה מנוחות שלי וגם מפני שזה לא ממש מזיז להם מה הם לובשים, כל עוד זה אנגרי בירדבס, סופרמן, ספיידרמן או פאואר ריינג'רס...

כשמישהו מהם צריך נעליים או משהו כזה, אני קונה להם בנפרד.

אז כן, אני מעודדת את הנפרדות שלהם, כי הסביבה נוטה להתייחס אליהם כתאומים ולפעמים אפילו כדבר אחד... לפחות בבית הם שניים...
 
אגב... הרבה פעמים הם "משתמשים" בתאומות שלהם..

בסגנון "אמא, אנחנו רוצים..." ואז אני שואלת את ה"אומר" אם הוא 2 ילדים... שידבר בשם עצמו...

גם אנחנו נוהגים לחטוא בזה ולשאול "מה א-ת-ם רוצים לאכול?" ולא "מה אתה רוצה לאכול?" למזלי, אנחנו דוברי אנגלית בבית ואז המשפט הוא ביחיד...
 

sefia

New member
אתם...

גם אמא שלי היתה שואלת אותנו כל ערב: "בנות, מה אתן רוצות לאכול?"
ואנחנו שלוש, עם פער גילאים של כמה שנים בין אחת לשניה.

אני חושבת שזו סתם אובר רגישות שלנו כהורים לתאומים.
הילדים שלנו הם גם אחים, כמו כל משפחה אחרת .
קורה והגיוני לפעמים לפנות אליהם כ"מקשה" אחת.
 

אשרז4

New member
בדיוק רציתי לכתוב מה שספי אמרה- הפניה באתן

או בנות.
גם אצלנו בבית הורי0- 3 ילדים שתי בנות ובן בהפרש של 10 שנים מקטן לגדולה
שאלו הרבה פעמים מה אתם רוצים / ילדים בואו/ ילדים תפסיקו וכד'

אני זוכרת שבגיל שנה פלוס אחד ההורים בגינה אמר לי שהילדות שלי הן היחידות שכולם יודעים את שמן.
למה?
כי כל ההורים אומרים "תזהר/ רוצה לטפס/ בוא לכאן וכד'
ורק אני מקפידה על X רוצה להתגלץ/ Y אל תגעי בזה / Y ןX רוצות להתנדנד בנדנדה הגדולה.

ושמתי לב שגם הורים שלני ילדים בהבדלי גיל לא קוראים כל פעם לכל אחד בשם.

זה מאוד הצחיק אותי בזמנו.

אני כן אומרת "בנות להזדרז/ בנות מה רוצות לאכול/ רוצות ללכת לכאן או לכאן וכד'

כן הקפדתי כמו שמאיה דורון כתבה שכשאמרה לי אחת אנחנו רוצות .. שאלתי אם היא אחת או שתיים.
ולרב ענתה לי "אני אחת אבל יודעת שגם השניה רוצה / החלטנו יחד"

לנו היתה תקופה ארוכה שאחת מהן רצתה מה שהשניה בחרה. "איזה ארטיק את רוצה?" - "מה שX בחרה" גם אם לא ידעה בכלל מה אחותה בחרה.
ואם אחותה בחרה משהו שלא אוהבת היתה מתחילה במסע שיכנועים בכדי שאחותה תבחר מה שהיא רוצה לבחור.
בהתחלה היו מלחמות והתערבויות שלנו עד שהבנו שאנחנו רק נותנים יותר משקל וקהל ועזבנו.

ולגבי הסביבה..
יש לי דוד שעד היום נכנס להורי ומכריז בהתלהבות "הנה התאומות כאן"
בהתחלה זה הטריף אותי והערתי
ואז קלטתי שהוא לא מבין בכלל מה אני רוצה
והוא בן 70+
הוא רואה אותן אחת לכמה חודשים
מבחינתו הן הנכדות הראשונות של אחיו החמודות והמקסימות
התאומות שלהן הוא פלא מהלך מבחינתו (אין לנו בכלל במשפחה הקרובה והמורחבת)
ובגיל שנתיים פלוס קלטתי שזה מצחיק את הבנות שכך הוא קורא להן
אז עזבתי.

מול משפחה קרובה / צוות בגן וכד' אני מקפידה לדבר בשמות שלהן
שואלת על כל אחת בנפרד
מספרת על כל אחת בנפרד.
וטריק שמצאתי.. אכתוב בהודעה נפרדת שיקבל את מקומו : )
 
למעלה