האם אנחנו משונות?
אני מסתובבת כבר כמה ימים עם תחושה שאני משונה/משוגעת/פאנטית. מכיוון שאני לא משתחררת מזה החלטתי לחלור איתכן. יצא לי לשבת עם כמה אמהות צעירות ולדבר על הנקה במסגרת קבוצת מיקוד למחקר של מישהי כאן באוניברסיטה. הרוב כמעט לא הניקו או הניקו מעט, רק עוד אחת חוץ ממני גם שאבה ולא "שילבה" עם תמ"ל, ורק אני אמרתי שאני מקווה להניק עד שימאס לו. לא יודעת למה, הרגשתי שככל שהזמן עבר ואמרתי עוד ועוד דברים התחילו להסתכל עלי כעל מין "פריקי", ילדת טבע משוגעת. ומה שמבדר הוא שאני ממש לא עונה להגדרה (לצערי). אני כמובן ממשיכה בשלי כמו ענקית, אבל התחושה של איזה "פריק שואו" בקרקס לא עוזבת אותי. קורה גם לכן?
אני מסתובבת כבר כמה ימים עם תחושה שאני משונה/משוגעת/פאנטית. מכיוון שאני לא משתחררת מזה החלטתי לחלור איתכן. יצא לי לשבת עם כמה אמהות צעירות ולדבר על הנקה במסגרת קבוצת מיקוד למחקר של מישהי כאן באוניברסיטה. הרוב כמעט לא הניקו או הניקו מעט, רק עוד אחת חוץ ממני גם שאבה ולא "שילבה" עם תמ"ל, ורק אני אמרתי שאני מקווה להניק עד שימאס לו. לא יודעת למה, הרגשתי שככל שהזמן עבר ואמרתי עוד ועוד דברים התחילו להסתכל עלי כעל מין "פריקי", ילדת טבע משוגעת. ומה שמבדר הוא שאני ממש לא עונה להגדרה (לצערי). אני כמובן ממשיכה בשלי כמו ענקית, אבל התחושה של איזה "פריק שואו" בקרקס לא עוזבת אותי. קורה גם לכן?